botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

החלטה פגומה - דיון במליאת הוועדה (סעיף 11ד לחוק)

הצעת חוק התכנון והבניה {תיקון מס' 4}, התשל"ג-1973 {ה"ח 1068, 290} עיגנה את עיקרון האצלת סמכותה של הוועדה המחוזית לשתי ועדות-משנה.

דברי ההסבר להצעת החוק עומדים על הטעמים ביסוד התיקון לפיהם: "בחוק הקיים חזה אמנם המחוקק את האפשרות שיהא צורך לזרז את ההליכים בוועדות המחוזיות ואפשר לוועדות אלה לאצול סמכויותיהן לוועדות-משנה. אולם עקב קשיים פנימיים שגרמו לאי-הפעלת ועדות-המשנה וכן עקב כך שוועדת-משנה לא היתה מוסמכת להחליט בדבר הבניה על-ידי המדינה ומטעמה, נמשך הסרבול ועומד היתר בדיוני הוועדות המחוזיות. הסעיף המוצע מחייב את הוועדות המחוזיות למנות שתי ועדות-משנה לפחות ולאצול להן סמכויות של הוועדות המחוזיות...".

נמצא, כי בתכלית תיקון מס' 4, ואצילת הסמכויות מידי הוועדה המחוזית לידיהן של ועדות-משנה, ביקש המחוקק להקל על הליכי התכנון, ולזרז את הטיפול בהם.

המחוקק קבע כי לוועדת-המשנה תהא הסמכות המלאה להכריע בשאלות בניה הן של פרטים והן של המדינה. לפיכך נקבע בסעיף 11ה לחוק התכנון והבניה כי "בכפוף להוראות סעיף 11ד, דין החלטת ועדת-משנה כדין החלטת הוועדה המחוזית".
יחד-עם-זאת, המחוקק הותיר בידי הוועדה המחוזית סמכות התערבות - בדמות קיומו של דיון נוסף, אשר תותר מקום שהחלטת ועדת-המשנה פגומה משפטית או תכנונית {ובכפוף לדרישת 2 חברי הוועדה; ראה גם עת"מ (יר') 348/01 מרגוע הר נוף בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (31.10.07)}.

הדיון החוזר הקבוע בסעיף 11ד לחוק התכנון והבניה הוא הליך שבו נדרש מוסד התכנון להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטת ועדת-המשנה ולבחון פגמים משפטיים או תכנוניים עליהם מצביעים מבקשי אותו הדיון. לפיכך, נראה כי בעיקרו-של-דבר עניין לנו בהליך הדומה במהותו להליך ערעורי {השווה: בג"צ 310/78 זינדר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז ירושלים, פ"ד לב(3), 463, 468 (1978)}.

על-מנת שניתן יהיה לקיים הדיון כאמור, על הבקשה להיות מנומקת ולפרט את הפגמים המשפטיים או התכנוניים.

אין לעצב תבניות נוקשות לעניין דיונים חוזרים בפני מוסדות התכנון, ומן הראוי להשאיר את מהלך הדיון ואת היקף החומר אשר ניתן להציג במסגרתו לשיקול-דעתו של מוסד התכנון המקיים אותו, על-פי הנדרש בכל מקרה ומקרה.

בהפעילו שיקול-דעת זה על מוסד התכנון לשוות לנגד עיניו את הצורך בבירור יסודי וראוי של הטענות המועלות בבקשה לדיון החוזר מחד גיסא, ואת הצורך לשמור על יעילותם של הליכי התכנון מאידך גיסא {עע"מ 2418/05 צ'ארלס מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.11.05); עת"מ (ב"ש) 52711-06-11 עמותת העצמאים באילת נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.01.12); עע"מ 1386/04 המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' עמותת נאות ראש העין, ע"ר, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.05.08)}.

על-פי סעיף 11ד לחוק התכנון והבניה דרישה לקיים דיון במליאת הוועדה המחוזית דיון בעניין שלגביו התקבלה בוועדת-המשנה החלטה {י"מ (יר') 347/11 ציפי זיסקינד - ב"כ עורך-דין ד"ר בנימין הימן נ' רשות הרישוי המקומית, ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.10.11); עע"מ 9057/09 דן איגנר ואח' נ' השמורה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.10.10)}.

הדיון בבקשה לקיים דיון חוזר נערך במתכונת דו-שלבית. תחילה מקיים מוסד התכנון דיון אשר אין לצדדים הנוגעים בדבר זכות להשמיע טיעונים. זהו מעין דיון-סף המתקיים על בסיס הטענות הכתובות המועלות בבקשה לדיון חוזר, ובו מחליט מוסד התכנון האם מעלה הבקשה על פניה נימוקים המצדיקים החזרת הדיון אל ועדת-המשנה, אף בלא לצורך לשמוע את טענות כל הצדדים הנוגעים בדבר, או שהוא מחליט להותיר את החלטת ועדת-המשנה על כנה, משום שמצא שאין בבקשה ממש על פניה ומן הראוי לדחותה, אף זאת בלא צורך לשמוע טיעונים נוספים של הצדדים הנוגעים בדבר {ראה לעניין זה גם עת"מ (יר') 8415/08 ציון וייצמן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.12.08)}.

סעיף 11ד לחוק התכנון והבניה אף קובע את המועד להגשת בקשה לדיון חוזר על-ידי שני חברי ועדה {"תוך שבעה ימים מיום קבלת החלטתה של ועדת-המשנה לידיהם"}. בקשה המוגשת לאחר המועד הנ"ל - תידחה.

נעיר כי יש לשמור על לוח הזמנים הקבוע בחוק התכנון והבניה, במטרה לייעל ולפשט את הליכי התכנון שממילא מורכבים ואורכים זמן {עת"מ (יר') 1149/06 יגאל פרסי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.06.07)}.

כאמור, על-פי סעיף 11ד לחוק התכנון והבניה, חייבת הוועדה המחוזית, על-פי דרישת שניים מחבריה, לקיים דיון חוזר במליאת הוועדה, בהחלטת ועדת-המשנה.

ב- בג"צ 707/81 {שוורץ שפרה נ' הוועדה לתכנון ובניה תל-אביב, פ"ד לו(2), 665 (1982)} נפסק, כי סמכותה זו של הוועדה המחוזית אינה מותנית בפניית שני חברים בלבד ודי אף בפניית "מאן דהוא", כדי לגרום לדיון חוזר. באותו מקרה, אותו מאן דהוא היה חבר אחד של הוועדה המחוזית {ראה גם ה"פ (ת"א) 190/97 תקווה כהן נ' דרורה וינר, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.04.00)}.