botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

מועד לביצוע הצו (סעיף 207 לחוק)

1. כללי
סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"207. מועד לביצוע הצו (תיקון התשנ"ה)
בית-המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר-מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן."

אין להשלים עם הזלזול בחוקי התכנון והבניה ובהליכים הנדרשים על פיהם, זלזול שהפך כמעט לנורמה מקובלת בחברתנו. הגנת הסביבה ושמירה על נכסי נוף השייכים לציבור הינם ערכים חשובים הראויים לכיבוד.

דיני התכנון נמנים עם הכלים שיצר המחוקק כדי להבטיח את ההגנה על ערכים אלה, על-כן, ועקב עוצמתם של האינטרסים העומדים מנגד, מצווים מוסדות התכנון למלא את חובתם ולשמש כבלם אל מול הפרות החוק.

ככלל, הסמכות לעכב ביצוע כניסתם לתוקף של צווים צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן {רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נח(4), 385 (2004)}.
הארכת כניסתם לתוקף של צווים שיפוטים, אשר ניתנו על-ידי בית-המשפט במטרה ברורה להיאבק בנגע הפושט של עבירות על חוק התכנון והבניה, מנוגד באופן בוטה לתכלית החקיקה, ומעבר לכך, גם המסר היוצא תחת ידי בית-המשפט וההשלכות העלולות לנבוע מעיכוב הביצוע, הינו שיקול שיש לקחת בחשבון {תו"ב (שלום נת') 2680-04 גולף געש שותפות מוגבלת נ' מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, תק-של 2010(2), 60184, 60187 (2010)}.

תופעה של הנצחת בניה בלתי-חוקית או שימוש חורג או הפעלת עסקים ללא רישוי לאורך זמן בדרך של הארכת מועדים לביצועם של צווים שיפוטיים, מערערת את קיומם של מוסדות התכנון והבניה ואת עצם שלטון החוק.

תופעת הבניה הבלתי-חוקית הפכה מכת מדינה - ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות. ואולם הקניית סמכות רחבה לבית-המשפט אין בה - להוסיף למכה, והרי חזקה על בתי-המשפט כי ידעו להפעיל שיקול-דעתם כראוי.

בית-המשפט אמור ליתן אורכה לעבריין בניה "אם ראה טעם לעשות כן", וטעם פירושו "טעם טוב". ואם דעתה של המדינה לא תנוח מהחלטות הניתנות בבית-משפט השלום ביד רחבה, הדרך פתוחה לפניה להביא אותן החלטות לביקורת {רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3), 49 (2002)}.

בבואו של בית-המשפט להכריע בבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, רשאי בית-המשפט לערוך "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט {רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית ת"א-יפו, פ"ד נא(4), 625, 645 (1997); רע"פ 3146/07 חוסין ג'דיר נ' מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (12.04.07); תו"ח (שלום חי') 35631-02-10 מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - חיפה נ' עבד אגבאריה, תק-של 2011(4), 9416, 9419 (2011)}.

על המבקש לעכב ביצוע צו הריסה, בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה, להראות כי קבלת ההיתר הינה בהישג-יד {ראה גם תו"ב (שלום נת') 30257-05 לנדסברגר גדעון נ' מדינת ישראל, תק-של 2010(4), 144644, 144647 (2010); ע"פ 70079/02 מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מרכז נ' הום סנטר בע"מ, דינים מחוזי לג(2), 59 (2002); ע"פ 2134/07 (חי') בניסטי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה עכו, פורסם באתר האינטרנט דטה חוק ומשפט (25.04.07); ע"פ 10778/05 עבאסי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.11.05)}.

במסגרת שיקוליו של בית-המשפט, האם להיענות לבקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, עליו להביא בחשבון גם את תום-ליבו של המבקש, ואת התנהגותו.

במסגרת ההליך לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה יש לאזן בין בקשת הפרט לצרכי הכלל, ובכלל זה לצורך לשמור על מסגרת והוראות החוק. האינטרס הציבורי הוא שצווי הריסה יאכפו.

האיזון יעשה בשים-לב לתום-ליבו של המבקש, להתנהגותו ולאופק התכנוני. בהקשר זה, נעיר כי הצפי להכשרת הבניה צריך להיות ממשי וכי היתר הבניה יהיה "בהישג-יד". הבחינה תהיה בעיקר בשים-לב למידת הוודאות הקרובה שהיתר הבניה יתקבל בטווח זמנים קרוב יחסית. כל אפשרות אחרת תעמוד בניגוד לתכלית החוק ועלול להיווצר הרושם שמא בית-המשפט נותן ידו להפרת החוק ולהותרת הבניה הלא חוקית על כנה, בבחינת "עד שיבוא המשיח" {תו"ב (שלום ב"ש) 163-05 יוסף אבו מעמר נ' מדינת ישראל - הוועדה המקומית לתכנון ובניה שמעונים, תק-של 2011(3), 37110, 37111 (2011)}.

בקשה להארכת מועד לביצוע צו של בית-משפט יש להגיש בטרם חלף המועד לביצוע הצו. עיכוב ביצועו של צו הריסה הוא עניין של שיקול-דעת וחלים עליו גם כללים של סעד מן הצדק. כאשר לא מבוצע צו במועד, מבוצעת עבירה של אי-קיום צו והבקשה להארכת תוקפו של עיכוב ביצוע הצו מוגשת רק לאחר-מכן, הרי שדי בכך כדי שבית-משפט לא ייתן את אותו סעד אשר בכל מקרה יש לתת אותו רק במקרים חריגים {ע"פ (מחוזי חי') 16507-04-11 חוסין נעמה נ' הוועדה לתכנון ובניה בקעת בית הכרם, תק-מח 2011(2), 26705, 26706 (2011)}.

אין מחלוקת כי צווי הריסה יש לקיים, לא-כל-שכן שעה שהמבקש כבר הפר פעם קודמת את צו ההריסה. יחד-עם-זאת, שעה שנתן בית-המשפט אורכה בידו של המבקש להסדיר את חריגת הבניה, כחלק מהסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, יש לבחון האם וכיצד פעל המבקש בתקופה שניתנה לו, כמו גם האם כיום נראה אופק תכנוני {בהקשר זה, קיימת אכן חשיבות לתצהיר איש מקצוע, כנדרש בסעיף 2(ג) לתקנות, ונדרש כי האופק התכנוני יהיה ממשי וכי לפיו קיים צפי בעתיד קרוב ובדרגת ודאות קרובה שיינתן היתר בניה, שיכשיר את המבנה שצו הריסה תלוי מעליו; ראה גם חע"מ (שלום ב"ש) 20364-03 שלום ברנר נ' מ.י. ו.מ. לתכנון ובניה שמעונים, תק-של 2011(1), 186835, 186836 (2011)}.
כאשר ניתן כבר גזר דין ונקבעו מועדים לביצוע הצווים, הארכת תוקפם של הצווים, בהיעדר הסכמה מטעם המדינה, תהיה במקרים חריגים, שבהם הוכח באופן משכנע ביותר, כי הכשרת העבירה, בדיעבד, הינה בטווח זמן קרוב ונראה לעין, זאת תוך מתן ביטוי, בין היתר, לחומרת העבירה, לתועלת הכלכלית הצומחת למבקש מביצוע העבירה, ולתום-ליבו של המבקש. מעבר לנסיבות הסובייקטיביות הכרוכות במבקש עצמו, יש צורך שבית-המשפט ישתכנע ברמה האובייקטיבית כי קיים סיכוי ממשי וקרוב לקבלת היתר סופי למבנים ולשימוש בהם {חע"מ (שלום ב"ש) 1054-08 יעקב אדרי נ' עיריית אופקים, תק-של 2011(1), 178454, 178455 (2011); ת"פ (שלום ב"ש) 3809-08 נתנאל ירון נ' מ.י. ו. מח. לתכנון ובניה מחוז דרום, תק-של 2011(1), 37591, 37592 (2011)}.

גם אם ביצוע צו הריסה מינהלי לא ימגר תופעת בניה בלתי-חוקית, הרי שיהא בו להביא לצמצום מימדי תופעה הבניה הבלתי-חוקית בדרך של הרתעת עבריינים בכוח ומניעת עבריינים בפועל מלהנות מפרי עוולתם {רע"פ 5584/03 פינטו נ' עירית חיפה, פ"ד נט(3), 577 (2004); עפ"א (מחוזי מר') 4457-09-08 בדיר אמין נ' ועדה מחוזית לתכנון ובניה - מרכז רמלה, תק-מח 2009(1), 10246 (2009)}.

צווי הריסה מינהליים שאין עילה לביטולם, יעוכבו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן כמו למשל כאשר היתר הבניה נמצא בהישג-יד. ככלל אין מקום לעיכוב ביצוע צווים, אף לא לשם קידום הליכי תכנון המצויים בראשיתם, ויש למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי לצורך רווח זמן {ראה גם ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2), 625, 627 (2003)}.
בית-המשפט הדן בבקשה להארכת מועד, המסתמכת על הליכי תכנון אותם נוקט המבקש על-מנת להכשיר את הבניה הלא חוקית, צריך לבסס החלטתו, בין היתר, על הבחינה מהו הצפי להכשרת הבניה הלא חוקית וצריך שהצפי יהיה ממשי וכי היתר הבניה יתקבל בעתיד קרוב ובדרגת ודאות קרובה שאם-לא-כן, תימצא ארכה סתם ויוותר הרושם המוטעה כאילו נתן בית-המשפט ידו להשארת הבניה הבלתי-חוקית על כנה {דברי בית-המשפט ב- חע"מ (שלום ב"ש) 397-06 רפי חלפה נ' מ.י. ו. מ. לתכנון ובניה שמעונים, תק-של 2010(4), 146755, 146756 (2010)}.

ב- ת"פ (שלום חד') 4751-00 {הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - חיפה נ' יוסי קוסטנטין, תק-של 2011(4), 25526 (2011)} קבע בית-המשפט, בדחותו את הבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, כי גם אם קיים אופק תכנוני, הוא איננו בהישג-יד, ולא יהיה בהישג-יד לפני קיום צו ההריסה.

ב- תו"ב (שלום כ"ס) 22213-11-09 {מ. א. דרום השרון נ' מנחם קורנווייץ, תק-של 2011(4), 12269 (2011)} קבע בית-המשפט, בדחותו את הבקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה, כי אין עסקינן במקרה שבו יש סיכויים טובים לקבלת היתר בטווח הקרוב.

יחד-עם-זאת, בית-המשפט, במקרה דנן, האריך את המועד וזאת רק לצורכי התארגנות לביצוע הצווים.

ב- תו"ב (מקומיים כ"ס) 3014-11-10 {ועדה מקומית לתכנון ובניה רעננה נ' הדסה לוי, תק-של 2011(3), 51646 (2011)} קבע בית-המשפט כי אכן במשך החצי שנה שניתנה להם לא הגישו המבקשים כל בקשה לקבלת היתר בניה, אך לאור דבריהם כי מתכוונים הם לעשות כן בעת הקרובה, הנתמכים בדברי אדריכלית מטעמם, ולאור מורכבות הבקשה, נכון היה בית-המשפט, לפנים משורת הדין, ליתן להם אורכה נוספת להגשת הבקשה.

ב- תל"פ (שלום כ"ס) 3549-09 {מירה ברוורמן נ' ועדה מקומית דרום השרון, תק-של 2011(3), 51700 (2011)} לאור המידע שמסרה המבקשת, ממנו עולה כי המצב התכנוני לא השתנה במשך קרוב לשנתיים מאז מתן הצו, ומשאישור מינהל מקרקעי ישראל, אף אם יינתן, הינו רק אחד השלבים בדרך להוצאת היתר, סבור היה בית-המשפט כי אין מדובר במקרה שבו הוצאת היתר שיפקיע את הצו, נראית באופק. משכך, ושמהבקשה הוגשה כשלושה חודשים לאחר מועד כניסת הצו לתוקף {לאחר הארכתו}, אין מקום לקבל את הבקשה.

2. תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק) - מבוא
ביום 06.11.08 הותקנו תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 {להלן תיקראנה: "תקנות תכנון והבניה (סדרי דין)"}.

תקנות תכנון ובניה (סדרי דין) מסדירות את סדרי הדין בבקשות לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, להארכת מועדים לביצועם של צווים לפי סעיף 205 לחוק התכנון והבניה שניתנו בגדרם של גזרי דין.

כפי שנראה להלן, סמכותו של בית-המשפט לדחות מועד כניסה לתוקף של צו הריסה שניתן במסגרת גזר דין, מקורה בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה. בהתאם לכך, התקין מחוקק המשנה את תקנות תכנון והבניה (סדרי דין) {ראה גם ת"פ (שלום ב"ש) 2315-02 חסן סאלמה אבו רביע נ' מדינת ישראל ו- מחלקת לתכנון ובניה מחוז דרום, תק-של 2011(1), 98569 (2011)}.

בין השאר נקבע בתקנות תכנון והבניה, כי הבקשה תוגש לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצוע הצו; כי יפורטו בה כל ההליכים הקודמים; כי היא תיתמך בתצהיר, לרבות בתצהיר של איש מקצוע, בכל הנוגע למצב התכנוני ולהליכי התכנון והרישוי - אם ננקטו כאלו וכי יצורפו לה כל המסמכים הנוגעים לעניין וכן תגובה בכתב של המשיב לבקשה.

עוד נקבע בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין), כי בית-המשפט רשאי להכריע בבקשה, אף מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים {ע"פ (מחוזי יר') 2713/08 גודי עסאם נ' מדינת ישראל, תק-מח 2008(4), 12478, 12480 (2008); ע"פ (מחוזי יר') 2081/08 כרמי קירקולה נ' מדינת ישראל, תק-מח 2008(4), 11788, 11790 (2008)}.

יתרה-מזאת, אי-עמידה בהוראות תקנות תכנון והבניה (סדרי דין), תגרום לעיתים למחיקה על-הסף של הבקשה להארכת מועד {ראה גם תקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין) כפי שתובא להלן; תו"ב (שלום ביש"א) 3954-04-10 עסור יאיר נ' עיריית בית שאן, תק-של 2011(2), 80588 (2011); חע"מ (שלום ביש"א) 20442-05 משה פדידה נ' מ.י. ו. מ. לתכנון ובניה טבריה א, תק-של 2011(2), 50021 (2011)}.

3. הגשת הבקשה - תקנה 2 לתקנות
תקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 קובעת כדלקמן:
"2. הגשת הבקשה
(א) בקשה תוגש בכתב לפי הטופס שבתוספת לבית-המשפט שנתן את הצו, לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצועו.
(ב) הבקשה תפרט באופן מלא את כל ההליכים המינהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבניה או השימוש שאליהם מתייחס הצו, ויצורפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי-הדין וההחלטות הנוגעים לעניין.
(ג) הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה; בקשה הכוללת טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני שנעשה ביוזמת המבקש, או בדבר קיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך גם בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליכים אלה, ויצורפו אליו העתקים מהמסמכים הנוגעים לעניין."

הוראות תקנה 2(א) לתקנות תכנון והבניה (סדרי דין) קובעות מפורשות כי על מגיש הבקשה להארכת מועד לביצוע הצו, להגישה בהתאם לטופס שבתוספת ולא יאוחר מ- 21 יום לפני המועד שנקבע לביצועו {בב"נ (שלום ביש"א) 24046-12-09 העמותה לשיחזור בית דוברובין נ' ועדה מחוזית צפון, תק-של 2011(4), 13525 (2011)}.

בקשה להארכת המועד, תוגש לבית-המשפט שנתן את הצו. בית-המשפט שנתן את הצו הוא המוסמך לדון בבקשה להארכת מועד להבדיל למשל מבית-המשפט הדן באישום שהוגש עקב אי-קיום הצו {ראה גם רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "אונו", פ"ד נו(3), 49 (2002)}. ובמילים אחרות, כל התנאים הדרושים להארכת הצו צריכים להתברר בפני הערכאה שהורתה על הריסת המבנה {ע"פ (מחוזי נצ') 1202-06 תאופיק עבד אלחלים נ' ועדה מקומית לתכנון יזרעאלים, תק-מח 2010(4), 25326, 25327 (2010)}.

יש והגשת הבקשה להארכת מועד באיחור תעיד על התנהלות הכוללת של המבקש ועל מאמצו לדחות את ההריסה בכל דרך אפשרית {חע"מ (מקומיים ר"ג) 1976-05 אשר נחשון נ' מדינת ישראל (עיריית רמת גן), תק-של 2010(2), 138965, 138966 (2010)}.

ב- חע"מ (שלום נת') 60345/08 {חנן אנדרסון נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עמק חפר, תק-של 2010(4), 162450, 162452 (2010)} קבע בית-המשפט כי בקשת המבקשים אמורה היתה להיות מוגשת 21 יום לפני מועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים אולם המבקשים הגישו בקשתם 3 ימים לפני מועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים וזאת מבלי ליתן הסבר לאיחורם ומשכך בקשת המבקשים אינה עומדת בתנאי סעיף 2(א) לתקנות תכנון והבניה (סדרי דין). בנסיבות אלה, לא עמדו המבקשים בדרישת התקנות ודי בכך כדי לדחות בקשתם על-הסף.

ב- תו"ב (שלום נת') 10661-04 {בלהה (מרום) קליין נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה עמק חפר, תק-של 2011(3), 64999, 65000 (2011)} דחה בית-המשפט את הבקשה להארכת מועד, בין השאר, מחמת העובדה כי הבקשה לא הוגשה במועד הקבוע בתקנות תכנון והבניה (סדרי דין) אלא לאחר מועד כניסתם לתוקף של הצווים השיפוטיים ותוך שהמבקשת ממשיכה להפר את הצווים השיפוטיים {ראה גם ת"פ (שלום נת') 2607-03 בנדור הובלות ושרותי אחסנה בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-של 2009(3), 1760, 1761 (2009)}.

הוראות תקנה 2(ב) לתקנות תכנון והבניה (סדרי דין) קובעת כי על הבקשה לפרט באופן מלא את כל ההליכים המינהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבניה או השימוש אליהם מתייחס הצו, ויצרפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי-הדין וההחלטות הנוגעות לעניין {ראה גם עפ"א (מחוזי ב"ש) 37981-01-11 רפי חלפה נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה שמעונים, תק-מח 2011(1), 28743, 28745 (2011)}.

התקנה הנ"ל מחייבת ב"רחל בתך הקטנה" צירוף מסמכים רלבנטיים, תצהירים, פירוט ההליכים בעבר וכדומה {ת"פ (שלום עכ') 2568-05 עטאללה ג'האד מוהנא נ' מ.י. ו. מח. לתכנון ובניה צפון חיפה, תק-של 2009(2), 15774 (2009)}.

הוראות תקנה 2(ג) לתקנות תכנון והבניה (סדרי דין) קובעת כי הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה, ובקשה הכוללת טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני שנעשה ביוזמת המבקש, או בדבר קיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליכים אלה, ויצורפו אליו העתקים מהמסמכים הנוגעים לעניין {ראה גם חע"מ (שלום אשד') 21254-03 אברהם הירנשטיין נ' עיריית אשדוד, תק-של 2011(3), 13403 (2011)}.

נדגיש כי העובדה כי תכנית מסויימת הונחה על שולחן הוועדה המחוזית אין משמעה כי אישורה נראה בעין. לא בכדי, נקבע בתקנה 2(ג) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין), כי לשם דיון בבקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה יש צורך בתצהיר איש מקצוע לאימות השינוי הצפוי במצב התכנוני {ת"פ (שלום ב"ש) 3809-08 נתנאל ירון נ' מ.י. ו. מח. לתכנון ובניה מחוז דרום, תק-של 2011(1), 37591, 37593 (2011)}.
ב- ת"פ (שלום ב"ש) 2399-05 {אשר אלפון נ' מ.י. ו. מח. לתכנון ובניה מחוז דרום, תק-של 2011(3), 19065, 19066 (2011)} הבקשה הוגשה בניגוד לקבוע בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לפי סעיף 207 לחוק), וזאת כיוון שהוגשה שלא במועד ולא צורף לה תצהיר איש מקצוע המטפל בתכנית.

בית-המשפט קבע כי במקרה דנן, די היה בכך כדי שלא לדון בבקשה. בהיעדר תצהיר איש מקצוע, ובהיעדר אסמכתא לכך שבכלל הוגשה בקשה מתאימה לוועדה המקומית, לא ברור מתי, אם בכלל, תוכשר הבניה הלא חוקית.

עוד נקבע כי כאשר עדיין לא הוגשה תכנית להכשרת הבניה הלא חוקית, ומנגד הפר המבקש את צו בית-המשפט, אין מקום להאריך את הצו שכן עסקינן בחוסר תום-לב מצד המבקש.

אי-קיום הוראות תקנה 2 לתקנות תכנון והבניה (סדרי דין), תגרום לדחייתה של הבקשה לאלתר {ראה גם תו"ב (שלום נת') 60323-08 אילן הלוי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שרונים, תק-של 2010(4), 167974, 167976 (2010); ת"פ (שלום עכ') 2226-06 מ.י. ו. מחוזית לתכנון ובניה - צפון נ' אנור אסעד, תק-של 2010(3), 76010 (2010); חע"מ (מקומיים נת') 2800-06 חן זאביק נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, תק-של 2010(2), 86948, 86949 (2010)}.

ב- בג"צ 1068/09 {סמיר חאג', עוד נ' שר המשפטים ואח', תק-על 2009(2), 2146 (2009)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"תקנה 2(א) לתקנות התכנון והבניה, לעומת-זאת, קובעת כי בקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה תוגש לא יאוחר מעשרים ואחד ימים עובר לביצועו של צו הריסה שניתן על-ידי בית-המשפט; ואילו תקנה 6 לאותן תקנות קובעת כי בית-המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים המנויים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.
יוצא איפוא, לטענת העותר, כי אדם אשר מגיש בקשה לפי סעיף 207 להארכת מועד ביצוע צו הריסה פחות מעשרים ואחד ימים לפני מועד ביצועו, לא יוכל לקבל סעד כמבוקש מבית-המשפט. העותר גורס כי בכך סותרות התקנות לעיל את האמור בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה, ועל-כן הן בטלות מעיקרן ואינן סבירות. עוד מוסיף העותר כי התקנות פוגעות הן בזכות הגישה לערכאות והן בזכותו של אדם לקניין, אך אין הן עומדות בתנאי פסקת ההגבלה המצויה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומשכך דינן להתבטל גם כן.
לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על-הסף, זאת בשל היותה מוקדמת ולוקה באי-מיצוי הליכים. טרם יפנה העותר לבית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, עליו לפנות לרשויות האמונות על קביעתן וביצוען של התקנות עליהן הוא מלין, כפי שנקבע לא פעם בעבר:
'עיקרון מושרש ומקובל הוא מלפנינו כי פניה לרשות המינהלית או הציבורית הנוגעת לעניין הינה בבחינת תנאי-סף על-מנת שבית-משפט זה ייזקק לעתירה נגדה. משלא נעשתה פניה כאמור... הרי שדין העתירה להידחות על-הסף מחמת אי-מיצוי הליכים.' (בג"צ 10312/05 כהן נ' בן שלמה, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.11.05); בג"צ 549/83 הופר נ' חברי ועדת המינויים, פ"ד לז(4), 24, 26 (1983); בג"צ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3), 21, 83-82 (1997)).
עילת סף זו שרירה וקיימת גם כשהמדובר בעתירות הנוגעות לביטול חוקים ותקנות (בג"צ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6), 869, 873 (2002)). במקרה שלפנינו, העתירה אילמת ככל שהדבר נוגע לפניות שנעשו למשיבים טרם הגשתה לפתחנו, ובתגובת המשיבים אכן נטען כי לא הופנתה אליהן פנייה מקדימה בנושא. אשר-על-כן, דין העתירה להידחות על-הסף."

4. תגובת המשיב לבקשה - תקנה 3 לתקנות
תקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 קובעת כדלקמן:

"3. תגובת המשיב לבקשה
לבקשה תצורף תגובה בכתב של המשיב לבקשה."

הוראת תקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין) קובעת כי יש לצרף לבקשה תגובה בכתב של המשיב לבקשה {בב"נ (שלום ביש"א) 24046-12-09 העמותה לשחזור בית דוברובין נ' ועדה מחוזית צפון, תק-של 2011(4), 13525, 13526 (2011)}.

ברור כי צירוף תגובת המשיב לבקשה להארכת מועד מייעלת את מועד ההכרעה של בית-המשפט בבקשה ומאפשרת לאחרון להוציא תחת ידו החלטה מהירה.

זאת ועוד. כאשר המשיב נמנע מליתן תגובתו מכל סיבה שהיא {ולאחר פנייתו של המבקש אליו} מן הראוי לצרף לבית-המשפט, יחד עם הגשת הבקשה להארכת מועד, אסמכתא לביסוס הטענה כי הבקשה להארכת מועד נשלחה למשיב והאחרון בחר שלא להגיב ו/או ליתן תגובתו לבקשה {ראה גם תו"ב (שלום ביש"א) 5667-04-09 אבנר דחבש נ' ועדה מקומית לתכנון הגליל התחתון, תק-של 2011(4), 9165, 9166 (2011)}.

5. הדיון בבקשה - תקנה 4 לתקנות
תקנה 4 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 קובעת כדלקמן:

"4. הדיון בבקשה
(א) בית-המשפט רשאי, לאחר שעיין בבקשה, לקבוע שאין היא מצריכה דיון במעמד הצדדים, וייתן לגביה החלטה מנומקת בכתב.
(ב) החליט בית-המשפט שהבקשה מצריכה דיון במעמד הצדדים, יקבע את הדיון, ככל שניתן, באופן שלא יביא לביטול או לדחיה של המועד המתוכנן לביצוע הצו."

על-פי תקנה 4(א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין), בית-משפט רשאי לדחות את הבקשה להארכת מועד בלא לקיים בה דיון בעל-פה {ב"ש (מחוזי יר') 9225/09 כהן אברהם נ' מדינת ישראל - עיריית ירושלים, תק-מח 2009(3), 9852, 9853 (2009); תו"ב (שלום חד') 8593-06-08 חגי שבתאי נ' מ. א. מנשה, תק-של 2010(2), 64988 (2010)}.

נעיר כי כאשר בית-המשפט החליט כי הבקשה מצריכה דיון במעמד הצדדים, יקבע את הדיון, ככל שניתן, באופן שלא יביא לביטול או לדחיה של המועד המתוכנן לביצוע הצו {ראה גם ת"פ (שלום נת') 3226-02 שמעון פריזה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, תק-של 2011(3), 27867 (2011)}.

6. הודעת החלטה - תקנה 5 לתקנות
תקנה 5 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 קובעת כדלקמן:

"5. הודעת החלטה
החלטת בית-המשפט בבקשה תומצא לצדדים בדואר או בכל דרך אחרת שיורה בית-המשפט."

7. אי-עמידה בתקנות - תקנה 6 לתקנות
תקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 קובעת כדלקמן:

"6. אי-עמידה בתקנות
בית-המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו."

כאמור לעיל, אי-עמידה בהוראות תקנות תכנון והבניה (סדרי דין), תגרום לעיתים למחיקה על-הסף של הבקשה להארכת מועד {ראה גם תו"ב (שלום ביש"א) 3954-04-10 עסור יאיר נ' עיריית בית שאן, תק-של 2011(2), 80588 (2011); חע"מ (שלום ביש"א) 20442-05 משה פדידה נ' מ.י. ו. מ. לתכנון ובניה טבריה א, תק-של 2011(2), 50021 (2011)}.

ובמילים אחרות, תקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין), קובעת תנאים להגשת בקשה להארכת מועד. ואלה הם:

הראשון, הבקשה תוגש לבית-המשפט שנתן את הצו.

השני, הבקשה תוגש לא יאוחר מעשרים ואחד ימים לפני המועד האחרון שנקבע לביצוע הצו.

השלישי, הבקשה תפרט באופן מלא את כל ההליכים המינהליים והמשפטיים, בכל הערכאות, בעניין הבניה או השימוש שאליהם מתייחס הצו ויצורפו אליה העתקים של כל הצווים, פסקי-הדין וההחלטות הנוגעים לעניין.

הרביעי, הבקשה תיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות בבסיסה.

החמישי, אם הבקשה כוללת טענות עובדתיות בדבר שינוי במצב התכנוני שנעשה ביוזמת המבקש, או בדבר קיומם של הליכי תכנון או רישוי תלויים ועומדים, תיתמך הבקשה גם בתצהיר של איש מקצוע המטפל בהליכים אלה, ויצורפו אליו העתקים מהמסמכים הנוגעים לעניין.

השישי, לבקשת תצורף תגובה בכתב של המשיב לבקשה.

יש לשים-לב כי על הבקשה למלא אחר כל התנאים ולא די בעמידה בחלק מן התנאים {ראה גם תו"ב (שלום נת') 40588-06 ועדה מקומית לתכנון ובניה שרונים נ' עזרא אליעזר שפר, תק-של 2010(2), 29366, 29368 (2010); תו"ב (שלום נת') 30314-05 ועדה מקומית לתכנון עמק חפר נ' צבי סוחודולסקי, תק-של 2010(4), 10100, 10102 (2010)}.
נדגיש בעניין זה כי תקנות התכנון והבניה (סדרי דין) נועדו למנוע הגשת בקשות סרק דלות בתוכן ונטולות ממש ומטרתן היא שלא לאפשר הגשת בקשות שתכליתן היחידה הינה דחיית הקץ, מקום שאין בבסיסן תשתית ראויה לדחיה המבוקשת, תשתית עליה ניתן לעמוד לו תוגש הבקשה על-פי האמור בתקנות.

לאור הנ"ל, בית-המשפט ב- ע"פ (יר') 4845/09 {מדינת ישראל - הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים נ' עוויסאת סבאח, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.02.10)} קיבל ערעור על החלטת בית-משפט לעניינים מקומיים שהאריך את מועד ביצועו של צו הריסה, על-אף שהבקשה לא ענתה על הוראות תקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין) {ראה גם חע"מ (מקומיים ק"ב) 818-07 דוד אביעוז נ' מ.י. ו.מ. לתכנון ובניה מורדות כרמל, תק-של 2010(4), 169842, 169844 (2010)}.

ב- תו"ב (שלום נת') 60323-08 {אילן הלוי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שרונים, תק-של 2010(4), 167974, 167976 (2010)} קבע בית-המשפט, בדחותו את הבקשה להארכת מועד, כי "כפי שטענה לכך בצדק המשיבה, שגם בקשתו הראשונה זו הקודמת להארכת מועד כניסתו לתוקף כל צו השיפוטי הוגשה בניגוד לתקנות כפי שאף קבע בית-המשפט בהחלטתו מיום 02.03.10 ומשכך ידע כבר המבקש שעליו להגיש בקשתו על-פי התקנות ולא עשה כן. אין ולא היתה כל הצדקה למבקש להתעלם פעם נוספת מהקבוע בתקנות בהגשת בקשתו הנוכחות".

ב- ת"פ (שלום עכ') 2226-06 {מ.י. ו. מחוזית לתכנון ובניה - צפון נ' אנור אסעד, תק-של 2010(3), 76010 (2010)} דחה בית-המשפט את הבקשה להארכת מועד, בין השאר, כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין) וכי לא מצא נימוקים מיוחדים, כאמור בתקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין), לדון בבקשה להארכת מועד.

8. בקשה להארכת מועד במסגרת הליכי ערעור - תקנה 7 לתקנות
תקנה 7 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט-2008 קובעת כדלקמן:

"7. בקשה להארכת מועד במסגרת הליכי ערעור
התקנות יחולו בשינויים המחוייבים, גם על בקשה להארכת מועד לביצוע צו עד למתן פסק-דין או החלטה, המוגשת במסגרת ערעור או בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דין או החלטה הדוחה את הבקשה."