botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

רישום חלוקה בפנקסי המקרקעין על-פי תכנית (סעיף 125 לחוק)

סעיף 125 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

רישום חלוקה בפנקסי המקרקעין על-פי תכנית
(תיקון מס' 48) תשנ"ט-1999

"125. רישום חלוקה בפנקסי המקרקעין על-פי תכנית (תיקון התשנ"ט)
(א) בתוך שמונה חודשים מיום תחילת תוקפה של החלוקה החדשה, יגיש יושב-ראש הוועדה המקומית, שבתחומה אושרה תכנית החלוקה החדשה, למנהל כהגדרתו בפקודת המדידות (בסעיף זה: "המנהל"), תכנית לצורכי רישום התואמת את התכנית של החלוקה החדשה שאושרה; בתוך חודשיים מהיום שהועברה התכנית למנהל, יאשרה ככשרה לרישום בהתאם לפקודת המדידות וחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, אם מצא כי התכנית ראויה לרישום כאמור.
(ב) בתוך שמונה חודשים מהיום שאושרה תכנית ככשרה לרישום לפי סעיף-קטן (א), יעביר יושב-ראש הוועדה המקומית ללשכת רישום המקרקעין הנוגעת בדבר את התכנית, וכן את העתק התכנית לחלוקה החדשה שאושרה על תשריטיה, כשהוא חתום על ידיו, ורשם המקרקעין ירשום את החלוקה בהתאם לתכנית בתוך חודשיים מהיום שהועברו אליו התכנית והעתק התכנית כאמור.
(ג) אי-שמירת המועדים האמורים בסעיף זה, לא תפגע בתוקפה של החלוקה החדשה ובזכויות שנרכשו מכוח סעיף 124."

ב- ת"א (יר') 1824/99 {מינהל מקרקעי ישראל נ' אבשלום תורג'מן, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.11.04)} נפסק:

"התובע טוען כי לפי סעיף 124 לחוק, תכנית שאושרה על-ידי מנהל מחלקת המדידות, מקבלת תוקף מיידי לאחר האישור, וכי לפי סעיף 125(ג), הוא זכאי להירשם כבעלים בחלקה 72 וזאת לאחר רישומה על-ידי רשם המקרקעין.
מכוח זאת, הוא זכאי לדרוש את פינויו של הנתבע שעדיין מחזיק בחלקה הנ"ל. בנוסף, טוען התובע כי עצם אי-רישומה של התכנית על-ידי רשם המקרקעין אין בו כדי למנוע ממנו לדרוש את מימוש זכויותיו על פיה ולתבוע את סילוק ידו של הנתבע, שעדיין מחזיק במגרש, שכן לאחר אישור התכנית, בעלותו של הנתבע רוקנה מתוכן והפכה להיות פורמלית.
ומנגד, טוען הנתבע כי סעיף 125(ג) הנ"ל בא על-מנת למנוע פגיעה בזכויות שנקבעו לפי תכנית החלוקה דהיינו, בא על-מנת למנוע ביצוע פעולות בניגוד לתכנית המאושרת שטרם נרשמה.
תכנית שלא עברה את הליך הרישום יש בה כדי להעניק, לכל היותר, זכויות שליליות המונעות מאחרים לבצע פעולות בניגוד לקבוע בה. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבע. תכנית איחוד וחלוקה מחדש אין בה כדי לרוקן את זכות הבעלות של הבעלים הרשום מתוכן.
התכנית המאושרת יש בה כדי למנוע מכל אדם לבצע פעולות בניגוד לתכנית שיש בהן כדי לפגוע בתכליתה. אולם, אין בתכנית הזו כדי להקנות למי שזכאי להירשם כבעלים בעתיד זכויות קנייניות טרם רישומה בלשכת רישום המקרקעין.
כב' השופטת מ' בן-פורת, אשר דנה במעמד הזכויות ותוקף תכנית איחוד וחלוקה שאושרה אולם טרם נרשמה, קבעה כדלקמן: "דווקא משום החשש שהנוגעים בדבר לא יעמדו בלוח הזמנים, בא הסיפא לסעיף 125 וקבע (כמצוטט לעיל) כי תכנית החלוקה על כל הזכויות הכרוכות בה עומדת בתקפה חרף האיחור.
ללא הסיפא היה מקום להשקפה כי בעבור המועד מבלי שפעולת הרישום התבצעה, מאבדת התכנית את תקפה על כל הכרוך בה. כך למשל, עשוי היה בעל-רשות לבקש היתר בניה על שטחו בהתעלם מן התכנית. תוצאות כאלה ואחרות בא הסיפא למנוע. "הזכויות" הנזכרות בה אינן אלא שלא יבוצע דבר בניגוד לתכנית החלוקה הממשיכה להתקיים". (ע"א 587/77 הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רמת גן נ' יצחק קצב, פ"ד לב(2), 359, 362 (1978))."

ב- עת"מ (חי') 1097/03 {הוועדה המקומית לתכנון ולבניה השומרון נ' ועדת הערר המחוזית - מחוז חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.12.03)} נפסק:

"על-פי סעיף 125 לחוק התכנון והבניה, מוטלת חובה על יו"ר הוועדה המקומית לבצע רישום של תכנית החלוקה, תוך שמונה חודשים מיום תחילת תוקפה של החלוקה החדשה, ואולם, אי-הקפדה על מועד זה, אינה מאיינת את הפעולה."

ב- ע"א 587/77 הוועדה המקומית לתכנון ובניה נ' יצחק קצב, פ"ד לב(2), 359 (1978)} נקבע:

"אמרתי, כי המשיבים אינם חולקים על תחולתה של תקנה 60. אולם יחד-עם-זאת הם טוענים כי מסעיף 125 לחוק התכנון והבניה עולה בעליל "שהמחוקק הניח כמובן מאליו שבדיקה זו די לה בחודשיים, ומכל מקום חובה לסיימה תוך פרק זמן זה. ושנית, אפילו לא הסתיימה הבדיקה, בא המחוקק והורה כי זכויותיו של הבעלים קיימות לו גם ללא הרישום.
דווקא משום החשש שהנוגעים בדבר לא יעמדו בלוח הזמנים, בא הסיפא לסעיף 125 וקבע (כמצוטט לעיל) כי תכנית החלוקה על כל הזכויות הכרוכות בה עומדת בתקפה חרף האיחור. ללא הסיפא היה מקום להשקפה כי בעבור המועד מבלי שפעולת הרישום התבצעה, מאבדת התכנית את תקפה על כל הכרוך בה.
כך, למשל, עשוי היה בעל-רשות לבקש היתר בניה על שטחו בהתעלם מן התכנית. תוצאות כאלה ואחרות בא הסיפא למנוע. "הזכויות" הנזכרות בה אינן אלא שלא יבוצע דבר בניגוד לתכנית החלוקה הממשיכה להתקיים. נפקותם של המועדים היא לדעתי בכך, כי בחלוף הזמן נתון המחדל לבקרתו של בית-המשפט הגבוה לצדק."