סמכות מוסד תכנון (סעיף 133 לחוק)

סעיף 133 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

סמכות מוסד תכנון
(תיקון מס' 43)
תשנ"ה-1995

"133. סמכות מוסד תכנון (תיקון התשנ"ה)
מוסד תכנון שבסמכותו לאשר תכנית, מוסמך, באותה הדרך, לשנותה, לבטלה או להתלותה ובלבד שלמגיש התכנית תינתן, ככל האפשר, הזדמנות להשמיע דעתו."

ב- עת"מ (מרכז) 9599-09-11 {משה מרום ואח' נ' עיריית ראשון לציון ואח', תק-מח 2012(4), 20423 (2012)} נקבע על-ידי בית-המשפט כדלקמן:

"הסעיף מכוון לכך כי המוסד התכנוני אשר אישר את התכנית, במובחן ובמובדל מיוזם התכנית, הוא אשר רשאי לשנותה, להתלותה או לבטלה. קרי, תכנית מיתאר מחוזית מתאשרת על-ידי המועצה הארצית ועל-כן הסמכות לשנותה היא בידי המועצה הארצית.
דרך האישור היא על-ידי קבלת החלטה על הפקדתה של התכנית, מתן רשות להתנגדות ואישורה הסופי (או דחייתה). הכנת התכנית איננה עניין לגוף המאשר והיא יכולה להיעשות ביוזמת הגוף המאשר או ביוזמת גוף אחר.
בענייננו, תכנון התכנית לא נעשה על-ידי הגוף המתכנן אלא על-ידי הוועדה המחוזית (בתאום עם גופים אחרים) וטרם החלו שלב האישור.
בשלב זה רשאי יוזם התכנית (הוועדה המחוזית) למושכה או לשנותה. שונים היו פני הדברים לו כבר נידונה התכנית במועצה הארצית והוחלט על הפקדתה או דחייתה. במקרה כזה נכונה פרשנות העותרים לאמור בסעיף 133 לחוק התו"ב.
התכנית, מרגע שהוחלט על הפקדתה, אינה נחלתו של יוזם התכנית או מי שהמליץ להפקידה, היות וההחלטה על הפקדתה של תכנית או דחייתה, הפכה להחלטה סטטוטורית המחייבת לפעול בהתאם לסעיף 133 לחוק התו"ב."

סעיף 133 לחוק התכנון והבניה קובע באופן חד-משמעי כי הדרך לשנות ו/או לבטל ו/או להתלות תכנית היא אותה דרך שבה מאשרים תכנית, היינו, על-ידי הגשת תכנית מתקנת שהוועדה המחוזית יכולה לדון בה ולשקול את השיקולים הרלבנטיים {ה"פ (חי') 20843-05-10 עוני מוחמד זבאד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - עירון ואח', תק-מח 2012(3), 16897 (2012)}

ב- עת"מ (מרכז) 35359-05-11 {רחמים בובליל ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מרכז ואח', תק-מח 2012(4), 16773 (2012)} סקר בית-המשפט זכות זו :

התערבות בית-משפט תהא מוצדקת בנסיבות בהן קמות עילות מובהקות המצדיקות התערבות, כגון במקרה בו החלטת רשויות התכנון ניתנה בחוסר סמכות, או תוך חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. בנסיבות המקרה דנן נפל פגם בהליך המנהלי המצדיק התערבות בהחלטה המינהלית.
אין ממש בטענה המקדמית שהועלתה על-ידי המשיבות, לפיה העתירה הוגשה בשיהוי המצדיק דחייתה על-הסף. תקנות בית-משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), קובעות כי עתירה תוגש במועד שנקבע לה ואם לא נקבע לה מועד, תוגש ללא שיהוי בנסיבות העניין ולא יאוחר מארבעים וחמישה יום מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה לפי המוקדם. אף לגבי תיקונה של העתירה לא ניתן לטעון טענת שיהוי. טענת השיהוי נבחנת על-פי שלושה פרמטרים: "שיהוי אובייקטיבי", "שיהוי סובייקטיבי" ו"חומרת הפגיעה בשלטון החוק".

בחינת השיהוי הסובייקטיבי נעשית על-ידי בחינת השאלה אם התנהגות העותר מלמדת על וויתור זכויותיו. השיהוי האובייקטיבי נבחן על-פי מידת הפגיעה באינטרסים ראויים של הרשות המינהלית או צדדים שלישיים והשינוי לרעה במצבה שנגרם לאור הגשת העתירה באיחור. הפגיעה בשלטון החוק משמעה הפגיעה בחוק או בשלטון החוק המתגלה במעשה המינהלי נשוא העתירה.

אכן, חלף פרק זמן לא קצר בין מועד הגשת התביעה לבין תיקונה. אך המשיבים הסכימו להארכת המועד להגשת העתירה המתוקנת ללא סייג, ובכך גילו אם דעתם כי הארכת המועד לא תפגע באינטרסים ראויים של הרשות המנהלית.

בנסיבות עולה, כי לא הובהר לבא כוחם של העותרים באופן חד-משמעי כי לא תינתן לעותרת זכות טיעון נוספת. נהפוך הוא; חילופי הדברים מלמדים, כי הוועדה קיבלה את עמדתו של בא כוח העותרים לפיה ככל שלא יושגו הסכמות בינו לבין הוועדה המקומית, תינתן לו האפשרות להישמע טרם אישור התכנית.

עקרון יסוד של המשפט המינהלי קובע, כי אין לפגוע בזכותו של אדם מבלי לזמנו ולאפשר לו להביא את טענותיו בפני הרשות.

בנסיבות המקרה דנן, סברו העותרים כי הדיון הראשון הוא שלב ביניים בלבד, וככל שלא יושגו הסכמות ביניהם לבין הוועדה המקומית, תינתן להם האפשרות לפרוס את מלוא טיעוניהם בפני הוועדה המחוזית. זכות טיעון זו נמענה מהעותרים. דין טענתם של העותרים כי נמענה מהם זכות הטעון, להתקבל.

בנסיבות העניין, קיים חשש שהוועדה המחוזית אכן לא שקלה כראוי את השיקולים הרלוונטיים כפי שחובה היה עליה לעשות. התנהלות זו אינה סבירה, ומהווה אף היא עילה להתערבות בהחלטה.

ב- עת"מ (ת"א) 2509/09 {תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בישראל בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מרכז, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.11)} נפסק:

"14. זכות הטיעון שהינה חלק מכללי הצדק הטבעי, שזורה באופן מפורש גם בסעיפיו השונים של חוק התכנון והבניה. כך לדוגמה הוא בפרסום הפקדתן של תכניות (סעיף 89), בהגשת ובשמיעת התנגדויות לתכנית (סעיף 100 ואילך), ובשמיעת התנגדויות לבקשה לשימוש חורג או הקלה (סעיף 149). לענייננו, קובע סעיף 133 לחוק התכנון והבניה:
'133. סמכות מוסד תכנון מוסד תכנון שבסמכותו לאשר תכנית, מוסמך, באותה הדרך, לשנותה, לבטלה או להתלותה ובלבד שלמגיש התכנית תינתן, ככל האפשר, הזדמנות להשמיע דעתו.'
התיבה "ככל האפשר" עולה בקנה אחד עם התפיסה המתוארת לפיה יש לבחון האם ניתנה לפרט הזדמנות הוגנת להשמיע דברו בהתאם לנסיבות המקרה."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

סמכות מוסד תכנון (סעיף 133 לחוק)