botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

ועדה ברשות מקומית אחת (סעיף 18 לחוק)

סעיף 8 להצעת החוק קובע:
"בסעיף 18 לחוק העיקרי:
(1) בסעיף-קטן (ב):
(א) ברישה, בסופה יבוא "(בחוק זה: "נציגים בעלי דעה מייעצת")";
(ב) אחרי פסקה (3) יבוא:
"(3א) שני נציגים שימנה שר הפנים שמתקיים בהם האמור בפסקאות-משנה (א) ו- (ב) של פסקה (3) והם בעלי תואר אקדמי בתחום אדריכלות, הנדסה, תכנון ערים ואיזורים או בתחום אחר הנוגע לעניין;";
(ג) אחרי פסקה (4) יבוא:
"(4) נציג הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים - בוועדה מקומית שבמרחבה מצויה מועצה איזורית.";
(2) אחרי סעיף-קטן (ג) יבוא:
"(ג1) נציג בעל דעה מייעצת לפי סעיף-קטן (ב)(3) או (3א) יהיה זכאי לגמול בעבור השתתפותו בישיבות הוועדה המקומית או ועדת-המשנה; הגמול ישולם מקופת הוועדה המקומית, בסכום שיקבע שר הפנים ולפי תנאים שיקבע; משרד הפנים ישפה את הוועדות המקומיות בעלות תשלום הגמול לפי סעיף-קטן זה; שר הפנים יקבע, בהתייעצות עם שר האוצר, הוראות לעניין שיפוי לפי סעיף-קטן זה, ורשאי הוא בתקנות כאמור לקבוע כי ועדות מקומיות או סוגי ועדות מקומיות שיקבע לא יהיו זכאיות לשיפוי כאמור, כולו או חלקו, בהתחשב באמות-מידה שיקבע לעניין זה ובין השאר במצבן הכלכלי.
(ג2) לנציג בעל דעה מייעצת תינתן הזדמנות לחוות את דעתו בכל עניין העולה לדיון; הגיש נציג כאמור חוות-דעת בכתב, תוצג חוות-דעתו לפני הוועדה המקומית או ועדת-המשנה, לפי העניין.
(ג3) התקיים דיון במליאת הוועדה המקומית בתכנית בסמכות ועדה מקומית, ולא נכחו בדיון הנציגים בעלי הדעה המייעצת, כולם או חלקם, רשאים כל שניים או יותר מבין הנציגים שלא נכחו כאמור, לדרוש כאחד, בכתב, בתוך שבעה ימים מיום שהתקבלה בידיהם ההחלטה שניתנה בדיון, שיתקיים דיון נוסף במליאת הוועדה המקומית באותו עניין; הוגשה דרישה כאמור, יידון העניין בישיבה הקרובה של הוועדה המקומית.";
(3) בסעיף-קטן (ד), המילים "בוועדה המקומית, כאמור בסעיף-קטן (ב)" - יימחקו;
(4) בסעיף-קטן (ז), במקום "ולנציגים כאמור בסעיף-קטן (ב)" יבוא "ולנציגים בעלי הדעה המייעצת".



בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:
"על-פי סעיף 18 לחוק, בוועדה המקומית במרחב תכנון הכולל תחום רשות מקומית אחת בלבד, מוזמנים לדיוני הוועדה ולדיוני ועדות-המשנה שלה נציגים שונים שהם בעלי דעה מייעצת. כדי להגביר את מקצועיות עבודתן של הוועדות המקומיות ושקיפות פעולתן, מוצע לבצע כמה תיקונים הנוגעים לנציגים אלה, ובכלל זה:
א. להוסיף לרשימת הנציגים בעלי הדעה המייעצת, שני נציגים שלא מקרב עובדי המדינה והרשויות המקומיות, שימנה שר הפנים, שהם בעלי השכלה מקצועית רלוונטית לצד ניסיון בענייני תכנון ובניה. נציגים כאמור יהיו זכאים לקבלת גמול בעבור השתתפותם בדיונים; בנוסף מוצע להוסיף שני נציגי הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, בוועדה מקומית שבמרחבה מצויה מועצה איזורית.
ב. להבהיר כי לנציג בעל דעה מייעצת, תינתן הזדמנות לחוות את דעתו על כל עניין העולה לדיון, וכן לאפשר לנציג כאמור להגיש חוות-דעת בכתב.
ג. להקנות סמכות לכל שניים מבין הנציגים בעלי הדעה המייעצת לדרוש שיתקיים דיון נוסף במליאת הוועדה המקומית לגבי החלטה בתכנית שבסמכות ועדה מקומית שהתקבלה על-ידי מליאת הוועדה, וזאת אם לא היו נוכחים בדיון שנערך בעניין זה."

סעיף 18 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע {ישנם שינויים לעומת הצעת החוק ואלה מודגשים}:
"18. ועדה ברשות מקומית אחת (תיקונים: התשנ"ה (מס' 4), התשס"ט (מס' 3), התשע"ב (מס' 3), התשע"ד (מס' 2))
(א) במרחב תכנון מקומי הכולל תחום רשות מקומית אחת בלבד, תהיה מועצת הרשות המקומית - הוועדה המקומית.
(ב) לדיוני הוועדה המקומית ולדיוני ועדת-המשנה יוזמנו, דרך קבע, נציגי המשרדים והגופים הבאים, שתהא להם דעה מייעצת (בחוק זה: "נציגים בעלי דעה מייעצת"):
(1) נציגי שר הפנים, השר לאיכות הסביבה, שר הבינוי והשיכון, שר הבריאות, שר המשטרה ושר התחבורה;
(2) נציג רשות מקרקעי ישראל;
(3) נציג שימנה שר הפנים והוא אדריכל או מהנדס הרשומים בפנקס המהנדסים והאדריכלים כמשמעותו בחוק המהנדסים והאדריכלים, או בעל תואר אקדמי בתחום תכנון ערים ואיזורים, ובלבד שיתקיימו בכל אחד מהם שניים אלה:
(א) הוא בקיא בענייני תכנון ובניה;
(ב) הוא אינו עובד המדינה או עובד ועדה מקומית או רשות מקומית שבאותו מחוז;
נציג לפי פסקה זו ימונה על-פי המלצת הארגון המייצג את מרב בעלי הכישורים האמורים, כפי שיקבע שר הפנים בהודעה ברשומות;
(3א) שני נציגים שימנה שר הפנים שמתקיים בהם האמור בפסקאות-משנה (א) ו- (ב) של פסקה (3), ובלבד שכל אחד מהם הוא בעל תואר אקדמי בתחום האדריכלות, ההנדסה או תכנון ערים ואיזורים או בתחום מדעי החברה והסביבה הנוגעים לעניין או שהוא הנדסאי;
(4) נציג שר החקלאות - בוועדה מקומית, שבמרחבה מצויה מועצה איזורית;
(5) נציג הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים שימנה מנהל הרשות - בוועדה מקומית שבמרחבה מצויה מועצה איזורית.
(ג) לפי המלצת נציג שר הפנים, יזמין יושב-ראש הוועדה את נציגו של שר, שאינו מנוי בסעיף-קטן (ב), אשר יש לו עניין בדבר הנדון בוועדה; לנציג כאמור תהא דעה מייעצת בלבד.
(ג1) נציג בעל דעה מייעצת לפי סעיף-קטן (ב)(3) או (3א) יהיה זכאי לגמול בעבור השתתפותו בישיבות הוועדה המקומית או ועדת-המשנה; הגמול ישולם מקופת הוועדה המקומית, בסכום שיקבע שר הפנים ולפי תנאים שיקבע; משרד הפנים ישפה את הוועדה המקומית בעלות תשלום הגמול לפי סעיף-קטן זה; שר הפנים יקבע, לאחר התייעצות עם שר האוצר, הוראות לעניין שיפוי לפי סעיף-קטן זה, ורשאי הוא בתקנות כאמור לקבוע כי ועדות מקומיות או סוגי ועדות מקומיות שיקבע לא יהיו זכאיות לשיפוי, כולו או חלקו, בהתחשב באמות-מידה שיקבע לעניין זה ובין השאר במצבן הכלכלי.
(ג2) לנציג בעל דעה מייעצת תינתן הזדמנות לחוות את דעתו בכל עניין העולה לדיון בוועדה המקומית או בוועדת-המשנה; הגיש נציג כאמור חוות-דעת בכתב לפני הדיון, תוצג חוות-דעתו בדיון.
(ד) כל שניים, מבין הנציגים בעלי הדעה המייעצת, רשאים לערור כאחד על כל החלטה של הוועדה המקומית או של ועדת-המשנה לפני ועדת הערר, והיא רשאית לאשר את החלטת הוועדה המקומית, לשנותה או לבטלה.
(ה) ועדה מקומית תקים ועדת-משנה לתכנון ולבניה (בסעיף זה: "ועדת-המשנה"), וזה הרכבה:
(1) ראש הרשות המקומית או אחד מסגניו שהמועצה מינתה לכך;
(2) במועצת רשות מקומית שמספר חבריה פחות מעשרים ואחד - לא יותר משישה חברי מועצה, ובמועצה שמספר חבריה עשרים ואחד או יותר - לא יותר מעשרה חברי מועצה; ואולם, אם קיימת במועצה ועדת הנהלה שלא כל הסיעות מיוצגות בה, יהיה ייצוגן הכולל של הסיעות כאמור בוועדת-המשנה יחסי לייצוגן במועצה, אך לא פחות מנציג אחד;
(3) נציג הרשות הארצית לכבאות והצלה, בעל הכשרה בתחום בטיחות אש והצלה, יוזמן, דרך קבע, לדיוני ועדת-המשנה, ותהיה לו דעה מייעצת בעניינים הנוגעים לבטיחות אש והצלה.
(ו) כל התפקידים והסמכויות של ועדה מקומית יהיו מוקנים לוועדת-המשנה ודין החלטתה, בכפוף להוראות סעיף-קטן (ז), כדין החלטת הוועדה המקומית.
(ז) כל החלטה של ועדת-המשנה תישלח לכל חברי הוועדה המקומית ולנציגים בעלי הדעה המייעצת, תוך עשרה ימים מיום קבלתה; כל חבר הוועדה המקומית או נציג כאמור רשאי לדרוש בכתב, תוך שבעה ימים מיום קבלת ההחלטה לידיו, שיתקיים במליאת הוועדה המקומית דיון בעניין; הדרישה תכלול את פרטי הנימוקים; הוגשה דרישה כאמור, יידון העניין בישיבה הקרובה של הוועדה המקומית; לא הוגשה דרישה כאמור, רואים את החלטתה של ועדת-המשנה כהחלטת הוועדה המקומית, לכל דבר.

חוק התכנון והבניה, מגדיר ומסדיר, את סמכותם של ועדה מקומית {כאמור בסעיף 17 לחוק התכנון והבניה} ושל ועדת-משנה {כאמור בסעיף סעיף 18(ה) לחוק התכנון והבניה}.
על-פי סעיף 18(א) לחוק התכנון והבניה, במרחב תכנון מקומי, הכולל רשות מקומית אחת בלבד, תהיה מועצת הרשות המקומית - הוועדה המקומית.

ברם, נפסק ב- ע"א 119/86 {קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה ואח', פ"ד מו(5), 727 (1992)} כי חוק התכנון והבניה יוצר אבחנה ברורה בין הוועדה המקומית לתכנון ובניה, כרשות לתכנון ובניה, לבין הרשות המקומית.

הוועדה המקומית היא גוף נפרד ומוגדר בפרק ב' סימן ג' לחוק התכנון והבניה. הכלל המצביע על הפרדה זו קבוע בעיקר בסעיף 17 לחוק התכנון והבניה. הוועדה המקומית היא גוף משפטי נפרד שיכול לתבוע ושניתן לתבעו בהליכים משפטיים.

מכאן, שאין זהות בין הוועדה המקומית לבין הרשות המקומית, והאחרונה אינה נושאת באחריות ישירה או באחריות שילוחית למעשי הוועדה המקומית {ראה גם ע"א 324/82 עיריית בני ברק ואח' נ' ברוך רוטברד ואח', פ"ד מה(4), 102 (1991)}.

הוועדה המקומית והוועדה המחוזית אינן גופים זהים או חלופיים. קיימת ביניהן הפרדה משפטית ועניינית. הוועדה המחוזית אינה אחראית במישרין או באופן שילוחי לפעולות הוועדה המקומית. משום כך, בהיעדר זהות בין מי מהמשיבות ובין העיריה, כל צו שיינתן לגביהן לא יהיה גם אפקטיבי כלפי העיריה, שהיא מבצעת העבודות. די היה באי-צירופה של העיריה כצד לבקשה כדי לדחותה {דברי בית-המשפט ב- עת"מ (ת"א) 1722-09 איל אחיקר ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז תל-אביב, פורסם באתר האינטרנט נבו (25.08.10)}.
במסגרת ערר 207/10 {ועדת ערר מחוזית (מחוז חיפה) סובול נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.10.10)}, נקבע כי הוועדה המקומית אמורה לדון בהתנגדויות המוגשות לה. סמכות זו הואצלה בחוק לוועדת-המשנה {ראה סעיף 18(ו) לחוק התכנון והבניה}. הוועדה המקומית יכולה גם לקבוע את סדרי עבודתה {ראה סעיף 44 לחוק התכנון והבניה}, אולם אין היא זכאית לאצול את שיקול-דעתה, על-פי דין, לגורם אחר.

דברים יפים לעניין זה נקבעו ב- בג"צ 2303/90 {אלי פיליפוביץ ואח' נ' רשם החברות ואח', פ"ד מו(1), 410 (1992)} לפיהם הוועדה המקומית {או ועדת-המשנה}, אמורים לקבל החלטות בנושא התנגדויות להיתרים בעצמן. על-כן, אין הוועדה המקומית, או ועדת-המשנה, יכולים לאצול את הסמכות לקבל החלטה בעניין ההתנגדויות, ל"ועדת שכנים" שכזו. יחד-עם-זאת, אין מניעה כי הוועדה תיעזר בוועדת השכנים, לשם קבלת החלטתה {ראה לעניין זה גם ת"ק (חי') 2805-07-08 יוסף מילר נ' שמואל גלבהרט, פורסם באתר האינטרנט נבו (09.04.11)}.

ב- עת"מ (יר') 26766-07-10 {מאיר מרגלית נ' עיריית ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.01.11)} נקבע כי עותרים 3-1 זכאים היו מכוח הוראת סעיף 18(ז) לחוק התכנון והבניה, לבקש להעלות את החלטת הוועדה לדיון חוזר במליאת הוועדה המקומית. עותר 2 אף פנה בבקשה כאמור, אולם משך אותה וביכר להגיש עתירה תחתיה.

המדובר, איפוא, בסעד חלופי שהחוק הקנה לעותרים, והם בחרו להימנע מן השימוש בו. לא זו בלבד, אלא שהם נמנעו מלגלות עובדה זו לבית-המשפט, לא בעתירה עצמה ולא בתגובה שנתבקשה לעניין סוגיית מיצוי ההליכים ודומה כי די בעניין זה כדי לדחות את העתירה.

זאת ועוד. נעיר כי על-פי סעיף 18(ז) לחוק התכנון והבניה, דין החלטה ועדת-המשנה כדין החלטת הוועדה המקומית "לכל דבר" {ערר (יר') 225/09 ניסים ניסים ואח' נ' ועדת-המשנה לתכנון ובניה ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.11.09)}.