בוררות (סעיף 256 לחוק)

סעיף 256 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"
בוררות

256. בוררות
מקום שנתגלעו סכסוכי ממון עקב ביצוע חוק זה, מותר לצדדים גם להסכים להכרעת הסכסוך בדרך של בוררות, ופקודת הבוררות תחול."

ב- ערר (מרכז) 120/02 {הוועדה המקומית לתו"ב רמלה נ' אגרנטי פנחס ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (19.03.03)} נפסק:

"רוצה לומר, כי כאשר ביקש המחוקק להחיל על שמאי מכריע את דיני הבוררות, קבע זאת מפורשות, ומשקבע כך, זאת תהיה המסגרת הדיונית שתחול על ההליכים לרבות בתחום מהות ביקורת השיפוטית שתחול על החלטת אותו שמאי. (השווה גם סעיף 256 לחוק התכנון והבניה המתייחס לאפשרות יישוב מחלוקות באמצעות הליכי בוררות)."
{ראה גם ה"פ (יר') 482/93 עמרן שאולי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.06.88)}

ב- ע"ש (יר') 7163/99 {הוועדה המקומית נ' חברת עמית את, תק-מח 2000(3), 10714 (2000)} סקר בית-המשפט מנגנונים חלופיים לפתור סכסוכים בין מוסדות התכנון והאזרח:

"החוק קובע מנגנונים חילופיים, לבר-משפטיים, כדי לפתור סכסוכים בין מוסדות תכנון לבין האזרח...
מדובר כאן בבוררות סטטוטורית שמחילה את הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968. זו הוראה כללית, שבצידה קבע המחוקק מספר הוראות מיוחדות.
35. בסעיף 122(4) לחוק, שתוקן בחוק התכנון והבניה (תיקון מס' 26), התשמ"ח-1988, נאמר:
'אולם רשאית הוועדה המחוזית לקבוע כי ההחלטה בדבר זכויות בעלי המגרשים הכלולים בתכנית המפורטת שהוכנה לפי סימן זה תועבר לבורר שהסכימו עליו בעלי המגרש והוועדה המקומית. לא הסכימו בעלי הקרקע והוועדה המקומית על בורר מוסכם, תמנה אותו הוועדה המחוזית. על הבוררות יחולו הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968.'
אף כאן הבוררות היא סטטוטורית.
36. גם בסעיף 124(4) לחוק וגם בסעיף 256 לחוק, נקלט חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 בשינויים המחוייבים.
בשתי הוראות אלה לא הקנה המחוקק זכות ערעור משום שכוונתו היתה להחיל על עניין זה את הוראות סעיפים 24 ו- 26 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, בשינויים המחוייבים. למשל בסעיף 24 לחוק זה, אין מקום לתחולת פסקה (1).
37. בסעיף 14(ב) לתוספת השלישית לחוק, העוסק בהיטל השבחה, נקבע מנגנון של שמאי מכריע כשמתעוררת מחלוקת בנוגע לשומה, בהעדר הסכמה בין הוועדה המקומית לבעל המקרקעין, שאז, "יבחרו הוועדה המקומית ובעל המקרקעין שמאי מקרקעין אחר (להלן: "שמאי מכריע") ושומתו תהא מכרעת".
בסעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק נאמר:
'על החיוב בהיטל ועל הכרעת שמאי המכריע כאמור בסעיף-קטן (ב) ניתן לערער בנקודה משפטית בלבד, או בעילה שלא ניתנה לוועדה המקומית או לבעל המקרקעין או לשמאים מטעמם הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם או להביא ראיות בפני השמאי המכריע...'
השמאי המכריע אינו ערכאה שיפוטית (רע"א 871/99 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אילת נ' קאונטרי אנד דיסטריקט דיוולופמנט קו (ישראל) בע"מ, תק- על 99(1), 440 (1999)).
ב- ע"א (יר') 4071/98 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' דנקנר השקעות בע"מ ופריצקר ושות', פורסם באתר האינטרנט נבו (15.03.00) פסק השופט גל, שהדיון בפני השמאי המכריע נושא אופי מעין-שיפוטי, בדומה לדיונים המתנהלים בפני ועדות מקצועיות המוקמות בהתאם לחוקי מס לגביית תשלומי חובה. אין מדובר בבוררות כמשמעותה בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ואף לא בטריבונל מעין-שיפוטי ממוסד. יחד-עם-זאת, בתוקף סמכותו להכריע ולקבוע את שיעור ההיטל שעל האזרח לשלם לרשות, פועל השמאי המכריע כמעין רשות שיפוטית, בקרבה רעיונית לפעולותיו של הבורר ולכן על ההליך שבפניו חולשים כללי הצדק הטבעי.
המחוקק אף קבע בסעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק, שניתן לערער על קביעתו לא רק במקרה של טעות משפטית, אלא גם אם לא ניתנת לצדדים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם או להביא ראיות בפניו.
נראה, שלאור הפירוש הרחב לעילה "טעות משפטית", המתחייב בנסיבות העניין, ייתכן ולא היה צורך להוסיף עילות נוספות, שנבלעות בעילה זו. קיימת אפשרות שהפירוט יביא דווקא לפירוש שיש בו כדי להצר את תחום התפרסותה של ה"טעות המשפטית".
38. בסעיף 198(ח) לחוק נאמר כהאי לישנא:
'ההליכים בפני השמאי המכריע יהיו בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, בשינויים המחוייבים לפי העניין.'
העובדה שמעמדו של השמאי המכריע בסעיף זה, בניגוד לשמאי המכריע לפי סעיף 14 לתוספת השלישית לחוק היא של בורר, עדין אינה מלמדת מהו היקף הביקורת על החלטתו של השמאי המכריע. הדבר יחתך לפי האמור בטקסט ולפי כללי הפרשנות.
מדובר כאן בחקיקה בדרך של אינקורפורציה של הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 לתוך החוק, בשינויים המחוייבים (בג"צ 863/89 חזן נ' בין הדין הארצי לעבודה, פ"ד מה(3), 479 (1991); ע"א 5164/91 מדינת ישראל נ' עזרא, פ"ד מח(2), 446 (1994).
הקליטה היא למטרה מסויימת והיא שההליכים בפני השמאי המכריע יתנהלו במתכונת הקבועה בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ובכלל זה הדרכים לפסילתו, מועד מתן הפסק וכיוצא בזה.
ברם, באשר לביקורת השיפוטית על הכרעתו של השמאי המכריע, גילה המחוקק דעתו שהוא מעוניין בביקורת רחבה יותר מזו המצויה בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 ואיפשר ערעור על החלטת ועדת הערר "בשאלה משפטית בלבד", בעוד שלוועדת הערר סמכות רחבה לבקר את החלטת השמאי המכריע, כפי שראינו.
השופטת פרוקצ'יה, ב- ה"פ (יר') 482/43 שאולי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, תק-מח 98(2), 3019 (1998), בהתייחסה לערעור על החלטת השמאי המכריע לפי סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק, אומרת את הדברים הבאים:
'בחירת מסגרת הביקורת השיפוטית שתחול על הכרעת השמאי, כפי שנבחרה על-ידי המחוקק שוללת, על-כן, החלת מסגרת התערבות אחרת, מקבילה. לכן משנקבע כי על הכרעת השמאי ניתן להגיש ערעור, ממילא טמונה בהסדר זה הנחה השוללת אפשרות של ההכרעה על-פי אמות-מידה של דיני הבוררות.'
דברים אלה קולעים גם לענייננו. המחוקק בחר להחיל את חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, רק על ההליכים שמתנהלים בפני השמאי המכריע, אך הוא סבר שבמקרה זה יש לאפשר ערר וכן זכות ערעור בשאלה משפטית לבית-משפט, כך ששופט מקצועי יבחון את החלטות השמאי המכריע בוועדת הערר.
39. ולבסוף, גם הטענה שיש לדחות את הערעור על-הסף בכל הנוגע לתחולת סעיף 200 לחוק - דינה להידחות. ועדת הערר התייחסה לשאלה זו ודחתה את טענת המערערת לפטור מתשלום פיצויים לפי סעיף זה לחוק. לכן היא היתה רשאית לערער, אם נפלה לדעתה טעות משפטית ביישום סעיף זה על המקרה שלפנינו."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בוררות (סעיף 256 לחוק)