שניים שמתו כאחד (סעיף 9 לחוק)

סעיף 9 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"9. שניים שמתו כאחד
(א) מתו שניים או יותר ולא נקבע מי מהם מת תחילה, יהיו הזכויות בעזבונו של כל אחד מהם לפי כללים אלה:
(1) היה אחד התובעים יורש-ודאי ותובע אחר היה יורש-ספק, עדיף התובע שהוא יורש-ודאי;
(2) היו שני התובעים יורשי ספק, עדיף התובע שהוא בן זוגו או קרובו של המוריש שאת עזבונו מחלקים;
(3) בין התובעים אחדים באותה דרגת עדיפות יחולק העזבון, באין צוואה, לפי כללי החלוקה שבירושה על-פי דין.
(ב) בסעיף זה, "יורש-ודאי" – מי שהיה יורש בין אם האחד ובין אם האחר מת תחילה; "יורש-ספק" – מי שהיה יורש רק אם אחד מהם מת תחילה."

סעיף 9 לחוק הירושה, בא למלא חסר בחקיקה. עד חקיקתו מילאו השופטים את החלל הריק על-ידי "חקיקה שיפוטית" {ש' סודרי "שניים שמתו כאחד" הפרקליט ח 128}.

המחוקק הלך אחר אותה פסיקה ואימץ אותה. הטעם לדבר, להשקפתו של כב' השופט ש' שילה {"דיני ירושה וסוגיית COMMORIENTE" הפרקליט כ 479}, הוא כי המחוקק הלך אחר הפתרון שמצא "באוצר הגנוז במרתפו", קרי, המשפט העברי.

הדבר אף מצא ביטויו בשני פסקי-דין: האחד, ע"א 147/48 {נחמה קריסטל נ' ד"ר טוביה לייבוביץ, פ"מ ב 14, 19}. השני, ע"א 70/49 {תנחום בורשטיין נ' עזבון צבי יודליץ ואח', פ"ד ה 858 (1951)}.

כב' השופט מ' זילברג קבע בפרשת נחמה קריסטל כדלקמן:

"... לפנינו 2 סוגי טוענים לעזבון:, מחד גיסא – אח ואחות, אשר להם ודאי יש קשר לעזבון אחיהם, ואין כל ספק בדבר שהם בגדר יורשים;, מאידך גיסא – קרובי אלמנתו של אחד מאחיו של המנוח, אשר ספק גדול הוא, אם יש להם בכלל "מקום עמידה" לגבי עזבון זה. האחד – ודאי יורש, השני ספק וכלום יש למוד את שנייהם במידה אחת? נראה לי שלא! נראה לי כי שורת ההגיון מחייבת, כי במקרה כגון זה – ואין אפשרות ודרך לפשוט את הבעיה ולפתור את החידה – על בית-המשפט להעדיף ולבכר אותו יורש אשר לו יש על-כל-פנים זיקה לעזבון. אותו רעיון ממש אנו מוצאים בתלמוד (יבמות דף ל"א ע"א) והוא 'אין ספק מוציא מידי ודאי' (ע"ש ברש"י ותוסעיף ודוק: השווה גם תוס' בבא בתרא, דף קנ"ח ע"א ד"ה נפל). "ספק" פירושו: אדם אשר אין אפשרות ממשית להוכיח או לסתור את מעמדו כיורש לגבי הנכסים הנדונים... 'ודאי' הוא: אדם אשר עצם זכות הירושה שלו – אם כי לא היקפה של הזכות – הוכחה ואינה מוטלת בספק כלל ועיקר; הדיון הוא, כאמור שם, אין ספק מוציא מידי ודאי. כלומר: מכריעים את הכף לטובת 'הודאי' ומניחים כי 'לספקות לא היה מעמד יורש מעולם וכתוצאה מזה מקבל ה'ודאי' את הכול, אף-על-פי שלא הוכיח – ולמעשה גם לא יכול להוכיח – כי הוא היורש היחידי..."

דבריו של כב' השופט מ' זילברג ז"ל כאמור אומצו על-ידי כב' השופט דונקלבלום ב- פרשת תנחום בורשטיין.

המחוקק קבע שאם אין אפשרות לקבוע סדרי הפטירה ירשו היורשים שהם "יורשי ודאי", ודי בכך. כל שבית-המשפט צריך לקבוע מיהו "יורש-ודאי" ומיהו "יורש-ספק" {עז' 1943/85 עזבון המנוח נחמן אריאל ז"ל נ' חלפון, פ"מ מו(ג), 302}.

שוחט ש', גולדברג מ' ו- פלומין י' מתארים בספרם {דיני ירושה ועזבון (מהד' שישית), 49} את מסגרת תחולתו של סעיף 9 לחוק הירושה ועל-פיהם "סעיף 9 לחוק בא לתת פתרון למצב שבו שנים או יותר ואין יכולת לקבוע מי מהם מת תחילה. כיצד יהיו הזכויות בעזבונו של כל אחד מאלה? כל עוד ניתן להגיע לקביעת זמן המוות בין על-ידי תעודת פטירה, הצהרת מוות או באופן אחר (סעיף 68א לחוק), כגון על דרך הבאת ראיות ושימוש בחזקות, לא תהא תחולה להוראה זו...".

ובהמשך חיבורם גורסים המחברים {שם, 49} כי "בתחרות בין שני סוגי יורשים/תובעים אלה, היורש הודאי עדיף על יורש-ספק (סעיף 9(א)(1) לחוק). אם היו שני היורשים/תובעים "יורשי ספק", עדיף זה מביניהם שהוא בן זוגו או קרובו של המוריש שאת עזבונו מחלקים (סעיף 9(א)(2) לחוק). בין יורשים/תובעים באותה עדיפות, כגון ששנייהם "יורשים ודאים" או שנייהם "יורשי ספק", יש לחלק את העזבון לפי כללי החלוקה שבירושה על-פי דין, אלא אם הותיר המוריש צוואה (סעיף 9(א)(3) לחוק). את בדיקת מעמדם של היורשים/תובעים כ"יורשי ודאי" או כ"יורשי ספק" יש לקבוע ביחס לכל אחד מן הנפטרים, הכללים שהותוו בסעיף 9(א) לחוק ייושמו בנוגע לעזבונו של כל אחד מן הנפטרים בנפרד"?

ש' שילה בספרו {פירוש לחוק הירושה התשכ"ה-1965, 107 עד 110} מעלה מספר תמיהות ותהיות באשר לסעיף 9 לחוק הירושה כדלקמן:

האחת, "הכותרת לסעיף 9 מטעה במקצת. הכותרת היא "שנים שמתו כאחד" ואולם הדברים אינם מדוייקים. ראשית, הסעיף עצמו מתייחס ל"שנים או יותר"... ... שנית, המונח "שמתו כאחד" אינו מדוייק. המחוקק אינו גורס שהמיתה היא תוצאה של מאורע אחד דווקא, ואפילו לא מדובר במקרה שסביר להניח ששנייהם מתו בבת אחת. אפילו אם אנו בטוחים שלא מתו כאחד, יחול הסעיף, כיוון שהקריטריון לשימוש בסעיף הוא "ולא נקבע מי מהם מת תחילה". משמע, אפילו לא מתו במאורע אחד, ואנו יודעים שלא מתו בבת אחת, כיוון שלפי כללי הדין והדיון אין אפשרות להוכיח את סדר הפטירות, הכללים שבסעיף 9 יחולו."

השנייה, "כאמור, סעיף 9 מופעל לא רק שמדובר במותם של שנים, אלא גם, כלשונו של הסעיף "מתו שניים או יותר". לאור דברים אלה שבסעיף-קטן (א), הניסוח שבסעיף-קטן (ב) בנוגע להגדרתם של אותם נפשות כ"יורש-ודאי" ו"יורש-ספק", איננו מוצלח..."

השלישית, "מהחוק משתמע שחלקו המיועד של היורש בירושה אינו משפיע על אופן סיווגו כירוש ודאי או יורש-ספק. במיחוד כשמדובר במקרה של כתית צוואה לטובת אנשים שאינם מבני משפחתו של המוריש. ייתכן מצב שאחד הוא יורש-ספק לגבי 99% מהעזבון והשני יורש-ודאי לגבי 1%. למי ניתן עדיפות? מהחוק משתמע שתמיד יש להעדיף את הודאי על הספק, ואין זה משנה מה למעשה היה כל אחד מהתובעים יורש. לדעינו, ספק אם יש הצדקה לכך...".

סדר הירושה על-פי פ"ה שטראוס {דיני הירושה בשיראל, 40 עד 60}, בספרו הינו על-פי הכללים הבאים:

"1. הכלל הראשון: יורש-ודאי עדיף על יורש-ספק
כאשר אחד התובעים יורש-ודאי ותובע אחר יורש-ספק, עדיף התובע שהוא יורש-ודאי (סעיף 9(א)(1)). יורש אלמוני הוא יורש-ודאי, אשר מגיע לו בכל מקרה של סדר מקרי המוות חלק מן העזבון, אפילו היה מגיע ליורש פלוני חלק גדול יותר מן העזבון, אולם רק במקרה אחד של סד מקרי המוות באים בחשבון.
אא) לכל התובעים מעמד של יורש-ודאי אם בני זוג מתו כאחד ואין אפשרות לקבוע מי מת תחילה, מהווים הצאצאים מנישואין אלה תמיד יורשים-ודאיים בנוגע לעזבון של כל הורה; לתוצאה זו היו מגיעים במקרה שההורים השאירו צוואות, בהן כל אחד מצווה את רכושו לשני; כל ילד יירש כיורש ישיר או כיורש-יורש (דרך ההורה שנפטר כשני) מן העזבון של כל הורה...
בב) תובע אחד הוא יורש-ודאי ותובע שני יורש-ספק.
האלמנה רחל ובנה יוסף (מנישואיה עם יעקב שנפטר לפניה) מתו כאחד. יעקב השאיר מנישואיו הראשונים עם לאה (שגם היא נפטרה) בן אחד ושמו ראובן, אח למחצה של יוסף. לרחל יש אח ושמו שמואל.
מחלקים את העזבון של יוסף. התובעים הם שמואל וראובן,
מת יוסף תחילה, (לפני רחל) יהיו יורשיו:
דודו שמואל (כיורש יורש דרך אחותו רחל), ואחיו למחצה ראובן (המייצג את האב המנוח המשותף, יעקב).
מת יוסף אחרי אמו, יהיה יורשו היחיד אחיו למחצה ראובן.
ראובן שהוא יורש לפי כל סדר מקרי המוות הוא, איפוא, יורש-ודאי בעוד ששמואל שהוא יורש רק לפי סדר אחד של מקרי מוות, הוא יורש-ספק. עדיף איפוא, האח למחצה ראובן והוא היורש היחידי של אחיו יוסף...
2. הכלל השני: שני יורשים שהם יורשי ספק
היו שני תובעים יורשי-ספק, עדיף היורש הקשור על-ידי קרבת דם או נישואין עם המוריש, שעזבונו עומד לחלוקה.
אא) רק אחד מהתובעים יורשי הספק הוא קרוב המוריש ...
בב) אחד התובעים הוא בן זוג והשני אינו קרוב של המוריש ...
גג) ירשי-ספק הם קרובי דם.
3. הכלל השלישי: חלוקה בין תובעים בדרגת עדיפות שווה
בין תובעים אחדים, עלי אותה דרגת עדיפות, יחולק העזבון, באין צוואה, לפי כללי הירושה על-פי דין (סעיף 9(א)(3).
דרגת עדיפות שווה יכולה להתקיים בין תובעים אחדים במקרים הבאים:
(1) התובעים הם יורשים ודאיים; או
(2) התובעים הם יורשי-ספק הקשורים עם המוריש בקרבת דם או קירבת נישואין, או
(3) התובעים הם יורשי-ספק שאינם קשורים, לא בקרבת דם ולא בנישואין עם המוריש."

אנו סבורים כי היה מקום להביא לתיקונו של סעיף 9 לחוק הירושה על-מנת שיכלול לא רק הוראות כלליות לגבי דרכי הירושה אלא אף רשימה של קבוצות מקרים ודרכי הירושה על-פיהם, לאמור, ניתן בנקל לבנות "עץ ירושה" שענפיו הינם תת-סעיפי סעיף 9 לחוק הירושה.

כמו-כן יש להביא לניסוח חסר תמיהות וברור של סעיף 9 לחוק הירושה, שכן, המציאות העכשווית במדינת ישראל מגלה מקרים רבים של משפחות בהן נספים ביחד מספר בני משפחה, בין שמדובר באירועי טרור ובין באירועים רבי נפגעים כגון אסונות רכבת ותאונות דרכים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שניים שמתו כאחד (סעיף 9 לחוק)