botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

יורש על-תנאי דוחה (סעיף 43 לחוק)

סעיף 43 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"43. יורש על-תנאי דוחה
(א) המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי או בהגיע מועד.
(ב) לא נתקיים התנאי או לא הגיע המועד לפני מות המצווה, יתנהל העזבון על-ידי מנהל עזבון עד שיתקיים התנאי או שיגיע המועד או עד שיתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים; והוא הדין כשציווה המצווה לתאגיד שעדיין אינו כשר לרשת בהתאם לסעיף 4.
(ג) לא קבע המצווה מי יזכה אם יתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים, יזכו היורשים על-פי דין."

הוראת הסעיף דנה בעצם בתנאי שהוא במהותו תנאי מתלה כמקובל בדיני החוזים {לעניין זה ראה ת"א (ת"א-יפו) 64398/04 שיימן ולנטינה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2006(1), 12424, 12425 (2006); עב' (ת"א-יפו) 7823/01 יוליאן גולברג נ' ב.א אחזקות בע"מ, תק-עב 2005(4), 6293, 6295 (2004); ת"א (ב"ש) 3994/04 דוד דורון נ' ישיר-אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, תק-של 2005(4), 6486, 6488 (2005); ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נ' אליהו חיים, פ"ד נו(6), 295 (2002)}.

יש שרצונו של המצווה משתקף בתנאי שהוא קובע בצוואתו, אשר רק בהתקיימו תקום זכיית היורש. תנאי כזה מותר לפי סעיף 43 לחוק הירושה. כן רשאי מצווה, לפי סעיף 44 לחוק הירושה, לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד. אם התנאי אינו נראה בעיני מי מהיורשים, בידיו להסתלק מהצוואה ולא ליהנות ממנה. אולם אם ברצונו לקבל את ירושתו, כי אז עליו למלא את הוראות הצוואה בשלמותן.

אם רוצה זוכה להיפטר מהוראת צוואה המחייבת אותו להעביר מרכושו לאדם שלישי, עליו למשוך ידו גם מן הנכסים שזכה בהם על-פי הצוואה. כיבוד רצונו של המצווה, גם אם הוא מתנה תנאים בצוואתו, הוא איפוא ערך שיש להגן עליו, ועל היורש הרוצה לזכות בירושה, לכבד גם את התנאים הניצבים בדרכו לזכייה {ע"א 2698/92 יהודית יונה נ' רחל אדלמן, פ"ד מח(3), 275 (1994)}.

יש ורצונו של המצווה משתקף בתנאי שהוא קובע בצוואתו, אשר רק בהתקיימו תקום זכיית היורש, ואכן לפי סעיף 43(א) לחוק הירושה "המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי או בהגיע מועד". תנאי מותר זה, הוא מסוג "התנאים התולים את הזכייה עד לבואם" {הצעת חוק הירושה, התשי"ב, 89}, ויש בו לשמש מכשיר בידי המוריש לשמור על אינטרסים שהוא מעוניין כי יתקיימו לאחר פטירתו {ע"א 119/89 צבי טורנר נ' מאיר טורנר, פ"ד מה(2), 81 (1991)}.

ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 77060/01 {דינה מורגנשטרן מאיר תגר נ' אריאל תגר, תק-מש 2005(4), 496, 500 (2005)} קבע בית-המשפט כי בצוואת האב אין רמז או זכר לכך שהתובעים הינם בגדר יורשים על-תנאי דוחה כמשמעו בסעיף 43 לחוק הירושה. ההורשה לתובעים לא הייתה תלויה בקיום תנאי מסויים.

ב- ע"א 211/83 {יוסף בראונשטיין נ' פרדיננד בראונשטיין, פ"ד לח(4), 501 (1984)} קבע בית-המשפט כי ההוראה שבצוואה, לפיה הותנתה הקביעה של פרדיננד בראונשטיין כיורש בשהותו בארץ במועד מסויים, הייתה הוראה תקפה, שהרי תאמה את האמור בסעיף 43(א) לחוק הירושה, לפיו רשאי המצווה לצוות, שיורש יזכה בהתקיים תנאי. המורישה גם קבעה מפורשות, מי הזוכים אם התנאי לא יתקיים.