botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

הרחבת העזבון לצרכי מזונות (סעיף 63 לחוק)

סעיף 63 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"63. הרחבת העזבון לצרכי מזונות
(א) לא היה בעזבון כדי סיפוק מזונות לכל הזכאים להם, רשאי בית-המשפט לראות כחלק מן העזבון מה שנתן המוריש בלי תמורה נאותה תוך שנתיים לפני מותו, למעט מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות העניין.
(ב) בית-המשפט רשאי לחייב את המקבל להחזיר לעזבון או לשלם מזונות כדי שוויו של מה שנשאר בידו בזמן מות המוריש, ואם קיבל שלא בתום-לב - כדי שוויו של מה שקיבל.
(ג) המקבל רשאי להפחית את התמורה שנתן או שוויה ממה שעליו להחזיר או לשלם."

דיני המזונות במשפט הישראלי, כדין חקוק, אינם מאפשרים הרחבת נכסיו של החייב במזונות – נכסים אותם העביר לאחרים – לצורך קביעת חבותו במזונות.

הוראת חוק ברורה בעניין זה, אנו מוצאים בסעיף 63 לחוק הירושה, שעניינה הרחבת נכסי העזבון לצורך חיוב במזונות מן העזבון ולהבדיל מסעיף 7 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, שעניינו הכללת נכס, שהוצא על-ידי בן זוג בכוונה לסכל זכותו של בן הזוג האחר, לאיזון משאבים {תמ"ש (משפחה ת"א) 57070/00 פלונית, קטינה באמצעות אמה ואפוט' הטבעית נ' פלוני, תק-מש 2003(1), 181, 182 (2003)}.

יחד-עם-זאת, אין בכך כדי למנוע מבית-המשפט, במקרים מתאימים ובנסיבות ברורות ומיוחדות, לעשות שימוש בדוקטרינת תום-הלב ותורת המניעות ולהשתיק חייב במזונות מלטעון לחוסר יכולת לשלם מזונות מקום שפעל הוא ליצירתה של אי-יכולתו זו למלא אחר חיוביו {תמ"ש (ת"א) 57070/00 פלונית, קטינה נ' פלוני, תק-מש 2003(1), 181, 182 (2003)}.

סעיף 63(א) לחוק הירושה קובע, כי אם לא היה בעזבון כדי סיפוק מזונות לכל הזכאים להם, רשאי בית-המשפט לראות כחלק מן העזבון, מה שנתן המוריש בלי תמורה נאותה, תוך שנתיים לפני מותו, למעט מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות העניין.

ובמילים אחרות. סעיף 63 לחוק הירושה, מאפשר הרחבת עזבון לצרכי פסיקת מזונות, כאשר לא היה בעזבון כדי סיפוק מזונות לכול הזכאים, ואזי רשאי בית-המשפט לראות כחלק מן העזבון מה שנתן המוריש בלי תמורה נאותה שנתיים לפני מותו {תמ"ש (משפחה יר') 3457/02 ל' ב' נ' מ' ב', תק-מש 2006(3), 193, 209 (2006)}.

החלטה כאמור של בית-המשפט היא, כעולה מנוסחה של הוראת החוק, בגדר שיקול-דעת ולא בגדר הקניית סמכות, אשר חובת הפעלה לצידה. מסקנה זו עולה לא רק מן הנוסח, ככל שהוא נוגע למילים מהן עולה הקניית הסמכות לבית-המשפט, אלא גם ממהותו של העניין, המחייב התייחסות עניינית ושיקול לגופו לגבי כל מה שניתן בלי תמורה, תוך תקופת הזמן המוזכרת בסעיף 63(א) לחוק הירושה הנ"ל {ע"א 398/80, 530 רמה שחר נ' חיה שור ואח', פ"ד לו(2), 281 (1982)}.

ב- עז' (חי') 1010/99 מינה פייביש נ' עזבון המנוח אפרים, תק-מש 2000(3), 145, 148 (2000)} החיל בית-המשפט את הוראות סעיף 63 לחוק הירושה. בית-המשפט ראה בקופת הגמל מעין מתנה מתמשכת עד למימושה עם קבלת הכספים המגיעים ממנה. המתנה אינה רק הזכות לכספים מקופת הגמל אלא, ובייחוד, ההנאה מפירותיה.

לפיכך, ניתן לראות כתאריך קובע לעניין תנאי סעיף 63 לחוק הירושה את מועד משיכת הכספים ולא את מועד פתיחת קופת הגמל בלבד. לאור-זאת, ניתן להרחיב את העזבון ולכלול בו את כספי קופת הגמל כפי ערכם ביום פטירת המנוח.

במסגרת הוראות החוק המזכות קרובי המנוח למזונות מן העזבון במקרים שאין הם יורשים בפועל, קבע המחוקק תרופה של עזבון "וירטואלי" המיועדת אף היא לשמור נגד הברחות מרכושו של המנוח בחייו המיועדות לסכל את האפשרות של גבייה אפקטיבית של מזונות מקופת העזבון.

אם המנוח מבקש להדיר קרוב זה או אחר מעזבונו, ומנסח את צוואתו בהתאם, ואם קרוב זה יזכה - למרות רצונותיו של המנוח - ליהנות מנכסיו בדרך של חיוב העזבון במזונותיו, עלולה להיווצר גם שם מוטיבציה מצד המנוח להבריח את נכסיו בחייו כדי לסכל מימוש זכות זו. על-כן קבע המחוקק גם שם תרופה של משיכה חזרה של הנכסים שהוברחו {ראה לעניין זה הוראת סעיף 63(א) לחוק הירושה; ת"ע (משפחה יר') 41310/04 עזבון המנוח נ' ז"ל נ' נ', תק-מש 2008(3), 138, 149 (2008)}.