שינויים לאחר מות המוריש (סעיף 70 לחוק)

סעיף 70 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"70. שינויים לאחר מות המוריש
(א) מת יורש אחרי מות המוריש ולפני מתן הצו, או שחל באותה תקופה שינוי אחר, יפרט הצו את הפרטים האמורים בסעיף 69 כמצבם בזמן מתן הצו.
(ב) נתמנה מנהל עזבון, יצויין הדבר בצו הירושה או בצו הקיום."

מסעיף 70(א) לחוק הירושה עולה כי כדי להוכיח זכותו של יורש של יורש, נדרשים שני סוגי ראיות: האחד, להוכחת פטירת היורש לאחר המוריש. השני, להוכחת זכותם של יורשי היורש.

ב- ע"א 297/91 {ניסמן נאום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מו(3), 688 (1992)} נפסק מפי כב' השופט מ' שמגר:

"1. ראובן נפטר ולא הותיר אחריו צוואה. לוי, אחד מיורשיו על-פי דין של ראובן, הלך לעולמו לאחר מותו של ראובן. יצחק, בנו של לוי, מבקש לבוא במקומו של אביו ולתבוע חלקו בעזבון של ראובן. האם חייב יצחק, על-מנת להוכיח זכותו, לבקש ולקבל תחילה צו ירושה (או צו קיום צוואה) לגבי עזבונו של אביו, לוי, או שמא די בכך שבבקשה לצו ירושה לגבי עזבונו של ראובן תצויין עובדת מותו של לוי ושמו של יצחק כמי שבא בנעליו? שאלה זו היא הצריכה הכרעה בערעור זה.

2. אלו פרטי העניין שבפנינו: לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הוגשה בקשה למתן צו ירושה לגבי עזבונה של המנוחה ברטה ניסמן, אשר נפטרה ביום 7.8.86. כעולה מן הבקשה, הותירה אחריה המנוחה בעת פטירתה ארבעה אחים ואחיות, אשר שניים מהם נפטרו אחריה בעיר לנינגרד אשר ברוסיה: יהודה ניסמן המנוח בשנת 1986 וגרגורי ניסמן המנוח בשנת 1988. בבקשה לצו ירושה צויינו עובדות אלה וכן כי יהודה ניסמן לא השאיר אחריו ילדים וכי גרגורי ניסמן השאיר אחריו בן בשם יעקב ניסמן, שהוא יורשו היחיד של אחיה האמור של המנוחה. נתבקש, אם-כן, מתן צו ירושה לפיו יתחלק העזבון בין שלושה אלה: האח והאחות יבדל"א של המנוחה ויעקב ניסמן הנ"ל, בנו של האח המנוח גרגורי. להוכחת זכותו של יעקב ניסמן צורפה לבקשה תעודת פטירה שניתנה ברוסיה, אשר קובעת כי האח גרגורי השאיר אחריו רק בן אחד.

בבית-משפט קמא התעוררה השאלה האם ניתן לנקוט בהליך כגון דא ללא קבלת צו ירושה בישראל לגבי עזבונו של האח המנוח גרגורי. לטענת המערער הדבר אפשרי ואף מתחייב נוכח הוראת סעיף 70(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), לפיה אם:

'מת יורש אחרי מות המוריש ולפני מתן הצו, או שחל באותה תקופה שינוי אחר, יפרט הצו את הפרטים האמורים בסעיף 69 כמצבם בזמן מתן הצו.'

סעיף 69 לחוק קובע כי "צו ירושה יצהיר על שמות היורשים ועל חלקו היחסי של כל אחד מהם בעזבון", ומכאן הטענה כי די בהוכחת דבר פטירתו של היורש וציון שמות יורשיו, על-מנת שאלה האחרונים ייכללו בצו הירושה.

השופט המלומד בבית-משפט קמא קיבל עמדתה של הנציגה המלומדת של היועץ המשפטי, לפיה מטרת הסעיף 70(א) הנ"ל הינה אך ליידע את בית-המשפט וכל הנוגעים בדבר, כי יורש מסויים נפטר לאחר המוריש, ומיהם לגירסת מגיש הבקשה, יורשיו של אותו יורש. אולם, אין הדבר פוטר את יורשיו של אותו יורש, להגיש בקשה לצו ירושה לגבי המוריש ממנו הוא שואב זכותו.

בפני המבקש (המערער) עומדת לכן אחת משתי אפשרויות: האחת - כי בצו הירושה ייאמר שיורשי המנוחה הם, בין היתר, ללא ציון שם יורשי האח גרגורי ויורשי האח יהודה, שנפטרו לאחר מות המנוחה; השנייה - הגשת בקשה לצו ירושה לגבי כל אחד משני האחים הללו, מאחר ומדובר על רכוש הנמצא בישראל. לאחר שיינתן צו כאמור אפשר יהיה ליתן צו ירושה כמתבקש בתיק זה.

מכאן הערעור בפנינו.

3. לטענת המערער, מטרתו של סעיף 70(א) לחוק אינה מוטלת בספק והיא למנוע ריבוי בקשות למתן צווי ירושה, לחסוך בהוצאות ולייעל את הדיון, כאשר במסגרת צו אחד ניתן להכריע בזכויות היורשים כולם, כפי שהם בזמן מתן הצו. בסעיף הנ"ל, כמו גם בטופס 35 הסמוך לתקנה 298 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מתבקש המבקש לציין את יורשי היורשים ואין בהם כל דרישה להצגתו של צו ירושה. אם תתקבל קביעתו של בית-משפט קמא, ייהפכו הוראות אלה לכלי ריק מתוכן.
המערער מוסיף כי הפרקטיקה הנוהגת בבתי-המשפט הינה לפי פרשנותו, והוא מבקש לאושש טענה זו בדוגמא שצירף לסיכומיו בערעור.

לבסוף, מציין המערער כי לבקשתו צורפה תעודה שניתנה בהתאם לחוק הרפובליקה הרוסית, לגבי זכות הירושה על-פי דין של האח גרגורי, וכי די בראיה זו להוכחת זכותו של יעקב ניסמן הנ"ל.

4. סעיף 1 לחוק קובע את עיקרון המעבר המיידי של הירושה, לפיו "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו", ועל שמותיהם של יורשים אלה וחלקם היחסי בעזבון נועד להצהיר צו הירושה, כאמור בסעיף 69 לחוק. מותו של יורש אינו הופך את יורשיו ליורשים של המוריש המקורי, ואלה שואבים כל מקור זכותם מעזבונו של היורש. ברם, סעיף 70(א) לחוק מתחשב בכך שייתכנו שינויים בין מועד הפטירה של המוריש לבין מועד מתן צו הירושה: "סעיף זה הינו סעיף טכני המתייחס לניסוח צו הירושה כדי שאפשר יהיה לפעול על יסודו ללא צורך במסמכים נוספים, והדרישה הכלולה בו היא שהצו יצהיר על שמות היורשים בזמן מתן הצו" (ע"א 165/88 מנהל מס שבח נ' מקוב, פ"ד מה(2), 216 (1991)). אכן, אף שמבחינת מועד מעברה של הירושה אין יורש של יורש מהווה "יורש" של המוריש המקורי (ראה ע"א 165/88 הנ"ל, לעניין קביעתו של "יום הרכישה" לצרכי חישוב מס שבח מקרקעין), הרי מגמת החוק היא לייעל ולפשט ככל האפשר את הליך ההורשה וחלוקת העזבון (ראה, למשל, ההקדמה להצעת החוק שנתפרסמה על-ידי משרד המשפטים בחודש יולי 1952, בעמוד 5, וכן הצעת חוק הירושה, התשי"ח-1958, ה"ח (התשי"ח), 235 ,212). לפיכך, מאפשרים הכללתם בצו הירושה גם של היורשים של אותם היורשים שנפטרו לאחר מות המוריש. ואומנם, בבקשה לצו ירושה אשר בטופס 35 הנ"ל, ייוחד חלק ג' לשינויים שחלו לאחר פטירת המוריש ובסעיף 19 לטופס יש למלא הפרטים כדלקמן:
'"מבין יורשי המוריש נפטרו לאחר מותו:
שם היורש... מס' תעודת זהותו... הקירבה למוריש... נפטר ביום... כמוכח ב..., והניח אחריו את היורשים הבאים, כמוכח בראיות הרשומות להלן...'

(ראה גם סעיף 10 לבקשת צו קיום צוואה אשר בטופס 36).

מן הטופס הנ"ל עולה כי על-מנת להוכיח זכותו של יורש של יורש נדרשים שני סוגים של ראיות: האחד, לעניין הוכחת פטירתו של היורש לאחר המוריש; השני, לצורך הוכחת זכותם של יורשי היורש. משמע, אין די בהמצאת תעודת פטירה של היורש אלא יש להוכיח מי הם יורשיו. ענייננו בסוג ההוכחה השני ובשאלה מהן אותן ראיות הדרושות להוכחת זהותם וזכויותיהם של יורשי היורש, אשר יש לצרפן לבקשה: האם צו ירושה ממש או שמא מכלול ראיות שיכול היה לשמש להוצאת צו ירושה?

5. אין מנוס מן המסקנה, כי הוכחת זהותם וזכויותיהם של יורשי היורש חייבת להיעשות בדרך המלך. הדרך החוקית היחידה לכך, היא המצאתו של צו ירושה (או של צו לקיום צוואה) לגבי עזבונו של היורש שנפטר. עניין לנו בעזבונו של יורש, אשר אינו עומד למבחן במסגרת הבקשה למתן צו ירושה לגבי עזבונו של המוריש. הליך הבקשה למתן צו ירושה נועד להביא דבר מותו של המוריש (ולא של היורש) לידיעת הציבור, ובעיקר לאפשר לכל מעוניין בדבר, לרבות לטוענים נוספים לזכות ירושה או לנושים, להגיש התנגדויות, לבקש מינוי מנהל עזבון וכיו"ב. במסגרת הליך כגון זה שבפנינו אינם מתקיימים התנאים לבירור הזכויות לגבי עזבונו של יורש, תוך מתן הזדמנות לטוענים אחרים לעזבון (אם מכוח ירושה על-פי דין או לפי צוואה, אם כמי שזכאי למזונות מן העזבון, ואם כמי שנושה בעזבון) להשמיע דברם ולתבוע מימוש זכויותיהם (השווה: ע"א 110/89 הכונס הרשמי נ' גלבוע, פ"ד מו(3), 638 (1992); לעניין תביעת זכויות על-פי צוואה ראה גם סעיף 39 לחוק ופרשנותו בת"א (ת"א) 397/84, דגון ואח' נ' האפוטרופוס הכללי, פ"מ התשמ"ה(א), 284). אין מקום ליתן להוראה הטכנית שבסעיף 70(א) פרשנות כה מהותית ומרחיקת לכת המאפשרת פסיחה על דרכי ההוכחה של זכויותיהם של יורשים, ועל המנגנונים החוקיים לחלוקת העזבון ביניהם. אכן, עשוי הדבר להביא להארכת ההליכים לעומת המוצע על-ידי המערער, אך אין בנימוק כזה כדי לייתר ניהולו של 'תהליך משפטי מיוחד (ה)מביא לידי קביעתן של זכויות היורשים' (ההקדמה להצעת החוק של משרד המשפטים, הנ"ל, בעמוד 11). זאת ועוד, יש יסוד להניח כי שכרו של הקיצור, כביכול, בהליך ייצא בהפסדם של משאבים וזמן שיפוטי, כאשר יבואו ניסיונות מאוחרים יותר של בעלי עניין לתקוף תוצאות הצו הנ"ל, יהיה זה במסגרת הליך הניהול והחלוקה של עזבונו של היורש, בדרך של בקשה לביטול הצו, או באופן אחר.

6. במקרה דנן ניתן לבקש בישראל צו ירושה (או צו קיום צוואה) לגבי עזבונו של היורש גרגורי, שכן הוא "הניח נכסים בישראל" כאמור בסעיף 136 לחוק, והדברים אמורים לפחות לעניין הנכסים שירש גרגורי מהמנוחה. בהליך כאמור ניתן יהיה לדון בשאלת קבילותה ומשקלה של התעודה הרוסית אשר הוגשה על-ידי המערער (וראה את הפרק enter) לחוק לעניין הדין החל על הירושה).

עומדת לו למערער גם האפשרות, אשר כעולה מן הפרוטוקול הסכים לה בא כוחו בבית-משפט קמא, כי יינתן צו ירושה בתיק דנן לפיו יורשי המנוחה הם: האח נאום ניסמן - רבע; האחות יבקנה קיטיציק - רבע; יורשי האח יהודה ניסמן ז"ל - רבע; ויורשי האח גרגורי ניסמן ז"ל - רבע. כמובן שגם צו כאמור אינו מייתר את קביעת יורשי יהודה וגרגורי על-פי החוק.
7. נוכח האמור לעיל הייתי דוחה את הערעור, ומחייב את המערער לשלם למדינה הוצאותיה בסך של 2,000 ש"ח.

השופט ד' לוין
אני מסכים.

השופט א' מצא
אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא" {ראה גם ה"פ (מחוזי יר') 492/98 לורנס ליפסקי נ' אליזבט שוואב, תק-מח 99(1), 3793, 3796 (1999)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שינויים לאחר מות המוריש (סעיף 70 לחוק)