botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

יורשים אחדים (סעיף 122 לחוק)

סעיף 122 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"122. יורשים אחדים (תיקון: התשל"ו)
(א) בניהול העזבון חייבים היורשים לפעול תוך הסכמה; בעניין שדעותיהם חלוקות יפעלו כפי שיחליט בית-המשפט.
(ב) פעולה של אחד או אחדים מן היורשים טעונה הסכמת האחרים או אישור בית-המשפט, מראש או למפרע. בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור יינתן על-ידי בית-המשפט הדן בתובענה.
(ג) בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מן היורשים לפעול על דעת עצמו."

כיצד על יורשים לפעול על-מנת לכנס את נכסי העזבון ולפעול כך שחובות שהגיעו למוריש יסולקו להם? התשובה לכך ניתנה בסעיף 122 לחוק הירושה.

כלומר, על היורשים לפעול תוך הסכמה ביניהם ובהיעדר הסכמה, הם יפעלו כפי שיחליט בית-המשפט {סעיף 122(א) לחוק הירושה}.

בסעיף 122(ב) לחוק הירושה מודגש שוב הצורך בהסכמה של כל היורשים לפעולה של אחד או אחדים מהם. סעיף הנ"ל גם קובע כי בהיעדר הסכמה יש לקבל את אישורו של בית-המשפט לפעולה של היורשים מראש או למפרע.

סעיף 122(ב) סיפא לחוק הירושה, קובע כי בתובענה של אחד היורשים או נגד אחד היורשים יכול שהאישור יינתן על-ידי בית-המשפט הדן בתובענה.

ב- ע"א 777/80 {שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2), 143 (1984); ראה גם ע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס ז"ל, דינים עליון כג 552} קבעה כב' השופטת ש' נתניהו כי "לאחר תיקונו של סעיף 122(ב) ולפחות מאז, אין לדעתי ספק כי יורש אחד אינו יכול לתבוע בשם העזבון, אלא בהסכמת כל יתר היורשים או באישור בית-המשפט."

ד"ר י' זוסמן מתייחס בספרו {סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7), 118} לסעיף 122(ב) לחוק הירושה כדלקמן:

"יורש שתבע או התגונן עבור העזבון בהסכמת היורשים האחרים או באישור בית-המשפט, הוא תובע או נתבע בחזקת נציג לפי תקנה 11; עליו לפרט עובדה זו בכתב טענותיו ולפי תקנה 12, עליו לציין מי הם היורשים שהסכימו לפעולותיו ואת דבר ההסכמה או, לפי העניין, את דבר אישור בית-המשפט... אם טרם ניתן אישור בית-המשפט ביום הגשת כתב התביעה, יוכל היורש – התובע להגיש בקשה נפרדת שאל הדיון בה יוזמנו, אם הדבר ניתן, שאר היורשים כפי שכבר בואר.

הוגש כתב טענות על-ידי מקצתם של היורשים, ללא הסכמת היורשים האחרים ובלי אישור בית-המשפט, אין בית-המשפט יכול לתת פסק-דין אלא שומה עליו לצרף כבעלי דין נוספים את שאר היורשים והוא – אם לא מחק את כתב הטענות או דחה את התובענה בשל הפגם" {ראה גם בש"א (מחוזי יר') 4917/08 ד"ר סוהיל בראכאת נ' אברהים חוסיין אלג'ולני, תק-מח 2009(1), 11785, 11786 (2009)}.

עוד נכתב על-ידי י' זוסמן בספרו {שם, 195} כי "אכן קיימים מקרים שבהם אין תקנה 27 חלה כלל והוא – כאשר פסק-דין בתובענה שהוגשה עשוי לפגוע בזכויותיו של צד שלישי, שלא צורף לתובענה, שאז אין בית-המשפט רשאי לפסוק בעניין ללא הצירוף או כאשר קיימת הוראת דין, שלפי פרשנותה הנכונה אינה מעמידה עילת תביעה או עילת הגנה אלא לבעלי דין מסויימים, כגון הוראת סעיף 122(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965".

הכלל הבסיסי הקבוע בחוק הירושה, הינו, כי נכסי העזבון יחולקו בין היורשים על-פי זכויותיהם כפי שנקבעו בחוק הירושה.

כאשר לעזבון זכות תביעה כלפי צד ג', על היורשים לפעול בהסכמה או על-פי אישור בית-המשפט כמצוות סעיף 122 לחוק הירושה.

יורש בודד יכול לממש את זכות כל היורשים בעניין שאינו סובל דיחוי, כאמור בסעיף 122(ג) לחוק הירושה, אך הדבר אינו מקנה לו עדיפות בחלוקת נכסי העזבון {ראה גם ע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2), 143 (1984); ע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס ז"ל, דינים עליון כג 552}.

חלה חובה על כל יורש לקבל את הסכמת שאר היורשים. משמע עליו לידע את שאר היורשים בקיומה של זכות תביעה, לקבל הסכמתם או לפנות לקבלת אישור בית-משפט. מקום שהדבר לא נעשה, אין כל ספק שאם גבה היורש האחד את מלוא זכות העזבון, עליו להשיב את שגבה ביתר לשאר היורשים ולפצותם על הנזקים שנגרמו להם, אם יגרמו, כתוצאה מהפרת חובתו, לקבל את הסכמתם {בש"א 7575/04 מויאל אסתר נ' ויינר ג'ק, פדאור 04(14), 401 (2004)}.

מיופה-כוח לא יכול לקבל על עצמו לבצע פעולה אשר מטבע הדברים נועדה רק ליורשיו של המנוח שהם למעשה, ובכפוף להוראות חוק הירושה, היורשים הבלעדיים לזכויות וחובות של העזבון, וסעיף 1 לחוק הירושה קובע כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו".

בית-המשפט נדרש לדון בסוגיה באם יש חובה על-פי סעיף 122(ב) לחוק הירושה לצרף יורש אחד בלבד או שיש צורך לצרף את כל יורשיו של המוכר. ב- ע"א 777/80 {שרייבר נ' שטרן ואח', פ"ד לח(2), 143, 152 (1984)} קבעה כב' השופטת ש' נתניהו כי "נוסח זה אינו מתיר מקום לספק כי אין יורש אחד יכול עוד לעמוד בדין לבדו לזכותו של המת או לחובתו, הוא זקוק להסכמת כל יתר היורשים או לאישור בית-המשפט מראש או למפרע בכך בוטל מכללא סעיף 1642 של המג'לה".

עוד נקבע כי "לאור הוראת סעיף 122(ב) של חוק הירושה, צריך התובע להראות שיש בידו הסכמתם של כל היורשים האחרים או שניתן לו אישור בית-המשפט מראש לפחות צריך הוא לבקש אישור למפרע".

כלומר, על-פי האמור לעיל, על התובעים לצרף את כל יורשיו של המנוח או להמציא הסכמת היורשים שיורש אחד ייצג אותם {ת"א 1272/01 מוחמד ג'פאלי נ' עזבון המנוח יוסף עראם, פדאור 02(12), 823 (2002)}.
אם לא נתמנה מנהל עזבון, רשאים היורשים להגן על האינטרסים של העזבון, אף בטרם ניתן צו ירושה. במקרה שבו קיימים יורשים אחדים, הם חייבים לפעול תוך הסכמה ביניהם ובאין הסכמה - כפי שיחליט בית-המשפט מראש או למפרע.

התכלית הניצבת בהסדר כאמור מאזנת בין שני אינטרסים: האחד, מניעת הכרעה בדין כאשר טענותיהם של כלל היורשים אינן בפני בית-המשפט והם קשורים על-ידיו במעשה-בית-דין. השני, מתן אפשרות לחלק מהיורשים לנקוט הליכים בעניין העזבון ולהגן על האינטרס הלגיטימי שלהם ושל שאר היורשים בו {ע"א 485/92 עזבון המנוח חמדאן יוסף זיתון נואטחה נ' אנעאם נאיף חורי, תק-על 97(2), 663 (1997); ה"פ (מחוזי יר') 2173-03 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ' יורשי סרי עלי, תק-מח 2011(2), 23077, 23079 (2011)}.

עזבון יכול לתבוע או באמצעות כל יורשי המנוח, או באמצעות יורש אחד התובע בהסכמתם של כל יתר היורשים. דין הוא שיורש אחד, או אפילו יורשים אחדים, אינם יכולים לעמוד בדין לבדם לזכותו של המת או לחובתו אלא אם קיבלו את אישורו של בית-המשפט או את הסכמתם של יתר היורשים לכך {סעיף 122(ב) לחוק הירושה; ע"א 2447/93 רימון מנסור מעיוף נ' ג'מיל מוסא אבראהים ואח', פ"ד מח(5), 206 (1994); ת"א (מחוזי חי') 12589-04-10 עבאס עלי סאלח (חסוי) נ' טארק בישר, תק-מח 2011(2), 10896, 10897 (2011)}.

ב- ת"א (שלום חד') 12154-09-10 {חילמי פריד אמארה אמארה נ' פרחאן אמארה, תק-של 2010(4), 38690 (2010)} נפסק מפי כב' השופט נאסר ג'השאן:

"19. משמעות האמור בסעיף 122 היא, כי על היורשים לפעול מתוך הסכמה לצורך ניהול נכסי העזבון עד למתן צו ירושה. כמו-כן נקבע, כי פעולת אחד היורשים טעונה הסכמה, מראש או בדיעבד, של היורשים או של בית-המשפט. המשיב לא נטל הסכמת יתר היורשים על-פי דין לבנות על החלקה. משכך, פועל המשיב בניגוד לאמור בסעיף 122, שכן הוא בונה ביתו על החלקה ללא הסכמת היורשים, ללא הסכמת בית-המשפט, ואף בטרם ניתן צו ירושה ובטרם חולק העזבון, ונראה כי די בכך כדי ליתן למבקש, שהוא יורש, האפשרות להגיש תביעה לצורך הגנה על נכסי העזבון ועל זכויותיו בחלקה.

20. אף אם תאמר, כי גם על תביעת המבקש חלות הוראות סעיף 122 הנ"ל, והיא מוגשת בשם העזבון או כנגד יורש, ועל-כן על המבקש להשיג את אישור בית-המשפט להגשתה (ראו לעניין זה דברי כב' השופט צבי זילברטל ב- בר"ע (יר') 1028/09 פורטונה נ' עז' המנוחה אסתר משה אהרון מזרחי ז"ל, תק-מח 2009(4), 978 (2009). נראה, כי עסקינן בצו דחוף, עליו חלות הוראות סעיף-קטן (ג) לסעיף 122 הנ"ל, ועל-כן רשאי היה המבקש, שהינו יורש על-פי דין, לפעול לשם הגנה על עניינו בנכסי העזבון. טול מקרה, שבו יורש על-פי דין מגלה כי חלק מנכסי העזבון נגנבו; נראה, כי רשאי הוא לפנות לבית-המשפט בבקשה למתן צו זמני דחוף לשם הגנה על נכסי העזבון, אף אם הדבר אינו בהסכמת יתר היורשים. כך או כך, נראה, כי המבקש יכול לדרוש, במסגרת התביעה העיקרית את אישור בית-המשפט להגשת התביעה, ודי בכך, שלכאורה צו זה יכול שיינתן, כדי ליתן סעד זמני שיש בו כדי להגן על נכסי העזבון עד לבירור התביעה העיקרית.

21. לאחר שהגעתי למסקנה, כי יש בידי המבקש זכות להגיש תביעה, בין בשמו הוא, ובין בשם העזבון, אבחן את עילת התביעה לגופה. יש בבניה ללא היתר כדין שמבצע המשיב בחלקה כדי לפגוע בזכויות המבקש ובנכסי העזבון. כאמור, טרם ניתן צו ירושה בעניין העזבון ועל-כן על היורשים על-פי דין לנהל את נכסי העזבון לפי האמור בסעיף 122 לחוק הירושה. יורש על-פי דין, אינו יכול לנכס לעצמו חלק מנכסי העזבון ואינו יכול להשתמש, על דעת עצמו בנכסי העזבון בטרם חולק נכסי העזבון. הדברים מקבלים משנה תוקף, מקום שטרם ניתן צו ירושה המכריז על היורשים, על זהותם ועל חלקיהם. מעשה המשיב אינו אלא מעשה פלישה לנכסי העזבון ומהווה פגיעה קניינית בנכסי העזבון- ואף באינטרסים וזכויות של היורשים על-פי דין. בנוסף, מהווה מעשה המשיב, שהחליט לבנות על החלקה ללא היתר בנייה- פגיעה בעקרון השיתוף במקרקעין, שכן אפילו אניח כי למשיב קיימות זכויות כלשהן בחלקה (וכאמור- בטרם ניתן צו ירושה כפופים נכסי העזבון להגבלות האמורות, בין היתר, בסעיף 122 הנ"ל לחוק הירושה), הרי זכויות אלה כפופות לעקרון הקבוע בסעיף 27 לחוק המקרקעין הקובע, כי לכל אחד מן השותפים זכות בלתי-מסויימת במקרקעין. שימוש ייחודי שעושה המשיב, על-ידי בנייה או נטיעה במקרקעין, הוא פגיעה ביתר השותפים .

22. מסקנתי היא, כי בידי המבקש זכות לכאורה להגיש תביעה, לשם הגנה על נכסי העזבון מפני פלישה ובנייה בלתי-חוקית שעושה המשיב בחלקה, כאשר אין בידי המשיב כל זכות לבנייה על החלקה."

ב- ת"ק (תביעות קטנות טב') 29663-06-10 {נתן לוי נ' יורם ישראל אברהם, תק-של 2010(4), 28363 (2010)} קבע בית-המשפט כי בהתאם להוראות סעיף 122(ב) לחוק הירושה, על התובעים לצרף כנתבעים את יתר היורשים בעלי הזכויות בדירת נתבעים מס' 3.

ב- ת"א (שלום פ"ת) 16816-10-09 {בארית ליפשיץ נ' גבעת השלושה, תק-של 2010(2), 138915 (2010)} קבע בית-המשפט כי על-מנת שתובעת מס' 1 תהא רשאית לנהל את התביעה בשם העזבון לבדה ובלא צירוף שני היורשים האחרים, עליה לקבל לכך את הסכמת היורשים האחרים או את אישור בית-המשפט.

במקרה דנן, התובעת צירפה לתיק את תצהירי שני היורשים האחרים, מהם עולה ברורות הסכמתם לכך שהתובעת תנהל את תביעת העזבון נגד הקיבוץ בעצמה, ללא צירופם.

לפיכך, קבע בית-המשפט כי די בתצהירים אלה על-מנת לקבוע כי התקיימו תנאי סעיף 122 לחוק הירושה, כך שהתובעת זכאית לנהל את תביעת העזבון כנגד הקיבוץ בעצמה, כפי שהוגשה.