נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (סעיף 113 לחוק)

סעיף 113 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"113. נכסים שאינם ניתנים לחלוקה
(א) נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל-ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו - יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק; הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על-חשבון המגיע לו מן העזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף.
(ב) לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור בסעיף-קטן (א), יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו.
(ג) בית-המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום לפי סעיף-קטן (א) ותנאי תשלום דמי המכר לפי סעיף-קטן (ב)."

אם כללו נכסי העזבון נכסים שאינם ניתנים לחלוקה או נכסים שחלוקה הייתה מורידה מערכם שיעור ניכר {"לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו"}, אין מנהל העזבון יכול להגיש עליהם תוכנית חלוקה, אלא שומה עליו לנהוג לפי הוראת סעיף 113 לחוק הירושה.

נכסים כאלה יוצעו ליורשים ויימסרו ליורש המרבה במחירם, ובלבד שלא יפחת מחיר השוק. אם המחיר הגבוה ביותר שהוצע על-ידי אותו יורש עולה על חלקו בעזבון, ישלם היורש את העודף {ע"א 314/79 שליין נ' עזריאל, פ"ד לה(3), 225 (1981)}.

אם לא הסכים אף יורש לרכוש את הנכס, יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו. בית-המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים אלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת וכן את תנאי התשלום.

ברי כי כאשר הנכס אינו ניתן לחלוקה, יימכר הנכס ותמורתו תחולק בין היורשים.

עולה השאלה, האם מכירה וחלוקת השווי עדיפה גם במצב שבו הנכס ניתן לחלוקה?

נראה שתשובה לשאלה זו תלויה בנסיבות כל מקרה. כך נקבע ב- ע"א 535/85 {משיח שם-טוב ואח' נ' אריה צוקר עורך-דין מנהל עזבון ואח', פ"ד לט(4), 755, 756 (1986)} בו יורשי המנוח היו שלושים במספר.

בנסיבות אלה, נקבע, שהדרך הראויה היא למכור את הנכס ולחלק התמורה בין היורשים. הנימוק לכך ניתן בידי כב' השופטת מ' בן-פורת, בהתבסס על מספרם הרב של היורשים, ועל העובדה כי לחלקם רסיסי זכויות בנכס, וחלקם אף לא אותר.
סעיף 113 לחוק הירושה אינו קובע קיומה של זכות קדימה כזו, אלא במקרה שמדובר בנכס, שאינו ניתן לחלוקה. טול למשל מקרה, שבו נכללה בין נכסי העזבון טבעת יקרת ערך, שערכה עולה על החלק, המגיע לכל אחד מן היורשים, וקיימת מחלוקת ביניהם, מי מהם יקבלנה. מדיניות החוק היא, שיש להעמיד את הטבעת למכירה בין היורשים, אם הם חפצים בכך, בטרם תוצע למכירה לזרים {דברי בית-המשפט ב- ע"א 314/79 שליין נ' עו"ד ברק מנהל עזבון המנוחה בטי שינגוט ז"ל, פ"ד לה(3), 225, 236 (1981)}.

במאמרם של יהושע גייפמן ומיכאל טאוסיג {"מירוץ הסמכויות בהליכים לפירוק שיתוף בדירת מגורים של בני זוג", הפרקליט מ' (1991), 316; ראה גם: תמ"ש 30998/95 ברוך ניסים נ' ברוך שמואל ואח', טרם פורסם (1999); ת"ע (משפחה ת"א) 103990-07 א. ג. נ' א. ג., תק-מש 2010(2), 405, 408 (2010)} דנים המחברים בפרשנותו של סעיף 113 לחוק הירושה כדלקמן:

"בפרשת דקל ובפרשת לביא הוגשה בקשה על-פי סעיף 113 לחוק הירושה, ובית-המשפט המחוזי, בשני המקרים, הורה על ביטול הרישום של צו הירושה, שנרשם בלשכת רשם המקרקעין, בסמוך לדיון, לבקשת אחד הצדדים… העובדות בשני המקרים היו כדלקמן: הוגשו בקשות בתיק העזבונות, לבית-המשפט המחוזי, למכירת זכויות העזבון בדירה ולחלוקת הפדיון על-פי סעיף 113 לחוק הירושה. הצד שכנגד הזדרז ורשם את צו הירושה, קודם לדיון בבית-המשפט המחוזי. הוא טען, כי כיוון שהעזבון חולק, אין להידרש עוד להליכים על-פי חוק הירושה, ויש להפנות את המבקשת להליך של פירוק שיתוף במקרקעין בבית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי החליט בשתי פרשות אלה להורות לרשם המקרקעין לבטל את רישום צו הירושה, ולהמשיך לדון במכירת זכויות העזבון בדירה, על-פי סעיף 113 לחוק הירושה.

על החלטת בית-המשפט המחוזי בעניין דקל, לבטל את רישום צו הירושה, הוגשה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון. בית-המשפט העליון קבע בהחלטתו:

'בנסיבות המקרה המיוחדות רשאי היה בית-המשפט לראות בהתנהגות המבקשים התנהגות שאינה בתם לב. כן רשאי היה לפעול על-מנת לברר אם לא ראוי לחלק את העזבון בהסתמך על הוראות סעיפים 113 ו - 115 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. לצורך זה רשאי היה להורות על ביטול פעולת העברת השכירות הרשומה על שם המנוח בלשכת רישום המקרקעין על החלקה הנדונה, משמו לשמות יורשיו'."

ב- תמ"ש (משפחה יר') 22890/05 {י. א. כ. נ' ב. כ. ש., תק-מש 2008(4), 99, 125 (2008)} קבע בית-המשפט כי סעיף 113 לחוק הירושה חל במקרה דנן שכן מחצית הנכס נשוא הדיון כאן הינו נכס עזבון.

עוד נקבע כי ליורשים מוענקת זכות קדימה ברכישת נכסי העזבון בטרם יועמדו אלה למכירה פומבית. כמו-כן נקבע כי היות וחלוקת מלוא הזכויות במקרקעין בין הצדדים בחלקים שווים, כאמור בצוואה, איננה אפשרית, אין מניעה לפעול בהתאם להוראת סעיף 113 לחוק הירושה, ולהעניק ליורש זכות קדימה ברכישת המקרקעין.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (סעיף 113 לחוק)