הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות
הפרקים שבספר:
- הירושה (סעיף 1 לחוק)
- היורשים (סעיף 2 לחוק)
- כשרות אדם לרשת: בני אדם (סעיף 3 לחוק)
- כשרות לרשת - תאגידים (סעיף 4 לחוק)
- פסלות לרשת (סעיף 5 לחוק)
- הסתלקות היורש מזכותו בעזבון (סעיף 6 לחוק)
- עסקאות אחרות בזכות היורש (סעיף 7 לחוק)
- עסקאות בירושה עתידה (סעיף 8 לחוק)
- צוואות הדדיות (סעיף 8א לחוק)
- שניים שמתו כאחד (סעיף 9 לחוק)
- יורשים מבני המשפחה (סעיף 10 לחוק)
- זכות הירושה של בן זוג (סעיף 11 לחוק)
- סדר העדיפות בין קרובי המוריש (סעיף 12 לחוק)
- החלקים בעזבון (סעיף 13 לחוק)
- חליפיו של יורש (סעיף 14 לחוק)
- יורש פסול ויורש שהסתלק (סעיף 15 לחוק)
- ירושה מכוח אימוץ (סעיף 16 לחוק)
- זכות הירושה של המדינה (סעיף 17 לחוק)
- צורות הצוואה (סעיף 18 לחוק)
- צוואה בכתב יד (סעיף 19 לחוק)
- צוואה בעדים (סעיף 20 לחוק)
- הפקדת צוואה (סעיף 21 לחוק)
- צוואה בפני רשות (סעיף 22 לחוק)
- צוואה בעל-פה - צוואת שכיב מרע (סעיף 23 לחוק)
- פסלות עדים (סעיף 24 לחוק)
- קיום צוואה על-אף פגם או חסר בצורתה (סעיף 25 לחוק)
- כשרות לצוות (סעיף 26 לחוק)
- חופש לצוות (סעיף 27 לחוק)
- הצוואה מעשה אישי (סעיף 28 לחוק)
- מסירת קביעה וסמכות בחירה (סעיף 29 לחוק)
- אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית (סעיף 30 לחוק)
- אי-ביטול של צוואה פגומה (סעיף 31 לחוק)
- טעות סופר וכו' (סעיף 32 לחוק)
- צוואה סתומה וכו' (סעיף 33 לחוק)
- צוואה בלתי-חוקית וכו' (סעיף 34 לחוק)
- צוואה לטובת עדים וכו' (סעיף 35 לחוק)
- ביטול על-ידי המצווה (סעיף 36 לחוק)
- ביטול מקצת הצוואה (סעיף 38 לחוק)
- הצורך בצו קיום צוואה (סעיף 39 לחוק)
- נושא הצוואה (סעיף 40 לחוק)
- יורש במקום יורש (סעיף 41 לחוק)
- יורש אחר יורש (סעיף 42 לחוק)
- יורש על-תנאי דוחה (סעיף 43 לחוק)
- יורש על-תנאי מפסיק (סעיף 44 לחוק)
- חיובי יורש (סעיף 45 לחוק)
- צוואה וירושה על-פי דין (סעיף 46 לחוק)
- מנה וחלק בעזבון (סעיף 47 לחוק)
- יורשים שלא נקבעו חלקיהם (סעיף 48 לחוק)
- יורש שמת לפני המוריש (סעיף 49 לחוק)
- יורש פסול ויורש שהסתלק (סעיף 50 לחוק)
- מנה של נכס מסויים (סעיף 51 לחוק)
- מנה של נכס בלתי-מסויים (סעיף 52 לחוק)
- כפיפות להוראות הצוואה (סעיף 53 לחוק)
- פירוש הצוואה (סעיף 54 לחוק)
- מעין צוואה (סעיף 55 לחוק)
- הזכות למזונות (סעיף 56 לחוק)
- גדרי הזכות למזונות (סעיף 57 לחוק)
- הוצאות הכשרה למשלח יד (סעיף 58 לחוק)
- קביעת המזונות (סעיף 59 לחוק)
- בקשה לקביעת המזונות (סעיף 60 לחוק)
- דרכי סיפוק המזונות (סעיף 61 לחוק)
- גילוי עובדות ושינוי נסיבות (סעיף 62 לחוק)
- הרחבת העזבון לצרכי מזונות (סעיף 63 לחוק)
- סדר העדיפות בין הזכאים (סעיף 64 לחוק)
- עסקאות בזכות למזונות (סעיף 65 לחוק)
- ממונה ארצי (סעיף 65א לחוק)
- הצהרת על זכויות היורשים (סעיף 66 לחוק)
- הגשת התנגדויות (סעיף 67 לחוק)
- מתן צו ירושה וצו קיום על-ידי בית-המשפט (סעיף 67א לחוק)
- ראיות (סעיף 68 לחוק)
- תכנם של צו ירושה וצו קיום (סעיף 69 לחוק)
- שינויים לאחר מות המוריש (סעיף 70 לחוק)
- כוחם של צו ירושה וצו קיום (סעיף 71 לחוק)
- תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום (סעיף 72 לחוק)
- הגנת רוכש בתום-לב (סעיף 73 לחוק)
- סמכויות הממונה הארצי, אי-תלות, סמכויות חקירה ומרשם ארצי (סעיפים 73א עד 73ד לחוק)
- הוצאות (סעיף 74 לחוק)
- מסירת צוואה לרשם לענייני ירושה (סעיף 75 לחוק)
- הודעה על צוואה (סעיף 76 לחוק)
- אמצעים לשמירת העזבון (סעיף 77 לחוק)
- מינוי מנהל עזבון (סעיף 78 לחוק)
- כשרות להתמנות (סעיף 79 לחוק)
- הסכמה להתמנות כמנהל עזבון (סעיף 80 לחוק)
- הוראות המוריש (סעיף 81 לחוק)
- הליכים בבית-המשפט (סעיף 81א לחוק)
- תפקידים (סעיף 82 לחוק)
- הוראות בית-משפט ובקשה למתן הוראות (סעיף 83 לחוק ותקנה 40 לתקנות)
- פרטת עזבון (סעיף 84 לחוק)
- שומה (סעיף 85 לחוק)
- השקעת כספים והדרכים להשקעת כספי עזבון (סעיף 85א לחוק)
- חשבונות, דו"ח ומתן ידיעות (סעיף 86 לחוק)
- בדיקות דו"חות (סעיף 87 לחוק)
- אחריותו של מנהל העזבון (סעיף 88 לחוק)
- ערובה ומימושה (סעיפים 89 ו- 90 לחוק)
- שכר (סעיף 91 לחוק)
- פקיעת המשרה (סעיף 92 לחוק)
- מנהלים אחדים (סעיף 93 לחוק)
- הגנת צד שלישי (סעיף 94 לחוק)
- הוראות המוריש (סעיף 95 לחוק)
- האפוטרופוס הכללי כמנהל עזבון (סעיף 96 לחוק)
- סמכויות מנהל העזבון (סעיף 97 לחוק)
- כינוס נכסי העזבון (סעיף 98 לחוק)
- הזמנת נושים (סעיפים 99 ו- 123 לחוק)
- במה מסלקים חובות העזבון (סעיף 100 לחוק)
- חובות מובטחים (סעיף 101 לחוק)
- חובות בעתיד וחובות על-תנאי (סעיף 102 לחוק)
- הוצאות ניהול העזבון (סעיף 103 לחוק)
- סדר עדיפות בין חובות העזבון (סעיף 104 לחוק)
- בירורם וסילוקם של חובות (סעיף 105 לחוק)
- פשיטת רגל של העזבון (סעיף 106 לחוק)
- מועד החלוקה (סעיף 107 לחוק)
- מגורים וכלכלה לזמן מעבר (סעיף 108 לחוק)
- נושא החלוקה (סעיף 109 לחוק)
- חלוקה על-פי הסכם וחלוקה על-פי צו בית-המשפט (סעיפים 110 ו- 111 לחוק)
- חלוקת נכס כנגד נכס (סעיף 112 לחוק)
- נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (סעיף 113 לחוק)
- חלוקתו של משק חקלאי (סעיף 114 לחוק)
- דירת מגורים (סעיף 115 לחוק)
- חלוקה על-פי הגרלה (סעיף 116 לחוק)
- תיאום הזכויות של יורשים אחדים (סעיף 117 לחוק)
- פרטת חלוקה (סעיף 118 לחוק)
- חלוקה נוספת ותיקון חלוקה (סעיפים 119 ו- 120 לחוק)
- הוראה כללית (סעיף 121 לחוק)
- חלוקת העזבון (סעיף 125 לחוק)
- אחריות בנכסי העזבון; אחריות כדי מה שקיבל; אחריות כדי כל העזבון (סעיפים 126, 127 ו- 128 לחוק)
- אחריות במקרים מיוחדים (סעיף 129 לחוק)
- דין העברה ושיעבוד של חלק בעזבון (סעיף 130 לחוק)
- אחריותו של הזוכה במנה (סעיף 131 לחוק)
- אחריות לחוב כולו או לחלק ממנו (סעיף 132 לחוק)
- פטור מאחריות (סעיף 133 לחוק)
- חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם (סעיף 134 לחוק)
- משפט בין-לאומי פרטי (סעיפים 135 עד 144 לחוק)
- דין יורש יחיד (סעיף 145 לחוק)
- ירושה במקרים מסויימים (סעיף 146 לחוק)
- דין תשלומים על-פי ביטוח וכו' (סעיף 147 לחוק)
- שמירת דיני משפחה (סעיף 148 לחוק)
- ביטול "מירי" (סעיף 149 לחוק)
- עצמאות החוק (סעיף 150 לחוק)
- בית-המשפט המוסמך (סעיף 151 לחוק)
- ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה (סעיף 151א לחוק)
- הצדדים לדיון (סעיף 153 לחוק)
- אפוטרופסות לענייני ירושה (סעיף 154 לחוק)
- שיפוט בתי-דין דתיים (סעיף 155 לחוק)
- הוראות מעבר (סעיף 157 לחוק)
- דין צוואות קודמות (סעיף 158 לחוק)
- הליכים תלויים (סעיף 159 לחוק)
- ביצוע ותקנות (סעיף 160 לחוק)
- יורשים אחדים (סעיף 122 לחוק)
פטור מאחריות (סעיף 133 לחוק)
סעיף 133 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:"133. פטור מאחריות
מי שאחראי לחובות העזבון לפי הוראות סימן זה, רשאי בית-המשפט לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם נהג לגבי חובות העזבון בתום-לב ומה שקיבל מהעזבון הוא מועט או שיש סיבה מיוחדת אחרת המצדיקה פטור זה."
סעיף 133 לחוק הירושה מעניק סמכות לבית-המשפט לפטור את יורש מאחריות לחובות העזבון {ת"א 1230/99 מפעלי קרור רמלה "מיקר" נ' מינהל מקרקעי ישראל – תל-אביב, פדאור 05(11), 298 (2005)}.
כלומר, סעיף 133 לחוק הירושה מאפשר לבית-המשפט לפטור יורש מתשלום חובות המוריש למרות שלפי הוראות חוק הירושה אין מקום לפטור שכזה. הסעיף מתייחס למצב בו לפי דין זכאי נושה לתשלום מהעזבון ובכל זאת לא יחוייב היורש בתשלום. ברור איפוא כי סעיף זה יש להפעיל במשורה ובנסיבות קיצוניות בלבד {תא"מ (שלום ת"א) 20666-10-10 לאומי קארד אשראים בע"מ נ' אבגי אייזיק, תק-של 2011(4), 2288, 2291 (2011)}.
סעיף 133 לחוק הירושה נדיר בפסיקת בתי-המשפט, ולמעשה, נותן עוצמה רבה לבית-המשפט להחליט שגם אם קיים חוב, יכול הוא לפטור את היורשים מתשלומו או להפחיתו כפי שרואה לנכון {דברי בית-המשפט ב- ת"א (שלום חי') 12107/06 אלחרר מרדכי נ' עזבון המנוח בן ארצי שלמה ז"ל, תק-של 2007(4), 28649, 28651 (2007)}.
סעיף 133 לחוק הירושה אינו מיועד לפטור יורש בתום-לב מחובות לגיטימיים של המנוח, ולא יעלה על הדעת כי עצם העובדה שחוב מסויים לא היה ידוע ליורש בשלב כלשהו ימנע מנושה לגיטימי מלגבות את חובו מאותו יורש.
סעיף 133 לחוק הירושה מתייחס למקרים מיוחדים שבהם קיימים שיקולי צדק מיוחדים לפטור את היורש מחוב המנוח, וכל מקרה יידון לגופו. וודאי לא נקבע הכלל המיוחד של סעיף 133 לחוק הירושה למקרים הרגילים שבהם השאיר המנוח אחריו חובות שאין כל הצדקה למנוע את פירעונם מנכסי העזבון.
אין כל ספק בכך שיורש של עזבון יהיה אחראי לחובות העזבון גם אם לא היה מודע לחובות אלה בעת שהירושה נפלה לידיו {תמ"ש (משפחה יר') 1571/01 בק' א' (נתבעים שכנגד) נ' ק' ל' (התובעים שכנגד), תק-מש 2005(4), 50, 53 (2005)}.
סעיף 133 לחוק הירושה מצוי בסימן ו' לפרק השישי שבחוק הירושה, הנושא את הכותרת "אחריות היורשים לחובות העזבון". כותרת השוליים שלו היא "פטור מאחריות".
הסעיף מונה, למעשה, שני תנאים למתן הפטור – תנאי אחד - תנאי ספציפי, תנאי שני - תנאי כללי. על-פי התנאי האחד בית-המשפט יפטור יורש מאחריות לחובות, באופן חלקי או מלא, אם נהג לגבי החובות בתום-לב ומה שקיבל מהעזבון הינו מועט. על-פי התנאי השני, "שיש סיבה אחרת המצדיקה פטור זה."
למעשה, תחום שיקול-הדעת שניתן לבית-המשפט במתן הפטור הינו רחב ביותר ותחת כנפי פטור זה, ניתן לכאורה, להכניס ערב רב של סיבות לפטור שכזה. כך, למשל, מצבו הכלכלי של היורש, מצב בריאותו, מצב בריאות בני משפחתו ועוד כיוצא באלה.
יחד-עם-זאת, לאור ההלכות המציבות את זכות הנושה כקודמת, לא רק שבתי-המשפט לא הפעילו את מתן הפטור, אלא שיורשים אף לא הרעיפו על בית-המשפט בקשות למתן פטור כזה.
מתי רשאי בית-המשפט ליתן פטור על-פי סעיף 133 לחוק הירושה? הייתכן שסמכותו של בית-המשפט ליתן פטור כאמור קיימת גם מקום שבית-משפט מוסמך כבר הוציא מתחת ידו פסק-דין המחייב את האחראי לחובות העזבון?
ההיגיון והשכל הישר מחייבים כי תובע יפנה לקבלת פטור על-פי סעיף 133 לחוק הירושה עוד בטרם הכריע בית-המשפט בתובענה שהסעד שהתבקש בה הוא חיובו של היורש-המבקש בגין חובו של אביו-המוריש.
אין דרכן של הערכאות להשיג זו את גבולה של זו. על-שום-כך, אם לא תיעשה פניה לבקשת סעד לפי סעיף 133 לחוק הירושה מבעוד מועד, עלול להיווצר מצב שבו, מן הצד האחד יכריע בית-המשפט שדן בתובענה בכיוון חיובו של היורש, ומן הצד השני יחליט בית-המשפט הדן בבקשה לפי סעיף 133 לחוק הירושה ליתן פטור כמבוקש ובכך יימצא מתערב בהכרעתו של בית-משפט מוסמך שלא על דרך של ערעור. הדעת אינה סובלת תוצאה של "תחרות" כזו בין שני בתי-משפט שונים בעניין קביעת אחריותו של בעל-דין.