פטור מאחריות (סעיף 133 לחוק)

סעיף 133 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"133. פטור מאחריות
מי שאחראי לחובות העזבון לפי הוראות סימן זה, רשאי בית-המשפט לפטרו מאחריותו, כולה או מקצתה, אם נהג לגבי חובות העזבון בתום-לב ומה שקיבל מהעזבון הוא מועט או שיש סיבה מיוחדת אחרת המצדיקה פטור זה."

סעיף 133 לחוק הירושה מעניק סמכות לבית-המשפט לפטור את יורש מאחריות לחובות העזבון {ת"א 1230/99 מפעלי קרור רמלה "מיקר" נ' מינהל מקרקעי ישראל – תל-אביב, פדאור 05(11), 298 (2005)}.

כלומר, סעיף 133 לחוק הירושה מאפשר לבית-המשפט לפטור יורש מתשלום חובות המוריש למרות שלפי הוראות חוק הירושה אין מקום לפטור שכזה. הסעיף מתייחס למצב בו לפי דין זכאי נושה לתשלום מהעזבון ובכל זאת לא יחוייב היורש בתשלום. ברור איפוא כי סעיף זה יש להפעיל במשורה ובנסיבות קיצוניות בלבד {תא"מ (שלום ת"א) 20666-10-10 לאומי קארד אשראים בע"מ נ' אבגי אייזיק, תק-של 2011(4), 2288, 2291 (2011)}.

סעיף 133 לחוק הירושה נדיר בפסיקת בתי-המשפט, ולמעשה, נותן עוצמה רבה לבית-המשפט להחליט שגם אם קיים חוב, יכול הוא לפטור את היורשים מתשלומו או להפחיתו כפי שרואה לנכון {דברי בית-המשפט ב- ת"א (שלום חי') 12107/06 אלחרר מרדכי נ' עזבון המנוח בן ארצי שלמה ז"ל, תק-של 2007(4), 28649, 28651 (2007)}.

סעיף 133 לחוק הירושה אינו מיועד לפטור יורש בתום-לב מחובות לגיטימיים של המנוח, ולא יעלה על הדעת כי עצם העובדה שחוב מסויים לא היה ידוע ליורש בשלב כלשהו ימנע מנושה לגיטימי מלגבות את חובו מאותו יורש.

סעיף 133 לחוק הירושה מתייחס למקרים מיוחדים שבהם קיימים שיקולי צדק מיוחדים לפטור את היורש מחוב המנוח, וכל מקרה יידון לגופו. וודאי לא נקבע הכלל המיוחד של סעיף 133 לחוק הירושה למקרים הרגילים שבהם השאיר המנוח אחריו חובות שאין כל הצדקה למנוע את פירעונם מנכסי העזבון.

אין כל ספק בכך שיורש של עזבון יהיה אחראי לחובות העזבון גם אם לא היה מודע לחובות אלה בעת שהירושה נפלה לידיו {תמ"ש (משפחה יר') 1571/01 בק' א' (נתבעים שכנגד) נ' ק' ל' (התובעים שכנגד), תק-מש 2005(4), 50, 53 (2005)}.

סעיף 133 לחוק הירושה מצוי בסימן ו' לפרק השישי שבחוק הירושה, הנושא את הכותרת "אחריות היורשים לחובות העזבון". כותרת השוליים שלו היא "פטור מאחריות".

הסעיף מונה, למעשה, שני תנאים למתן הפטור – תנאי אחד - תנאי ספציפי, תנאי שני - תנאי כללי. על-פי התנאי האחד בית-המשפט יפטור יורש מאחריות לחובות, באופן חלקי או מלא, אם נהג לגבי החובות בתום-לב ומה שקיבל מהעזבון הינו מועט. על-פי התנאי השני, "שיש סיבה אחרת המצדיקה פטור זה."

למעשה, תחום שיקול-הדעת שניתן לבית-המשפט במתן הפטור הינו רחב ביותר ותחת כנפי פטור זה, ניתן לכאורה, להכניס ערב רב של סיבות לפטור שכזה. כך, למשל, מצבו הכלכלי של היורש, מצב בריאותו, מצב בריאות בני משפחתו ועוד כיוצא באלה.

יחד-עם-זאת, לאור ההלכות המציבות את זכות הנושה כקודמת, לא רק שבתי-המשפט לא הפעילו את מתן הפטור, אלא שיורשים אף לא הרעיפו על בית-המשפט בקשות למתן פטור כזה.

מתי רשאי בית-המשפט ליתן פטור על-פי סעיף 133 לחוק הירושה? הייתכן שסמכותו של בית-המשפט ליתן פטור כאמור קיימת גם מקום שבית-משפט מוסמך כבר הוציא מתחת ידו פסק-דין המחייב את האחראי לחובות העזבון?

ההיגיון והשכל הישר מחייבים כי תובע יפנה לקבלת פטור על-פי סעיף 133 לחוק הירושה עוד בטרם הכריע בית-המשפט בתובענה שהסעד שהתבקש בה הוא חיובו של היורש-המבקש בגין חובו של אביו-המוריש.

אין דרכן של הערכאות להשיג זו את גבולה של זו. על-שום-כך, אם לא תיעשה פניה לבקשת סעד לפי סעיף 133 לחוק הירושה מבעוד מועד, עלול להיווצר מצב שבו, מן הצד האחד יכריע בית-המשפט שדן בתובענה בכיוון חיובו של היורש, ומן הצד השני יחליט בית-המשפט הדן בבקשה לפי סעיף 133 לחוק הירושה ליתן פטור כמבוקש ובכך יימצא מתערב בהכרעתו של בית-משפט מוסמך שלא על דרך של ערעור. הדעת אינה סובלת תוצאה של "תחרות" כזו בין שני בתי-משפט שונים בעניין קביעת אחריותו של בעל-דין.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פטור מאחריות (סעיף 133 לחוק)