botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם (סעיף 134 לחוק)

סעיף 134 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"134. חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם
(א) היורשים בינם לבין עצמם נושאים בחובות העזבון לפי יחס חלקיהם בעזבון, זולת אם הורה המוריש בצוואתו על חלוקה אחרת של נטל החובות, ובלבד שלא ישא יורש בחובות העזבון בסכום העולה על אחריותו לנושים.
(ב) יורש שסילק לנושה יותר מכפי שמוטל עליו בינו לבין היורשים האחרים, רשאי לדרוש מן האחרים החזרת היתרה במידה שסילקו פחות מכפי שמוטל עליהם."

לאחריות היורשים לחובות העזבון שני היבטים על-פי חוק הירושה. האחד, סעיף 100 לחוק הירושה, הדן במישור היחסים החיצוני שבין היורשים לנושים. השני, סעיף 134(א) לחוק הירושה, הדן בחלוקת נטל התשלום החובות בין היורשים לבין עצמם.

שאלת היחס בין שני הסעיפים הללו נדונה ב- בש"א (ת"א) 3808/02 {עזבון המנוחה נ' עובדיה אפרת, תק-מש 2002(4), 14 (2002)} שם נפסק מפי כב' השופטת צ' צפת, כי יש לפרש את שני הסעיפים הנ"ל באופן שלא מתקיימת סתירה ביניהם.
הפרשנות הנכונה הינה כי על-פי סעיף 134(א) לחוק הירושה, היורשים בינם לבין עצמם נושאים בחובות העזבון לפי יחס חלקיהם בעזבון, ובלבד שלא יישא יורש בחובות העזבון בסכום העולה על אחריותו לנושים.

הן סעיף 100 לחוק הירושה והן סעיף 134 לחוק הירושה, מבוססים על השערת המחוקק לגבי רצונו של המוריש לעניין סילוק חובותיו. יחד-עם-זאת, אם ברור לנו למקרא הצוואה מה רצונו של המוריש בנדון, יש למלא אחר משאלתו. ואולם, כוונת המצווה בנדון צריכה להיות ברורה וחד-משמעית, אחרת יש להפעיל את האמור בסעיפים.

ולעניין חלוקת נטל החובות על היורשים – המוריש רשאי לקבוע מי מבין יורשיו יסלק את חובות העזבון – כולם או מקצתם – ומי יהיה פטור מכך. יש לראות בהרחבה או בצמצום של האחריות לחובות שמטיל המוריש על היורשים כהרחבה או צמצום של זכייתו של כל יורש על-פי הצוואה. יסוד היסודות של כל צוואה הוא זכותו של המת לחלק את נכסיו כרצונו גם אם אחת הדרכים היא קביעת נטל התשלום החובות בין היורשים {ראה גם ע"א 200/74 מטלון ואח' נ' עזבון המנוח אלישע מטלון ואח', פ"ד ל(1) 202 (1975); רע"א 109/87 היועץ המשפטי לממשלה נ' אליהו ואח', פ"ד מג(1), 628 (1989); בש"א 18559/03 יעקב אינזל נ' יצחק קוגלמס, פדאור 04(15), 692 (2004)}.

סעיף 134 לחוק הירושה קובע את העיקרון ההגיוני, הסביר והצודק לפיו יש סימטריה בין צד הזכות לצד החובה בירושה, קרי: היורשים שזכו בחלק גדול יותר בעזבון, ישלמו חלק גדול יותר בחובות, וכן להיפך.

ניתן להציג זאת גם בדרך אחרת שתביאנו לאותה תוצאה. אם נסתכל על העזבון מבחינה מאזנית, הוא כולל בצד הזכות את הנכסים החיוביים ובצד החובה את הנכסים השליליים. ההפרש ביניהם הוא ערך נטו של העזבון. הזוכה בירושה, זוכה, למעשה, בחלק הנטו של העזבון. פירעון החובות, לפני החלוקה נטו ליורשים, משמעותה הכלכלית היא כי החובות נפרעים על-פי החלק היחסי של היורשים בעזבון {בש"א 6297/01 אריה אברמזון, עורך-דין, מנהל העזבון בעצמו נ' נאוה צ'צ'יק, פדאור 02(8), 169 (2002)}.

על-פי סעיף 134 לחוק הירושה היורשים בינם לבין עצמם נושאים בחובות העזבון לפי יחס חלקיהם בו ובלבד שלא יישא יורש בחובות העזבון בסכום העולה על אחריותו כלפי הנושים. ואולם, החבות של היורשים כלפי הנושה הינה יחד ולחוד, ואין בחלוקה הפנימית בין היורשים כדי להשפיע על חבותם כיורשים כלפי הנושה {בש"א (שלום ר"ל) 2289/07 עזבון המנוח עובדיה מלאך ז"ל באמצעות יורשיו נ' עיריית חולון, תק-של 2007(3), 26045, 26046 (2007)}.