botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

חובות בעתיד וחובות על-תנאי (סעיף 102 לחוק)

סעיף 102 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"102. חובות בעתיד וחובות על-תנאי
חוב מחובות המוריש שלא הגיע זמן פרעונו וחוב על-תנאי רשאי בית-המשפט, אם ראה סיבה לכך, להורות שיובטח או שיסולק כפי שיקבע, אף לפני זמן הפירעון או בטרם התקיים התנאי."

סעיף 102 לחוק הירושה עוסק במערכת היחסים החיצונית שבין יורשים ונושים, של חובות בעתיד וחובות על-תנאי.

פסיקת בתי-המשפט קבעה כי מנהל העזבון יכול לפעול גם לגבי חובות לטובת העזבון, שלא הגיע זמן פרעונם. כך למשל, כאשר נשארים שטרות או שיקים בעזבון המוריש שלטובתו ניתנו, מנהל עזבונו או יורשיו יכולים לתבוע על-פיהם. על-אף שאין מנהל העזבון הוא המחזיק בשיקים, רשאי הוא לאכוף את תשלומם על יסוד הטענה שהשיקים הם חלק מנכסי העזבון {ע"א 326/78 יהודית גרבוב ואח' נ' חיים פישמן, פ"ד לד(3) 792 (1980); ע"א 351/63 רחמים ואח' נ' דוד מזרחי, פ"ד יח 109 (1963); ע"א 123/60 בנימין תמרי נ' נחום ליפשיץ ואח', פ"ד יד 1145 (1960)}.

ייתכנו מקרים בהם קיימים חובות שטרם הגיע זמן פרעונם ועל-כן, עובדה זו תקשה על חלוקתו של העזבון. לכן, סעיף 102 לחוק הירושה קובע כי בית-המשפט רשאי להורות כי חוב שעתיד להיפרע, יובטח או שיסולק אף לפני זמן פרעונו והכל כפי שיורה בית-המשפט.

כך לדוגמה, באם המוריש רכשעסקה בתשלומים, בית-המשפט יכול להורות כי שאר התשלומים העתידיים, ישולמו במועד אחד כפי שיקבע. בעשותו כן, פורע העזבון את התשלום העתידי, דבר שיקל על חלוקתו של העזבון.

ב- ע"א 2390/02 {גרישפון נ' שכטר, דינים עליון מ 409} קבע בית-המשפט כי "כאשר מדובר בחייב סולבנטי ומקום שטרם נוצרה זכות לצד ג' להיפרע מאותו יורש, עומד העזבון כנושה יחיד של אותו חייב. במקרה שכזה יוכל העזבון לגבות את החוב המגיע לו בדרך הנראית לצדדים הנוגעים בדבר, ובכלל זה אף על הדרך של "התחשבנות" או "הפחתת" חובו של יורש המגיע לו מהעזבון. מדובר בפעולה חשבונאית פשוטה המשמשת כאמצעי לגביית חוב ותו לו. לא כן, מקום בו מדובר בחייב חדל פירעון, או מקום בו נוצרה זכות לצדדים נוספים להיפרע מאותו חייב. במקרה שכזה נאבקים צדדים מספר על זכותם לגבות חובם מן החייב. התוצאה במקרה כזה תיקבע לפי סדרי העדיפויות הקבועים בחוק ואין להפוך סדרי בראשית וליצור עדיפות מלאכותית לנושה זו או אחר. בגביית החוב מעמד העזבון כמעמדו של נושה רגיל ואין לו עדיפות בגביית החוב, ומכאן שלא ניתן לקזז את חובו של היורש מחלקו בעזבון".

ערבות שניתנה על-ידי מוריש ופרעונה לא נדרש טרם פטירתו, עשויה להיכנס לגדרו של סעיף 102 לחוק הירושה בבחינת חוב עתידי או חוב על-תנאי {השווה, על דרך ההיקש, להלכה לפיה חוב בגין ערבות שמימושה לא נדרש טרם מתן צו פירוק של חברה, אינו ניתן לקיזוז כנגד חוב של הערב לחברה בהיותו חיוב עתידי; ע"א 826/88 אל על אגודה שיתופית חקלאית ברמות השבים בע"מ נ' קרן החקלאות השיתופית בע"מ (בפירוק), פ"ד מה(2), 247 (1991); ע"א 4316/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאות בע"מ (בפירוק) נ' אגרא אבן יהודה אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מט(2), 133 (1995); ע"א 5005/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נ' בית יצחק - שער חפר, אגודה שתופית להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד מט(3), 458 (1995); ע"א 4752/92 מקט בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) נ' החברה לבטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד נא(2), 214 (1997)}.

ב- בר"ע (מחוזי חי') 3240/08 {עזבון המנוח סלים מקלדה ז"ל נ' מקלדה מלכה, תק-מח 2008(2), 15424, 15428 (2008)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, לא בחיוב עתידי או מותנה עסקינן ולכן בית-המשפט אינו נדרש להוראת סעיף 102 לחוק הירושה.