botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

מסירת צוואה לרשם לענייני ירושה (סעיף 75 לחוק)

סעיף 75 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כלדמקן:

"75. מסירת צוואה לרשם לענייני ירושה (תיקונים: התשנ"ה, התשנ"ח)
(א) מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה.
(ב) המפר הוראות סעיף זה, דינו - מאסר שלושה חודשים."

תכלית המחוקק בסעיף 75 לחוק הירושה הינה חד-משמעית וברורה - לדאוג לכך שכל צוואה שנכתבה תתגלה ותופקד אצל רשות מוסמכת {בע"מ 8484/10 אלמוני נ' פלוני, תק-על 2011(3), 600 , 601 (2011); ת"ע (משפחה נצ') 1501-02 ב. ד. נ' עזבון המנוח ב. מ. ז"ל, תק-מש 2010(2), 583, 593 (2010); בש"א (ת"א-יפו) 14801/04 עזבון המנוח א.א.ז"ל נ' ב.א. ואח', תק-מש 2007(2), 483 (2007)}.

את נחישות המחוקק בנדון אפשר להסיק מעצם קביעת עונש בצידו של אי-מילוי ההוראה. זהו למעשה הסעיף היחיד בין סעיפי חוק הירושה הרבים הקובע עונש ברור על אי-מילוי הוראה שנקבעה בחוק הירושה גופו.

לא בכדי בחר המחוקק בהוראה אשר מנוסחת בצורה מוחלטת וקטגורית, זאת על-מנת שלא להשאיר שום שיקול-דעת ו/או ספקולציות בידי מי שבידיו צוואה באשר לתוקפו של המסמך.

החובה היא למסור כל צוואה שנמצאה אחרי מות המוריש, על-מנת למנוע עשיית דין עצמי וקבלת החלטה בידי מחזיק הצוואה - האם צוואה זו תקפה, אם לאו. מי שאחראי על בדיקה זו היא הרשות המוסמכת בלבד.

כפועל יוצא מן האמור לעיל, אין כל מקום לטענת מניעות כלשהיא במסגרת תחולת סעיף 75 לחוק הירושה, לרבות טענת מניעות בשל השיהוי הרב בהגשת הבקשה. טענת מניעות יכול ותתעורר בשלב מאוחר יותר של תקיפת צו קיום הצוואה, שניתן, לאור קיומה של צוואה קודמת, על-פי סעיף 72 לחוק הירושה.

חובת המסירה הינה מוחלטת ואינה מסוייגת בדבר. אין גם מקום לטענות של חוסר תום-לב בהגשת הבקשה. עד-כדי-כך תחולתו של סעיף 75 לחוק הירושה הינה אבסולוטית.

התכלית החקיקתית שביסוד הוראת סעיף 75 לחוק הירושה הינה כה חשובה והמטרייה של דיני צוואות הינה כה שברירית ורגישה עד שלא ניתן להשאיר מקום אפילו לחריץ צר שבצרים לקיומן של התלבטויות באם למסור צוואה, אם לאו.

זאת ועוד, מאחר שחובת המסירה הינה מוחלטת, הרי שכל חובת נאמנות או תנאי שהתנה מפקיד הצוואה בידיו של המחזיק בה ולפיו אסור לו למסור את הצוואה למישהו אחר, נסוגים מפני הוראת החוק, ובכלל זה הגנת החיסיון בין עורך-דין ללקוח שהלך לבית עולמו {ת"א (ת"א) 1088/87 תם נ' תם, פ"מ התשנ"ב(א), 67}.

נדגיש כי כל הדיון בנוגע לתוקפה של צוואה אינו משליך על חובת המסירה לפי סעיף 75 לחוק הירושה.

ניתן לקבוע חזקה שאומרת כי מקום שנמצאה צוואה, מבחינה פיזית, לאחר מות המנוח, בין אם היא מצויה בידי עו"ד שערך אותה ובין אם מצויה היא בידי אדם אחר, אין מערערים עוד על תוקפה. קיימת חובה למוסרה לרשות המוסמכת ורק היא תקבע את תוקפה {ראה גם בש"א (משפחה ת"א) 14801/04 עזבון המנוח א. א. ז"ל נ' ב. א., תק-מש 2007(2), 483, 487 (2007); ת"א (מחוזי ת"א) 1704/92 ניסים ישעיהו נ' יואל סער, תק-מח 99(2), 426 (1999)}.

ב- ת"ע (משפחה נצ') 1500-02 {ב. ד. נ' עזבון המנוח ב. מ. ז"ל, תק-מש 2010(2), 177, 190 (2010)} קבע בית-המשפט כי הימנעותם זו של התובעים מלחשוף את הצוואה במצוות סעיף 75 לחוק הירושה משך למעלה מ- 30 שנה, גרמו לנתבעים נזק ראייתי אדיר, שדי בו כשלעצמו כדי לחייב במקרה זה דחיית הבקשה לביטול צו הירושה ולקיום הצוואה הנטענת.

ב- ת"ע (משפחה ב"ש) 2171/05 {א.ס.י. ז"ל (המנוח) נ' כ.ש., תק-מש 2008(3), 1, 4 (2008)} קבע בית-המשפט כי הגם שסעיף 75 קובע סנקציה עונשית ביחס למי שלא פעל בהתאם להוראותיו, הרי שאין בו הוראה לפיה שיהוי או הימנעות ממסירת הצוואה מביא ליצירת פגם בצוואה או בהליכי קיומה, או שיש בו כשלעצמו כדי למנוע מבית-המשפט ליתן צו לקיום הצוואה.