botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום (סעיף 72 לחוק)

סעיף 72 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"72. תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום (תיקונים: התשמ"ה, התשנ"ח)
(א) נתן רשם לענייני ירושה או בית-משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על-סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר-מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית-המשפט.
(ב) תוקן או בוטל צו ירושה או צו קיום לפי הוראות סעיף-קטן (א), יודיע על-כך הרשם לענייני ירושה ברבים וליורשים על-פי דין או לנהנים על-פי הצוואה."

כוחם של צו ירושה וצו קיום יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו {ראה סעיף 71 לחוק הירושה}.

סעיף 72 לחוק הירושה קובע את אופן תיקון או ביטול הצו על-ידי הרשם או על-ידי בית-המשפט.
סעיף 72 אם-כן, מאפשר לבית-המשפט לסטות מכלל סופיות הדיון אם כי, מותיר לכך פתח צר ביותר {ראה גם ע"א 601/88 עזבון רודה ז"ל נ' שרייבר, פ"ד מז(2), 441, 459 (1993); ת"ע (משפחה נצ') 2051/06 עזבון המנוח א.ס.ס. ז"ל, נ' א.ס.א., תק-מש 2011(1), 1163, 1168 (2011)}.

תקנה 27 לתקנות הירושה קובעת את אופן הגשת הבקשה לתיקון או ביטול צו קיום או צו ירושה.
על-פי התקנה יש להגיש בקשה בכתב לנותן הצו ולציין בה את: כתובות כל היורשים; תצהיר לאימות העובדות הידועות למבקש או לאדם אחר; לבקשה יצורף אישור על תשלום האגרה שנקבעה.

נותן הצו יכול כאמור להיות בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה. נעיר כי על-פי תקנה 27(ד) לתקנות הירושה, אם הועברה הבקשה לבית-המשפט, יראו את מגיש הבקשה כתובע ואת היורש כנתבע בתובענה.

צו קיום צוואה או צו ירושה דינם כדין פסק-דין לכל דבר, כך שכללי סופיות הדיון חלים גם עליהם. חרף זאת, איפשר המחוקק בסעיף 72 לחוק הירושה את תיקונם או ביטולם אם יתברר לבית-המשפט כי קיימות נסיבות או עובדות שלא היו ידועות לו בעת מתן הצו המצדיקות את התיקון או הביטול.

התשובה לשאלה מתי יפעיל בית-המשפט את שיקול-הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה.

ואולם, ניתן לומר, כי על בית-המשפט לתת דעתו בין היתר למהותה, לטיבה ולמשקלה הלכאורי של העובדה או הטענה החדשה, וכן לגורמים עליהם עמד כב' השופט ג' בך ב- ע"א 516/80 {לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב לשינסקי, פ"ד לו(4), 317 (1982)}:

הראשון, מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענות החדשות לפני בית-המשפט.

השני, מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי-הסבירות להסבר זה.

השלישי, האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד, האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעזבון, בהבאת חומר ראיות לפני בית-המשפט לביסוס טענותיו.

{ראה גם ע"א 301/88 עז' המנוח רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2), 441 (1993); ע"א 5640/92 אלוני נ' באומן, פ"ד מט(5), 373 (1996); ת"ע (נצ') 2050/06 עזבון המנוח א.ס.ס. ז"ל נ' א.ס.א. (מיום 9.2.11) (פורסם במאגרים המקוונים); בש"א 15126/07, ת"ע 112100/07 מ.ג. נ' ח.ח. ואח' (מיום 5.7.09) (פורסם בנבו); ע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר, פ"ד מז(2), 436 (1993); ת"ע (משפחה נצ') 5913-06-09 פלוני ז"ל נ' ל.ב., תק-מש 2011(4), 259, 261 (2011); ע"א 210/09 נחמה חן נ' עמותות לשכת אליהו הנביא מס' 16 של הבונים, תק-על 2010(4), 3209, 3212 (2010); ת"ע (משפחה נצ') 1501-02 ב. ד. נ' עזבון המנוח ב. מ. ז"ל, תק-מש 2010(2), 583, 588 (2010); תל"א (מחוזי חי') 9433-08 פיאד חמד עבדאלגני נ' עזבון המנוח אברהים חמד עבדאלגני ז"ל, תק-מח 2009(1), 6515, 6519 (2009); בש"א (מחוזי חי') 6165/07 גנאיים אינעאם חמזה נ' האפוטרופוס הכללי - חיפה, תק-מח 2008(3), 12228, 12231 (2008); בש"א (משפחה נצ') 2469/05 זוהיר אבו סיני נ' סוהיל אבו סיני, תק-מש 2008(1), 835, 840 (2008); ת"א (מחוזי יר') 8028/06 הוועד הכלכלי לעדת היזדים (עולי פרס) בישראל נ' אור חיים כהן, תק-מח 2006(2), 2215 (2006); בש"א (מחוזי חי') 3426/04 עזבון המנוח זוהיר אחמד מחאמיד נ' זהידה (אגבאריה) מחאמיד, תק-מח 2004(4), 10058 (2004); בש"א (מחוזי נצ') 2249/04 עואודה אסמעיל נ' אפוטרופוס הכללי, תק-מח 2004(3), 9602 (2004); תמ"ש (משפחה חי') 16070/02 רוזה עיסא סעיד נ' ג'רייס אסקנדר ח'ליל סעיד, תק-מש 2004(3), 689, 694 (2004); ת"ע (משפחה ת"א) 8332/00 שולמית מילר נ' אייל מילר, תק-מש 2001(1), 17 (2001); עז' (מחוזי ת"א) 3792/86 יוסף בורשטיין נ' נח מייזליש, תק-מח 98(1), 3002, 3005 (1998)}:

החריג הקבוע בסעיף 72 לחוק הירושה, מאפשר "לפתוח" מחדש את צו הירושה שניתן על-ידי בית-המשפט, וזאת בהתקיים תנאים מסויימים.

מהוראת סעיף 72 לחוק הירושה ניתן ללמוד, כי גם מקום שהמבקש לתקן או לבטל את צו קיום הצוואה, יכול היה להעלות הטענות בהזדמנות סמוכה ראשונה למתן הצו ולא עשה כן, אין לרשם הירושה סמכות לדחות הבקשה, אלא היא תועבר לטיפול בית-המשפט לענייני משפחה.

מכאן עדיין לא ניתן ללמוד על תכלית החיקוק בכל הנוגע לתנאים שבהתקיימם יבטל או יתקן בית-המשפט צו ירושה שניתן כדין.

יחד-עם-זאת, לשון החוק מקפלת בתוכה את תמצית המבחן שעל בסיסו יקום וייפול דבר.

ברור לקורא את הוראת סעיף 72 לחוק הירושה, כי המחוקק קבע מבחן אובייקטיבי-סובייקטיבי שעניינו "מבחן פוטנציאל הפעולות הסביר" שהמבקש את תיקון צו הירושה אמור לנקוט בהן. בעשותו כן, בוחן המחוקק את שתי החלופות: הראשונה, האם יכול היה מבקש הצו להביא העובדה או הטענה לפני מתן הצו? השנייה, האם יכול היה מבקש הצו לעשות כן בהזדמנות סמוכה ראשונה לאחר מתן הצו?

המבחן בעל מימד כללי ואובייקטיבי בהציבו את השאלה "האם יכול היה המבקש להביא הטענה או העובדה החדשה?".

המבחן כולל גם מימד קונקרטי וסובייקטיבי בהציבו את השאלה "ולא עשה כן בהזדמנות הסמוכה הראשונה?".

מנגד ועד כמה שלשון החוק מקפלת מבחן אובייקטיבי-סובייקטיבי כאמור, אין בה בהוראת החוק, תיאור מדוייק של השיקולים שעשויים לשמש את בית-המשפט בדיון בבקשה לתיקון צו ירושה ומכאן הצורך להידרש לפסיקת בתי-המשפט.

אם-כן, פסיקת בתי-המשפט אימצה באופן מובהק את המבחן האובייקטיבי, תוך שתרה אחר "פוטנציאל הפעולות הסביר" שמבקש תיקון צו הירושה/צו קיום צוואה אמור לעמוד בו בכל מקרה ומקרה.

כך שירטטה לה פסיקת בתי-המשפט את דרך הפעלת שיקול-הדעת השיפוטי לעניין בקשה לפי סעיף 72 לחוק הירושה, ממקרה למקרה תוך שקבעה אבני דרך שלא ניתן לסטות מהם {ראה גם ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פ"ד לו(4), 337 (1982); ע"א 601/88 עז' המנוח רודה נ' שרייבר, פ"ד מז(2), 441, 459 (1993); ע"א 5640/92 אלוני נ' באומן, פ"ד מט(5), 353 (1996); ע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר, פ"ד מז(2), 436 (1993); רע"א 8920/08 ‏גנאיים אנעאם חמזה נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מח 2008(3), 12228 (2008); עמ"ש (חי') 13757-05-10 מ.י. נ' ש.כ., (5.10.2010); בש"א (משפחה ת"א) 15126/07 מ.ג. נ' ח.ח., פורסם בנבו (5.7.2009); ת"ע (משפחה יר') 41880/07 פלונית נ' אלמונים, תק-מש 2009(4), 364 (2009); ת"ע (משפחה טב') 41070-08-10 בעניין המנוח מיכאל גשוק ז"ל נ' יעקב וייסמן, תק-מש 2011(3), 489, 492 (2011)}.

הנה-כי-כן, עיון מעמיק בהלכות בתי-המשפט מלמד על הקווים המנחים להפעלת שיקול-הדעת השיפוטי שיש להפעיל בבקשות לתיקון צו ירושה לפי סעיף 72 לחוק הירושה {ת"ע (טב') 22121-03-10 י.ה. נ' עז' המנוחה מ.ה. (21.02.2011)}:

ראשית, קבלת בקשות לתיקון צו ירושה הן בגדר חריג ולא הכלל.

שנית, מניין הזמן - אומנם האיחור או השיהוי נמדדים מהיום שבו נודעה "העובדה החדשה" ולא מיום הפטירה, אך יחד-עם-זאת, יש לזכור כי בגדר אותה "עובדה חדשה" באה גם עובדה שהייתה אפשרות, כי המבקש ידע עליה, לו בדק כדבעי.

שלישית, יש לבחון, את מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני ביהמ"ש?

רביעית, יש לברר מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות להסבר זה?.

חמישית, הדגש אינו על מידת השיהוי אלא על ההסבר לשיהוי ומידת סבירותו של הסבר זה. נוסחת האיזון בהקשר זה קבעה שככל שההסבר לשיהוי סביר יותר לא תהווה מידת השיהוי, מכשול, אף אם מדובר באיחור של שנים. יחד-עם-זאת ובמבחן המציאות, למשך הזמן יש בהחלט משמעות הגם שהיו מקרים שתוקנו צווי ירושה או צווי קיום צוואה לאחר 30 יום, 7-3 שנים, הרי שמקום שהתקופה עלתה על 10 שנים, הדבר נתפס "כשיהוי בלתי סביר".

שישית, ככל שהשיהוי נמשך לאורך זמן רב יותר, כך גם יהפוך נטל השכנוע מצד המבקש להסברת השיהוי לכבד יותר.

שביעית, יש לבחון מה טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה שמצדיקה לטענת המבקשים את שינוי צו הירושה המקורי?.

שמינית, יש לשאול האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעזבון, בהבאת חומר ראיות לפני בית-המשפט לביסוס טענותיו.

תשיעית, עוד יש לבדוק מה מידת חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי צו הירושה המבוקש.

עשירית, יש לשקול מה הקושי שהשיהוי עלול לגרום בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים.