הזמנת נושים (סעיפים 99 ו- 123 לחוק)

סעיף 99 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"99. הזמנת נושים
(א) מנהל העזבון חייב להזמין את נושי המוריש להודיע לו בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חודשים לפחות מיום הפרסום.
(ב) בית-המשפט רשאי לפטור את מנהל העזבון מן החובה להזמין את הנושים, אם ראה שבנסיבות העניין אין הצדקה להזמינם.
(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת מנהל העזבון לסלק חובות העזבון שעליהם נודע לו בדרך כל שהיא."

סעיף 123 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"123. הזמנת נושים
(א) היורשים רשאים להזמין את נושי המוריש להודיע להם בכתב על תביעותיהם; ההזמנה תפורסם ברבים ולמתן ההודעה תיקבע תקופה של שלושה חודשים לפחות מיום הפרסום.
(ב) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מחובת היורשים לסלק חובות העזבון שעליהם נודע להם בדרך כל שהיא."

כאשר בוחר יורש לזמן את נושי המוריש לשטוח תביעותיהם כנגד המוריש, והוא מפרסם הודעה {ממקרא חוק הירושה ותקנות הירושה, לא מצאנו כל הוראה בדבר אופן הפרסום. לדעתינו, על הפרסום להיות בעיתונות כשם שמפורסמת בקשה למתן צו ירושה או צו קיום צוואה. המטרה היא להביא לכך כי ההזמנה להגיש תביעות תפורסם ברבים, כלומר בעיתונות ארצית} המזמינה אותם להגיש תביעותיהם כאמור {יודגש כי על-פי סעיף 99 לחוק הירושה, חובה על מנהל עזבון ליתן הזימון כאמור}, הרי שזימון זה יכול לפטור את היורש מתשלום חוב כלפי נושה באם הנושה לא דרש את חובו, למרות הפרסום, שכן סעיף 127(א) לחוק הירושה קובע כי "חולק העזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון".

על-כן, על-מנת שהיורש יוכל להינות מן ההגנה שמעניק לו סעיף 123 לחוק הירושה, עליו לזמן את הנושים. יודגש כי אין לראות בפרסום בדבר בקשה למתן צו ירושה או צו קיום צוואה משום פרסום לזימון נושים לפי סעיפים 99 או 123 לחוק הירושה.

על-מנת לסלק את חובות העזבון, על מנהל העזבון להזמין את נושי המוריש להגיש את תביעותיהם כנגד העזבון. יוער כי, אם היה מקום להניח שיהיה בעזבון כדי סילוק כל חובות העזבון, רשאי מנהל העזבון לסלק חובות גם לפני גמר בירורם של שאר החובות {ראה סעיף 105(א) לחוק הירושה}.

כשמדובר בתביעה נגד עזבון, על בית-המשפט לבדוק בזהירות מיוחדת את ההוכחות, כי הרי אין לדעת אם הנפטר, אילו היה חי, לא יכול היה לטעון טענות ולהביא הוכחות שהיה בהן כדי להכשיל את התביעה, אך חובת זהירות זו מטילה על בית-המשפט רק להימנע עד כמה שאפשר להסתמך על דברי התובע בלבד ולכן יידרשו הוכחות מהימנות בלתי-תלויות בו.

במקרה שבו היו בפני בית-המשפט הוכחות מספיקות ובלתי-תלויות, יש בכך להצדיק קבלת התביעה {ע"א 118/75 עזבון המנוח מחמד שריידי נ' חמד עלי מנסור, פ"ד לא(2), 659 (1977)}.

כאשר מתמנה מנהל עזבון, הוא האחראי על כינוס נכסי העזבון וחלוקתו. יודגש כי מינוי מנהל עזבון אינו גורע מזכותם של הנושים לפתוח או להמשיך בהליכי הוצאה לפועל {ראה גם סעיף 78 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967}.

כך גם נקבע כי מינוי מנהל עזבון איננו משמש עילה להסרת עיקול על נכס של עזבון שהוטל על-ידי בית-המשפט {ע"א 583/71 צין נ' לוי, פ"ד כו(2), 631 (1972)}.

מנהל עזבון הבא תחת המנוח, לא יכול להעביר נכס מעוקל {ע"א 583/71 צין נ' לוי, פ"ד כו(2), 631 (1972)}. יחד-עם-זאת, בסמכותו של בית-המשפט לעכב באופן זמני פעולות של הוצאה לפועל בנכסי העזבון כאמור בסעיף 77 לחוק הירושה.

על-פי סעיף 99(א) לחוק הירושה, על הנושים להגיש את תביעותיהם, תוך שלושה חודשים לפחות מיום הפרסום.

לעומת-זאת, סעיף 84 לחוק הירושה קובע כי על מנהל העזבון להגיש פרטת עזבון תוך 60 ימים.
רואים אנו כי בין שני הסעיפים קיימת סתירה. בפרטת העזבון צריך מנהל העזבון לכלול, בין היתר, את התביעות שהוגשו כנגד העזבון.

על-כן, כיצד יגיש את הפרטה כאשר המועד להגשת תביעה לא עבר? לא מצאנו בפסיקת בתי-המשפט כל התייחסות לסתירה זו ובהזדמנות זו אנו קוראים למחוקק לתקן את הסתירה כאמור.

לגישתו של ש' שילה {פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, חלק שלישי, 225}, על נושה לפעול כדלקמן:

1. תביעה בכתב

"אין להסתפק בהודעה בעל-פה על חוב המגיע לנושה, ואולם, נדמה שהאמור בסעיף-קטן (ג) מייתר, בדרך-כלל, את דרישת הכתב. על-ידי הודעה בעל-פה על תביעותיהם 'נודע (למנהל העזבון) בדרך כל שהיא' על קיום החוב, ולכן עליו לטפל באותו חוב כאילו ההודעה עליו הייתה בכתב. יוצא, שלכתחילה יש לדרוש הודעה בכתב אולם בדיעבד גם תביעה בעל-פה תספיק."

אנו סבורים כי הודעה בעל-פה תגרור אחריה מחלוקות רבות, שכן, ייתכן ולא יהיה בידי הנושים להוכיח כי הודיעו אודות תביעתם בעל-פה. מה גם, שנשאלת השאלה, למי תינתן ההודעה בעל-פה, האם למנהל העזבון או די בהודעה למזכירתו.

2. התביעה - הנושים

"חייבים לתבוע, ובכתב, את המגיע להם, ממנהל העזבון."
3. תביעה על-סמך פסק-דין

"אין די בכך שבידי תובע פסק-דין של בית-משפט מוסמך שפסק לטובתו כנגד המוריש, אלא עליו לפנות למנהל העזבון עם תביעתו על-סמך פסק-הדין."

4. פירוט התביעה

"החובה על הנושים להודיע למנהל העזבון בכתב על תביעותיהם אינה כוללת, לדעתי, חובה לפרט מה היא התביעה ומה הבסיס שלה. לכן גם אין צורך לפרט את הריבית המגיעה לנושה מאז מות המוריש ועד התשלום בפועל. מאוחר יותר, כשמנהל העזבון יבדוק את התביעות, הוא רשאי - ואולי גם חייב - לדרוש את כל הפרטים הרלוונטים ואת כל המסמכים הרלוונטים לתביעה נגד העזבון."

ב- עב' (איזורי ת"א) 9287/06 {קרן הגימלאות המרכזית של ההסתדרות בע"מ - פרידה שאלתיאל, תק-עב 2008(2), 8698, 8702 (2008)} קבע בית-הדין כי על-פי חוק הירושה, מנהל העזבון חייב להזמין את נושי המוריש ולהודיע על תביעותיהם {סעיף 99 לחוק הירושה} לאחר-מכן יש לסלק את חובות הנפטר.

במקרה דנן התובעת איננה נושה, מאחר ותביעתה הוגשה רק כשנתיים לאחר מותה של המנוחה, לפיכך סעיפי החוק דלעיל אינם חלים במקרה דנן.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הזמנת נושים (סעיפים 99 ו- 123 לחוק)