מעין צוואה (סעיף 55 לחוק)

סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"55. מעין צוואה
איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש."

שלושה הם היסודות העובדתיים שעל ידועים בציבור להוכיח על-מנת להיכנס בדלתו של סעיף 55 לחוק הירושה הינם: האחד, כי בני הזוג אינם נשואים. השני, חיי משפחה – יחסים אינטימיים כשל בעל ואישה המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה מסירות ונאמנות, המראה שקשרו גורלם זה בזו. השלישי, משק בית משותף – לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני. השיתוף במקום המגורים, האכילה, השתייה, הלינה, ההלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו-אנו בחיי יום-יום, צריכים להיות פועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם, אם מכספו ואם מטרחתו ועמלו, את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו {ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, פ"ד נו(3), 603 (2002); ת"ע (משפחה נצ') 1100/08 א.ק. (קטין) באמצעות אמם ואפוטרופסם הטבעית, גב' כ.ק. נ' א.פ., תק-מש 2011(2), 223, 224 (2011); ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון, פ"ד מג(1), 431 (1989); ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קורינה יוסטר, פ"ד כד(1), 617 (1970); ת"ע (משפחה ר"ל) 4330-08 ל.ר נ' ה.פ, תק-מש 2010(4), 623, 624 (2010); עמ"ש (מחוזי חי') 418-12-08 ס. ג. נ' ג.ג, תק-מח 2009(1), 10553, 10560 (2009)}.

צא ולמד, מטבע הלשון "חיי משפחה במשק בית משותף" אינם רק מגורים משותפים, טיפול פיזי או סיפוק מיני, אלא חיים של אחדות ושותפות גורל של שניים החיים יחד לא בשל שיקולי נוחות או כדאיות כספית אלא מתוך צורך אישי פנימי המאחד אותם ואת גורלם {ע"א 1751/90 לוינסון נ' האפוטרופוס הכללי, תק-על 93(3), 64 (1993)}.

ראוי להעיר כי בניגוד למה שסברו בעבר, אין צריך להוכיח כי הציבור ידע או סבר בטעות לחשוב שמדובר בבעל ואישה נשואים {בג"צ 243/71 אייזיק נ' שר הפנים, פ"ד כו(2), 33 (1972); ע"א 481/73 רוזנברג נ' שטסל, פ"ד כט(1), 505 (1974)}.

יסודות סעיף 55 לחוק הירושה צריך שיתקיימו בבני הזוג עד יום פטירתו של המוריש, או בסמוך לפטירתו, ממש ערב פטירתו ואין די בקשר שהיה בעבר, גם אם הסתיים ימים ספורים טרם הפטירה {ת"א (ח'י) 150/98 חבר נ' קרן הגימלאות של חברי "אגד", תק-מח 2000(2), 1180 (2000); ע"א 235/72 בירנבאום נ' עזבון לוין, פ"ד כז(1), 645 (1973); עז' (ת"א-יפו) 100660/03 עזבון המנוח ש' שפ' ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2004(4), 441 (2004)}.

נטל השכנוע להוכחת קיומם של יסודות אלה, במערכת היחסים בין התובעת למנוח בתקופה הרלבנטית, מוטל כל כולו על התובע/ת {ת"ע (ת"א) 7690/99 טרבס נ' יוגב-גורן ואח', דינים משפחה ב 66 (2002); ע"א 714/88 שנצר נ' רבלין, פ"ד מה(2), 89 (1991)}.

בבוא בית-המשפט לבחון את מערכת היחסים שבין אותם בני זוג לא נשואים, ראוי כי בחינה זו תיעשה על-פי קריטריונים סובייקטיביים, כלומר כיצד ראו בני הזוג, את מערכת היחסים שביניהם.

אין לגבש קריטריונים אובייקטיביים נוקשים לדיבור "החיים חיי משפחה" ולדיבור "משק בית משותף". כל מקרה ראוי לו שייבחן על-פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות וסקירות היחסים על-פי מרכיבים שונים ומאפיינים המתקיימים בהם {ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' סוזן שוקרן, פ"ד לט(2), 690 (1985)}.

הוראת סעיף 55 לחוק הירושה מנסה להתחקות אחר כוונתו של המנוח שלא הותיר צוואה. בבסיס ההוראה מונחת ההנחה, כי משנתקיימו "חיי משפחה במשק בית משותף" ומערכת היחסים שנתקיימה בין בני הזוג הייתה כשל בני זוג נשואים, צומחת הזכות לרשת ובן הזוג האחד רואה את בן הזוג השני כיורש את עזבונו לאחר מותו. כוונה זו יש לבחון על-פי קריטריונים סובייקטיביים {אמנון בן דרור זוגיות ללא נישואין – הידועה בציבור, ספר שני (התשס"ג-2003), 126}.

בשל המשקל הרב שניתן בפסיקה לתפיסה הסובייקטיבית של יחסי בני הזוג בינם לבין עצמם, לעומת מה שמשתקף כלפי חוץ בעיני הבריות, ניתן להסתייע מבחינה ראייתית בעדותם של בני הזוג – כששנייהם בחיים – בכל הנוגע לתפיסתם את מערכת היחסים ביניהם ובמקרה של מות אחד מהם בעדותו של בן הזוג הנותר בחיים.

יחד-עם-זאת, "בתביעה נגד עזבון כשבן הזוג השני איננו עוד בחיים יש לנהוג זהירות מרובה בעדותו של הנשאר בחיים ולדרוש סיוע בלתי-תלוי וללא דופי התומך בגרסתו" {ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד(1), 617 (1970); תמ"ש 51940/98, 51941/98 פלונית נ' פלוני, תק-מש 2002(3), 31 (2002)}.

איש ואישה הידועים בציבור יורשים זה את זו כאילו היו נשואים, כלומר כאילו היו בני זוג לפי סעיף 11 לחוק הירושה.

מטרתו של סעיף 55 לחוק הירושה הייתה להשוות את מעמדו של הידוע בציבור למעמדו של בן הזוג הנשוי ככל שמדובר בזכות הירושה על-פי דין. המחוקק לא קבע סייגים להוראת סעיף 55 לחוק הירושה באשר לדירת מגורים או באשר לכל תחום אחר. לפיכך, אם עומד בן הזוג בדרישות ובתנאי סעיף 55 לחוק הירושה, אזי מתייחס אליו המחוקק כאילו היה בן זוג נשוי לכל דבר ועניין {ע"א 714/88 נירה שנצר נ' יובל ריבלין, פ"ד מה(2), 89 (1991); ע"א (נצ') 3245/03 ע.מ. נ' היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי, תק-מח 2004(4), 2532 (2004)}.

כאשר מוגשת התנגדות למתן צו ירושה בבית-הדין הרבני, בטענה כי המתנגדת הינה "ידועה בציבור" של המנוח, אין בית-הדין הרבני מוסמך לדון בשאלה העובדתית אם אכן מתקיימים במתנגדת התנאים המנויים בסעיף 55 לחוק הירושה, כל עוד לא הסכימה המתנגדת כי בית-הדין הרבני עצמו ידון בשאלה זו {בג"צ 4122/02 בת חן גרוני נ' בית-הדין הרבני הגדול ירושלים, נז(1), 537 (2002); תיק מס' 835722-2 (רבני) פלונית נ' אלמוני, תק-רב 2011(1), 56 (2011)}.

חמישה מאפיינים עיקריים מביאים את בן/ת הזוג תחת כנפי ידוע/ה בציבור לצורך ירושה:

הראשון, ההיבט האינטימי - יחסי אישות בין בני הזוג. היבט זה נכלל בפרמטר הראשון של "חיי משפחה" בסעיף 55 לחוק הירושה.

השני, ההיבט האמוציונאלי - שהשניים רואים עצמם כבני זוג, להבדיל מהשאלה כיצד הקשר ביניהם נראה כלפי חוץ. גם מאפיין זה נכלל בפרמטר הראשון של חיי משפחה שבסעיף 55 לחוק הירושה.

השלישי, ההיבט הכלכלי - משק בית משותף. הפרמטר השני שנדרש בסעיף 55 לחוק הירושה.

הרביעי, כוונת קביעות - כוונה לקשירת קשר קבע. מאפיין זה נכלל בפרמטר הראשון של "חיי משפחה" שבסעיף 55 לחוק הירושה.

החמישי, היבט הכשירות - בני הזוג אינם נשואים לאחר. הפרמטר השלישי הנדרש בסעיף 55 לחוק הירושה".

תנאים אלה, הינם תנאים מהותיים ולא ראייתיים בלבד {ראה גם ת"ע (משפחה ת"א) 103911-06 עזבון המנוח ג.ל ז"ל נ' א.ל, תק-מש 2010(4), 281, 284 (2010); ת"ע 2700/01 גליקמן נ' פנחס הוכרגרף ז"ל, תק-מש 2004(2), 487 (2004)}.
בסעיף 55 לחוק הירושה, המחוקק השתמש במילים "איש ואישה". המחוקק לא רצה להגביל את סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה רק לבני זוג דו-מיניים. המילים "איש ואישה" שבסעיף 55 לחוק הירושה, פורשו על-ידי בית-המשפט ב- ע"א (נצ') 3245/03 ע.מ. נ' היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס, תק-מח 2004(4), 2532 (2004)}, כחלים גם על בני זוג חד-מיני.

בן הזוג החד-מיני, שנשאר בחיים זכה בעזבונו של בן זוגו החד-מיני שנפטר, "כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה", כאמור בסעיף 55 לחוק הירושה {תמ"ש (ת"א-יפו) 6960/03 ק' צ. נ' מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה, תק-מש 2004(4), 250 (2004)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מעין צוואה (סעיף 55 לחוק)