botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

הצוואה מעשה אישי (סעיף 28 לחוק)

סעיף 28 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"28. הצוואה מעשה אישי
(א) אין צוואה נעשית אלא על-ידי המצווה עצמו.
(ב) הוראת צוואה התולה תקפה ברצונו של אדם שאינו המצווה – בטלה."

סעיף 1 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות) קובע כדלקמן:

"1. השליחות ונושאה
(א) שליחות היא יפוי-כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי.
(ב) כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על-פי דין יש לבצעה אישית."

המחוקק קבע בסעיף 28 לחוק הירושה עיקרון שצוואה הינה מעשה אישי {בש"א (שלום חי') 11/01, ע"ז (חי') 4480/00 אבישי כץ נ' לוין רות, תק-של 2001(3), 77, 78 (2001)}. ההוראה שבסעיף 28 לחוק הירושה גוברת על רצונו של המצווה. המצווה אינו רשאי לעשות צוואה על-ידי שלוח {ת"ע (משפחה ת"א) 106791-07 י.א. נ' עו"ד שמוליק קסוטו - מנהל העזבון, תק-מש 2010(2), 151, 153 (2010)}.

צוואה מעשה אישי ובלתי-תלוי היא {סעיף 28(א) לחוק הירושה}. על המוריש בעצמו, לקבוע בצוואתו הן את הזוכים בעזבונו והן את החלק היחסי {או המנה} בה יזכה כל אחד מהם. אין הוא רשאי להטיל על אדם אחר, לקבוע במקומו את הזוכים, או את חלקיהם בעזבון ואין הוא רשאי לקבוע, כי תוקף צוואתו יהיה מותנה ברצונו של אדם אחר {ת"ע (משפחה ת"א) 2480/02 עזבון המנוח ה' צ' מ' ז"ל מ' מ' נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2003(2), 40, 41 (2003)}.

מן האמור לעיל עולה כי סעיף 28 לחוק הירושה מהווה יוצא מן הכלל לפי האמור בסעיף 1(ב) לחוק השליחות.

המחוקק הישראלי קבע עיקרון זה כי הצוואה מעשה אישי, בקנאות, והצוואה תעשה רק במעשה אישי של המצווה עצמו ולא על-ידי אדם או גוף אחר.

לפיכך, לא ניתן כמובן לערוך צוואה לקטינים או לפסולי-דין שאינם כשירים לעשיית צוואה – לערוך צוואה עבורם.

המחוקק חסם כמו-כן את האפשרות לערוך צוואה עבור אדם שמשותק לגמרי, אדם כזה שמשותק, להבדיל מקטין או פסול-דין שאינם כשירים לערוך צוואה, יש לו כשרות לצוות כי כשרותו לא נשללה על-פי דין, אך המחוקק לא התיר אפשרות לעשיית צוואה לאדם כזה על-ידי אחר.

המחוקק בסעיף 28(ב) לחוק הירושה הקצין אף יותר ועל-פי סעיף 28(ב) לחוק הירושה גם אם המצווה ערך את הצוואה בעצמו וקבע בהוראה בצוואה כי הצוואה תקפה רק אם אדם פלוני יסכים לכך, במפורש או מכללא, ההוראה בטלה. המחוקק קבע שאין להגביל בשום אופן את רצונו של המצווה אפילו אם המצווה עצמו רוצה בכך.

יש להדגיש כי האמור בסעיף 28(ב) לחוק הירושה מתייחס רק לשאלת תליית תוקפה של צוואה ברצונו של אחר. הסעיף לא מתייחס לתנאים וחיובים המותרים על-פי חוק הירושה בסעיפים 43 ו- 44 לחוק הירושה. כלומר, יש להבדיל בין חיוב ותנאי שמוריש יכול לצוות על-פי הדין לבין תליית תוקפה של צוואה ברצונו של אחר.

סעיף 28 לחוק הירושה יגבר במידה וישתמע מחיוב או תנאי כי תוקפה של הצוואה נשענת על רצונו של אחר מלבד רצונו הבלעדי של המצווה.

שמואל שילה גורס בספרו {פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, 256} כי לשונו של סעיף 28(ב) לחוק הירושה יכולה להטעות. לדבריו:

"לשונו של סעיף 28(ב) יכולה להטעות וכנראה הטעתה את בית-המשפט המחוזי בעניין טורנר (הערת המחבר - ע"א 119/89 טורנר נ' טורנר ואח', פ"ד מה(2), 81, 87 (1991)). נאמר בסעיף "הוראת צוואה... בטלה. יש עוד סעיפים רבים בנוסח דומה בסימן זה, והכוונה בסעיפים אלה שההוראה בטלה. בסעיף 28(ב) כוונת המחוקק איננה שההוראה בטלה, אלא, שהצוואה בטלה. הנוסח שהופיע בהצעת התשי"ב עדיף אולם המחוקק תיקן את הנוסח בכל הסעיפים הנדונים מלשון "צוואה" ללשון "הוראת צוואה". הנוסח המקורי של הסעיף היה: "צוואה התולה את תקפו ברצונו של אחר – בטלה". כאן אין מקום לספק: הצוואה – ולא ההוראה – בטלה."