הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות
הפרקים שבספר:
- הירושה (סעיף 1 לחוק)
- היורשים (סעיף 2 לחוק)
- כשרות אדם לרשת: בני אדם (סעיף 3 לחוק)
- כשרות לרשת - תאגידים (סעיף 4 לחוק)
- פסלות לרשת (סעיף 5 לחוק)
- הסתלקות היורש מזכותו בעזבון (סעיף 6 לחוק)
- עסקאות אחרות בזכות היורש (סעיף 7 לחוק)
- עסקאות בירושה עתידה (סעיף 8 לחוק)
- צוואות הדדיות (סעיף 8א לחוק)
- שניים שמתו כאחד (סעיף 9 לחוק)
- יורשים מבני המשפחה (סעיף 10 לחוק)
- זכות הירושה של בן זוג (סעיף 11 לחוק)
- סדר העדיפות בין קרובי המוריש (סעיף 12 לחוק)
- החלקים בעזבון (סעיף 13 לחוק)
- חליפיו של יורש (סעיף 14 לחוק)
- יורש פסול ויורש שהסתלק (סעיף 15 לחוק)
- ירושה מכוח אימוץ (סעיף 16 לחוק)
- זכות הירושה של המדינה (סעיף 17 לחוק)
- צורות הצוואה (סעיף 18 לחוק)
- צוואה בכתב יד (סעיף 19 לחוק)
- צוואה בעדים (סעיף 20 לחוק)
- הפקדת צוואה (סעיף 21 לחוק)
- צוואה בפני רשות (סעיף 22 לחוק)
- צוואה בעל-פה - צוואת שכיב מרע (סעיף 23 לחוק)
- פסלות עדים (סעיף 24 לחוק)
- קיום צוואה על-אף פגם או חסר בצורתה (סעיף 25 לחוק)
- כשרות לצוות (סעיף 26 לחוק)
- חופש לצוות (סעיף 27 לחוק)
- הצוואה מעשה אישי (סעיף 28 לחוק)
- מסירת קביעה וסמכות בחירה (סעיף 29 לחוק)
- אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית (סעיף 30 לחוק)
- אי-ביטול של צוואה פגומה (סעיף 31 לחוק)
- טעות סופר וכו' (סעיף 32 לחוק)
- צוואה סתומה וכו' (סעיף 33 לחוק)
- צוואה בלתי-חוקית וכו' (סעיף 34 לחוק)
- צוואה לטובת עדים וכו' (סעיף 35 לחוק)
- ביטול על-ידי המצווה (סעיף 36 לחוק)
- ביטול מקצת הצוואה (סעיף 38 לחוק)
- הצורך בצו קיום צוואה (סעיף 39 לחוק)
- נושא הצוואה (סעיף 40 לחוק)
- יורש במקום יורש (סעיף 41 לחוק)
- יורש אחר יורש (סעיף 42 לחוק)
- יורש על-תנאי דוחה (סעיף 43 לחוק)
- יורש על-תנאי מפסיק (סעיף 44 לחוק)
- חיובי יורש (סעיף 45 לחוק)
- צוואה וירושה על-פי דין (סעיף 46 לחוק)
- מנה וחלק בעזבון (סעיף 47 לחוק)
- יורשים שלא נקבעו חלקיהם (סעיף 48 לחוק)
- יורש שמת לפני המוריש (סעיף 49 לחוק)
- יורש פסול ויורש שהסתלק (סעיף 50 לחוק)
- מנה של נכס מסויים (סעיף 51 לחוק)
- מנה של נכס בלתי-מסויים (סעיף 52 לחוק)
- כפיפות להוראות הצוואה (סעיף 53 לחוק)
- פירוש הצוואה (סעיף 54 לחוק)
- מעין צוואה (סעיף 55 לחוק)
- הזכות למזונות (סעיף 56 לחוק)
- גדרי הזכות למזונות (סעיף 57 לחוק)
- הוצאות הכשרה למשלח יד (סעיף 58 לחוק)
- קביעת המזונות (סעיף 59 לחוק)
- בקשה לקביעת המזונות (סעיף 60 לחוק)
- דרכי סיפוק המזונות (סעיף 61 לחוק)
- גילוי עובדות ושינוי נסיבות (סעיף 62 לחוק)
- הרחבת העזבון לצרכי מזונות (סעיף 63 לחוק)
- סדר העדיפות בין הזכאים (סעיף 64 לחוק)
- עסקאות בזכות למזונות (סעיף 65 לחוק)
- ממונה ארצי (סעיף 65א לחוק)
- הצהרת על זכויות היורשים (סעיף 66 לחוק)
- הגשת התנגדויות (סעיף 67 לחוק)
- מתן צו ירושה וצו קיום על-ידי בית-המשפט (סעיף 67א לחוק)
- ראיות (סעיף 68 לחוק)
- תכנם של צו ירושה וצו קיום (סעיף 69 לחוק)
- שינויים לאחר מות המוריש (סעיף 70 לחוק)
- כוחם של צו ירושה וצו קיום (סעיף 71 לחוק)
- תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום (סעיף 72 לחוק)
- הגנת רוכש בתום-לב (סעיף 73 לחוק)
- סמכויות הממונה הארצי, אי-תלות, סמכויות חקירה ומרשם ארצי (סעיפים 73א עד 73ד לחוק)
- הוצאות (סעיף 74 לחוק)
- מסירת צוואה לרשם לענייני ירושה (סעיף 75 לחוק)
- הודעה על צוואה (סעיף 76 לחוק)
- אמצעים לשמירת העזבון (סעיף 77 לחוק)
- מינוי מנהל עזבון (סעיף 78 לחוק)
- כשרות להתמנות (סעיף 79 לחוק)
- הסכמה להתמנות כמנהל עזבון (סעיף 80 לחוק)
- הוראות המוריש (סעיף 81 לחוק)
- הליכים בבית-המשפט (סעיף 81א לחוק)
- תפקידים (סעיף 82 לחוק)
- הוראות בית-משפט ובקשה למתן הוראות (סעיף 83 לחוק ותקנה 40 לתקנות)
- פרטת עזבון (סעיף 84 לחוק)
- שומה (סעיף 85 לחוק)
- השקעת כספים והדרכים להשקעת כספי עזבון (סעיף 85א לחוק)
- חשבונות, דו"ח ומתן ידיעות (סעיף 86 לחוק)
- בדיקות דו"חות (סעיף 87 לחוק)
- אחריותו של מנהל העזבון (סעיף 88 לחוק)
- ערובה ומימושה (סעיפים 89 ו- 90 לחוק)
- שכר (סעיף 91 לחוק)
- פקיעת המשרה (סעיף 92 לחוק)
- מנהלים אחדים (סעיף 93 לחוק)
- הגנת צד שלישי (סעיף 94 לחוק)
- הוראות המוריש (סעיף 95 לחוק)
- האפוטרופוס הכללי כמנהל עזבון (סעיף 96 לחוק)
- סמכויות מנהל העזבון (סעיף 97 לחוק)
- כינוס נכסי העזבון (סעיף 98 לחוק)
- הזמנת נושים (סעיפים 99 ו- 123 לחוק)
- במה מסלקים חובות העזבון (סעיף 100 לחוק)
- חובות מובטחים (סעיף 101 לחוק)
- חובות בעתיד וחובות על-תנאי (סעיף 102 לחוק)
- הוצאות ניהול העזבון (סעיף 103 לחוק)
- סדר עדיפות בין חובות העזבון (סעיף 104 לחוק)
- בירורם וסילוקם של חובות (סעיף 105 לחוק)
- פשיטת רגל של העזבון (סעיף 106 לחוק)
- מועד החלוקה (סעיף 107 לחוק)
- מגורים וכלכלה לזמן מעבר (סעיף 108 לחוק)
- נושא החלוקה (סעיף 109 לחוק)
- חלוקה על-פי הסכם וחלוקה על-פי צו בית-המשפט (סעיפים 110 ו- 111 לחוק)
- חלוקת נכס כנגד נכס (סעיף 112 לחוק)
- נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (סעיף 113 לחוק)
- חלוקתו של משק חקלאי (סעיף 114 לחוק)
- דירת מגורים (סעיף 115 לחוק)
- חלוקה על-פי הגרלה (סעיף 116 לחוק)
- תיאום הזכויות של יורשים אחדים (סעיף 117 לחוק)
- פרטת חלוקה (סעיף 118 לחוק)
- חלוקה נוספת ותיקון חלוקה (סעיפים 119 ו- 120 לחוק)
- הוראה כללית (סעיף 121 לחוק)
- חלוקת העזבון (סעיף 125 לחוק)
- אחריות בנכסי העזבון; אחריות כדי מה שקיבל; אחריות כדי כל העזבון (סעיפים 126, 127 ו- 128 לחוק)
- אחריות במקרים מיוחדים (סעיף 129 לחוק)
- דין העברה ושיעבוד של חלק בעזבון (סעיף 130 לחוק)
- אחריותו של הזוכה במנה (סעיף 131 לחוק)
- אחריות לחוב כולו או לחלק ממנו (סעיף 132 לחוק)
- פטור מאחריות (סעיף 133 לחוק)
- חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם (סעיף 134 לחוק)
- משפט בין-לאומי פרטי (סעיפים 135 עד 144 לחוק)
- דין יורש יחיד (סעיף 145 לחוק)
- ירושה במקרים מסויימים (סעיף 146 לחוק)
- דין תשלומים על-פי ביטוח וכו' (סעיף 147 לחוק)
- שמירת דיני משפחה (סעיף 148 לחוק)
- ביטול "מירי" (סעיף 149 לחוק)
- עצמאות החוק (סעיף 150 לחוק)
- בית-המשפט המוסמך (סעיף 151 לחוק)
- ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה (סעיף 151א לחוק)
- הצדדים לדיון (סעיף 153 לחוק)
- אפוטרופסות לענייני ירושה (סעיף 154 לחוק)
- שיפוט בתי-דין דתיים (סעיף 155 לחוק)
- הוראות מעבר (סעיף 157 לחוק)
- דין צוואות קודמות (סעיף 158 לחוק)
- הליכים תלויים (סעיף 159 לחוק)
- ביצוע ותקנות (סעיף 160 לחוק)
- יורשים אחדים (סעיף 122 לחוק)
טעות סופר וכו' (סעיף 32 לחוק)
סעיף 32 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:"32. טעות סופר וכו'
נפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצא באלה, ואפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, יתקן את הטעות הרשם לענייני ירושה, או בית-המשפט כאשר העניין הועבר אליו לפי סעיף 67א."
חשוב להדגיש כי סעיף 32 לחוק הירושה אינו עוסק בפרשנות הצוואה.
כאשר עסקינן בצוואה ברורה ושאינה מעוררת כל בעיה פרשנית, השאלה שנשאלת, במסגרת טעות בצוואה היא האם מה שכתוב בה משקף את רצון המצווה או שמא טעה המצווה בניסוח הצוואה באופן שמה שכתוב בצוואה אינו משקף את אומד-דעתו.
בחוק הירושה נקבעו הוראות מפורשות המאפשרות לבית-המשפט לתקן טעויות שנתגלו בצוואה, בסעיפים 30(ב) ו- 32 לחוק הירושה.
יש להבדיל בין טעות על-פי סעיף 30(ב) לחוק הירושה לבין טעות על-פי סעיף 32 לחוק הירושה.
בטעות על-פי סעיף 30(ב) לחוק הירושה עסקינן בסוג טעויות – טעות בעובדה, בדין או במניע. בסוג זה של טעויות, קיים פער בין המציאות האובייקטיבית לבין תפישתה הסובייקטיבית אצל המצווה. כמו טעות בעובדה שמקורה בטעות של המצווה באשר למצב הדברים לאשורם. כך, למשל, כאשר המצווה סבר בטעות שהוא בעל הזכויות בנכס פלוני אותו ציווה כחלק מנכסיו. טעות בדין מקורה בטעות המצווה בנוגע למשמעות המשפטית שייחס להוראות הצוואה באופן שלא ידע לאשורן את התוצאות המשפטיות של הלשון שבה בחר לנסח את הצוואה. טעות במניע היא זו הנסמכת על הנחה עובדתית מוטעית.
לגבי סוג זה של טעויות נקבע כי מקום בו ניתן לקבוע בבירור מה היה אומד-דעתו האמיתי של המצווה אילו ידע את המציאות האובייקטיבית, כי אז רשאי השופט לתקן את לשון הצוואה.
סוג אחר של טעויות בא בגדרו של סעיף 32 לחוק הירושה המתייחס לטעות טכנית שנפלה בלשון הצוואה, באופן שקיים פער בין המציאות הסובייקטיבית של המצווה לבין הביטוי שנתן לה בלשון הצוואה, כמו טעות סופר או אחת הטעויות הספציפיות האחרות המנויות בסעיף 32 לחוק הירושה. במקרים אלה, רשאי השופט לתקן את לשון הצוואה אם הוכח בבירור מה היה המוריש מצווה אלמלא הטעות.
כלומר, הטעות עשויה להיות משני סוגים עיקריים {ע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2), 817 (1999); ראה גם ע"מ (מחוזי חי') 547/07 אלמונית נ' פלונים, תק-מח 2007(3), 10605, 10609 (2007)}:
ראשית, קיום פער בין המציאות האובייקטיבית לבין תפיסתה הסובייקטיבית אצל המצווה. אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה אילו המציאות האובייקטיבית הייתה ידועה לו, רשאי השופט לתקן את לשון הצוואה. הוא רשאי להחליף את הלשון המוטעית בלשון המשקפת את אומד-דעתו הברור של המצווה. טעות זו יכול שתהא בעובדה, במשפט או במניע.
שנית, בסוג מקרים זה קיים פער בין המציאות הסובייקטיבית של המצווה לבין ביטויה בלשון הצוואה. אם אפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה, רשאי השופט לתקן את לשון הצוואה.
ודוק, תיקון טעויות שנפלו בצוואה על-ידי בית-המשפט מותנה במילויים של שני תנאים מצטברים: האחד, כי הוכחה עצם הטעות {בין אם מתוך הצוואה ובין אם תוך היזקקות לראיות חיצוניות}. השני, כי הוכחה כוונתו האמיתית של המצווה אלמלא הטעות.
הנטל להוכיח טעות בצוואה מוטל כמובן על הטוען לטעות או לפרשנות שונה מזו הנלמדת מלשון הצוואה. כך, אף משהוכחה הטעות, על הטוען להוכיח את אומד-דעתו האמיתי של המצווה אלמלא הטעות.
הנטל הכפול בעניין זה צריך להיות מוגבר, ומכל מקום, אין להסתפק בהעלאת ספק סביר בעניין זה, ויש להיזקק לרמת הוכחה כזו שלבית-המשפט הבא לפרש את הצוואה יהיה ברור מה הייתה כוונת המצווה.
המחוקק השתמש בלשון דומה לעניין הוכחת טעות בסעיף 30(ב) לחוק הירושה {"אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות"} ובסעיף 32 לחוק הירושה.
עוד ראוי להדגיש כי אין לבלבל בין המשמעות של טעות סופר שבסעיף 32 לחוק הירושה לבין משמעות של פגם בצורה שבסעיף 25 לחוק הירושה. בעוד שסעיף 25 לחוק הירושה עוסק בצורת הצוואה, סעיף 32 לחוק הירושה עוסק בטעות בגוף הצוואה.
אם-כן, מהו השוני בין סעיף 30(ב) לחוק הירושה לבין סעיף 32 לחוק הירושה?
קיים שוני בניסוח הסעיפים, בסעיף 30(ב) לחוק הירושה המחוקק ציין מפורשות כי אם לא עלה בידי בית-המשפט לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות - בטלה הוראת הצוואה ואילו בסעיף 32 לחוק הירושה אין הוראה דומה כאמור בנוגע לטעות סופר.
לדעתו של שמואל שילה {פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, 290} לעניין השמטת המחוקק בסעיף 32 לחוק הירושה בעניין ההוראה כאמור המצויה בסעיף 30(ב) לחוק הירושה:
"לדעתנו, לאור השמטה זו, יש לתת פירוש רחב יותר לסעיף 32 לעומת סעיף 30(ב). כשמדובר בטעות על-פי סעיף 30(ב), אין לבית-המשפט שיקול-דעת ואם אי-אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות – בטלה הוראת הצוואה. כיוון שאין קביעה כזאת בסעיף 32, והמדיניות צריכה להיות, לדעתנו, ביצוע ככל האפשר את כוונתו של המצווה, אם ברור שנפלה בצוואה טעות סופר – יש לתת לבית-המשפט שיקול-דעת בנדון. כאשר בית-המשפט מגיע למסקנה שמה שרשום בצוואה איננו מבטא את רצון המצווה בגלל טעות סופר, עדיף לקבוע דבר אחר במקום מה שכתוב בטעות בצוואה אם שינוי זה נראה סביר כהוראה התואמת את רצון המצווה. אין צורך להוכיח "בבירור" את מה שרצה לכתוב – מספיק שבית-המשפט מגיע למסקנה שהתיקון נראה להם אפשרי, וסביר שלכך התכוון המצווה."
על ההבחנה בין טעות על-פי סעיף 30(ב) לחוק הירושה, לבין טעות סופר לפי סעיף 32 לחוק הירושה עומד כב' השופט א' ברק בספרו {פרשנות במשפט - פרשנות הצוואה, כרך חמישי (הוצאת נבו), 365}:
"טעות סופר בצוואה היא פער בין המציאות הסובייקטיבית של המצווה לבין ביטויה בלשון הצוואה. היא נבדלת מטעות במחשבת המצווה. בזו האחרונה הפער הינו בין המציאות הסובייקטיבית של המצווה למציאות האובייקטיבית. בטעות סופר לא קיים כל פער בין המציאות הסובייקטיבית של המצווה למציאות האובייקטיבית. הוא מתבטא בשוני בין אומד-דעת המצווה לבין תרגומו של אומד-דעת זה בלשון הצוואה."
תיקון יעשה רק מקום שברור כי בהוראת הצוואה נפלה טעות אופרטיבית וכי ניתן ללמוד בבירור על רצונו הריאלי של המצווה.
דרישת החוק בסעיף 32 לחוק הירושה לקבוע בבירור מלמדת, כי רמת ההוכחה הנדרשת לתיקון טעות סופר הינה גבוהה יותר מזו המתבקשת במשפט האזרחי. כדי לגלות את טעות הסופר צריך להשוות את לשון הצוואה אל מול הנסיבות החיצוניות. רק השוואה שכזו יכולה להעמיד את בית-המשפט על קיומה של הטעות. על-כן בירור כוונתו האמיתית של המצווה תיעשה מכל מקור אפשרי ובית-המשפט רשאי לפנות הן ללשון הצוואה והן לנסיבות החיצוניות {שאול שוחט פגמים בצוואות (המכון למחקרי משפט וכלכלה, מהדורה שנייה, התשס"א-2001), 290}.
ניתן לתקן באמצעות סעיף 32 לחוק הירושה מעבר לתיקון טעות בתיאורו של אדם, נכס, טעות בתאריך, במספר, בחשבון או כיוצ"ב גם טעות סופר שעניינה טעות שבכתיב, בתחביר ופיסוק {ע"א 241/80 טובה רוט נ' אריאל רוט ואח', פ"ד לו(3), 528 (1982)}.
ניתן לתקן את לשון הצוואה בשל טעות שנפלה בה לפי סעיפים 30 או 32 לחוק הירושה, ותיקון טעות במספר חשבון ניתנת לתיקון לפי סעיף 32 לחוק הירושה {ראה גם ה"פ (ת"א) 176727/99 שרה רבקה כוכבי נ' בלום משה, פורסם באתר האינטרנט נבו; ת"ע (משפחה ר"ל) 5012/07 פלונית (חסויה) נ' יורשת 1, תק-מש 2010(3), 74, 77 (2010)}.
נבהיר את דברינו בדוגמה: מצווה שביקש לצוות נכסיו לשמעון. המצווה טעה בעריכת הצוואה ומתוך טעות נרשם בצוואה ראובן. אם "כוונתו האמיתית" של המצווה מתבררת ובית-המשפט יגיע למסקנה כי כוונתו של המצווה הייתה להוריש נכסיו לשמעון {ולא לראובן}, איז, יהא רשאי בית-המשפט לתקן את לשון הצוואה {עז' (משפחה חי') 1540/00 עזבון המנוח אליהו לוי, ז"ל נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-מש 2004(2), 529, 533 (2004)}.
ב- ע"א 127/84 {טיבור הורן ואח' נ' האגודה למען החייל, פ"ד מ(1), 231 (1986)} בית-המשפט תיקן טעות בצוואה על-פי סעיף 32 לחוק הירושה וקבע כי הסתירה הלכאורית בין סעיף 2 בצוואה לבין יתר סעיפי הצוואה הולכת ונעלמת אחרי שמיעת הסברו של ד"ר גרל, עורך-דין שערך את הצוואה. עורך-הדין שערך את הצוואה הוא שקבע את סדר הסעיפים בצוואה וגם לפי הסדר הקיים אין כל סיבה שלא ליישם את הדברים ולקיימם כי ברור וגלוי הוא שהמנוחה התכוונה בסעיף 2 לצוואה להורשתו של כל מה שנותר אחרי שהמנות הספציפיות תחולקנה.
ב- עז' (משפחה חי') 5000/01 {עזבון המנוח שמואל רוטפורט, ז"ל נ' גניה רוטפורט - חסויה, תק-מש 2004(3), 644, 651 (2004)} בצוואתו של המנוח נפלה טעות סופר בסעיף 4 שבה כך שנשמטה המילה "לא".
במקרה דנן קבע בית-המשפט כי המנוח התכוון לומר באותו סעיף כי אם ביום פטירתו לא תהיה אשתו {נתבעת מס' 1} בחיים, יירשו התובעים את הכספים המפורטים בסעיף 3ג לצוואה. המילה "לא" נשמטה מן ההדפסה ולסעיף אין כל משמעות אם המילה הזאת נשמטת.
בית-המשפט קבע כי סמכותו של בית-המשפט לתקן טעות סופר שכזאת המסורה לו בסעיף 32 לחוק הירושה.

