botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

אי-ביטול של צוואה פגומה (סעיף 31 לחוק)

סעיף 31 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"31. אי-ביטול של צוואה פגומה
עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי-הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה."

כפי שראינו, החופש לצוות הוא עיקרון בסיסי בדיני צוואות ולכן מסמך הצוואה הוא מסמך שניתן לשנותו בכל עת לבטל או לשנות הוראה מהוראות הצוואה.

המחוקק בסעיף 31 לחוק הירושה קבע כי מצווה שעשה צוואה תחת השפעת אחד מהפגמים המנויים בסעיף 30 לחוק הירושה יכול לשנות צוואתו ולכתוב צוואה חדשה כל עת שיחפוץ או לשנות הוראה מהוראות צוואתו, ואם לא עשה כך, קובע המחוקק כי אם עברה שנה מהיום שהפגם שבהשפעתו נעשתה הצוואה חדל לפעול עליו או אם חלפה שנה מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות – והמצווה לא שינה את צוואתו או לא ביטל את הצוואה הפגומה למרות שיכל לעשות זאת, לא יהיה עוד באותו פגם כדי לבטל את הוראת הצוואה שנפגמה בו או כדי להביא לתיקונה.
על מבקש קיום צוואה שנפגמה על-פי פגם מהפגמים האמורים בסעיף 30 לחוק הירושה להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד, עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי-הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה או שחלפה שנה מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות. השני, היה בידי המצווה לבטל את הצוואה הפגומה ולא עשה כן.

חובת הראיה היא שוב על מי שמבקש להכשיר צוואה בטענה שההשפעה הבלתי-הוגנת חדלה כעבור שנה {ע"א 217/74 יצחק (גולוב) גמזו נ' דוד גולוב, פ"ד כט(2), 337 (1975)}.

במידה ומבקש קיום הצוואה הוכיח לבית-המשפט את שני המרכיבים המצטברים שלעיל, בית-המשפט רשאי לתת תוקף לצוואה למפרע או להוראה מהוראות הצוואה על-אף שבזמן כתיבת הצוואה היה המצווה נתון תחת השפעת פגם שהיווה גורם לעשיית הצוואה.

כאשר שני התנאים שלעיל התקיימו, המחוקק הניח חזקה כי רצונו של המצווה לאמץ את צוואתו כפי שהיא על-אף שהיה שרוי תחת השפעת פגם בעת עשיית הצוואה, כי אחרת היה משנה את צוואתו.

המחוקק הניח את החזקה המתוארת לעיל מתוך היגיון המדבר בעד עצמו והוא שאם בחר המצווה לא לפעול על-מנת לשנות את צוואתו שנפגמה, והותיר את הצוואה כפי שהיא, על-אף האפשרות לשנותה, סימן שהוא מאמץ את הצוואה כפי שהיא.

אך ייתכנו מקרים שבהם המצווה לא יכול היה לשנות את צוואתו או לבטל את צוואתו הפגומה למשל בגלל מצב בריאותי לקוי או שמבחינה משפטית הוא חדל להבחין בטיבה של צוואה או הפך לפסול-דין.

כלומר, מצווה שכזה לא ייחשב כמי שהיה בידו לבטל את צוואתו וצוואתו תיפסל. במקרה כזה יש להוכיח לבית-המשפט כי המצווה היה שרוי במצב כזה שלא היה בידו לתקן או לבטל את צוואתו {ראה גם ע"א 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, פ"ד מו(1), 733 (1992)}.

הפעלת סעיף 31 לחוק הירושה תתאפשר כאשר ברור שהמצווה כבר לא נתון תחת ההשפעה הבלתי-הוגנת ובכל זאת בחר להשאיר את הצוואה כפי שהיא מבלי לשנותה או לבטלה.

כפי שראינו בחיבור זה, על הטוען לתחבולה או תרמית מוטל הנטל לשכנע את בית-המשפט לא רק בקיומן, אלא גם בקיומו של קשר סיבתי בין התרמית או התחבולה לבין הוראות הצוואה שאת פסילתה מבוקש. כלומר, שההוראה בצוואה נעשתה בגלל ועקב מעשה התרמית או התחבולה {ת"ע (יר') 1375/95 ויקטוריה מינס נ' זיזובי, תק-מה 2000(3), 788 (2000)}. ואולם אם חלפה שנה מאז שהתחבולה חדלה לפעול על המצווה או מיום שנודע למצווה על התרמית, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה באלה כדי ביטול הוראת הצוואה {ראה סעיף 31 לחוק הירושה; ת"ע (משפחה ת"א) 106230/05 עזבון המנוח א.ב. ז"ל נ' ק.א, תק-מש 2010(1), 112, 120 (2010)}.

ב- עמ"ש (מחוזי יר') 8078-06-10 {פלוני נ' אלמונית, תק-מח 2010(4), 22385, 22389 (2010)} קבע בית-המשפט כי אף אילו נטילת הצוואות ממשרדו של עו"ד היקרי הייתה מסווגת כאירוע השמדת הצוואות - ולא זה המצב; ואף אילו הוכח - ולא הוכח - כי התלות משיבה 1 הייתה כרוכה בהשפעה בלתי-הוגנת, הרי שלנוכח השנים שחלפו ממועד נטילת הצוואה עד למועד פטירת המנוחים, ספק אם הייתה עומדת למערער טענת השפעה בלתי-הוגנת, לאור הוראת סעיף 31 לחוק הירושה, המורה על אי ביטול של צוואה פגומה בחלוף שנה מן ההשפעה הבלתי-הוגנת, כאשר למצווה הייתה אפשרות לבטל את הצוואה בתקופה שעד לפטירתו, והוא לא עשה כן.