botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

אחריות במקרים מיוחדים (סעיף 129 לחוק)

סעיף 129 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"129. אחריות במקרים מיוחדים
על-אף האמור בסעיף 127 ו- 128 -
(1) יורש שהעלים מנכסי העזבון ומנע בכך סילוקם של חובות, אחראי לכל החובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה;
(2) יורש שהעלים קיומו של חוב או הכשיל בדרך אחרת את סילוקו, אחראי לאותו חוב כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה."

סעיף 129 לחוק הירושה מתייחס למעשיו של יורש שתוצאתם היא מניעת סילוק חובות, מעשה הגובל בפלילים.

התרופה האזרחית הניתנת לנושים כנגד יורש שסרח היא חובה המוטלת על יורש לשלם את החובות שנותרו עד כדי שוויו של העזבון כולו בזמן החלוקה, ואין החוק מסתפק בתשלום החוב רק עד כדי שוויו של מה שקיבל מהעזבון {ת"א (שלום חי') 12107/06 אלחרר מרדכי נ' עזבון המנוח בן ארצי שלמה ז"ל, תק-של 2007(4), 28649, 28651 (2007)}.

אין ספק שתיחום התנהגות מיוחדת וחריגה במיוחד של יורש בסעיף 129 לחוק הירושה יסודו ברצון המחוקק בהבלטת התנהגות חריגה זו.

התנהגות זו של יורש לדעתינו, יש בה כדי להכניס את התנהגותו זו תחת מסגרות משפטיות חמורות יותר שעניינן עבירה פלילית או עבירה שעניינה בדין שמטרתו הגנה על נושים.

יש להדגיש, שתיחום התנהגות זו במסגרת סעיף חוק מיוחד מאפשר, לדעתנו, הגשת תביעות נזיקין נגד היורש ובסכומים העולים על שוויו של העזבון.

כך למשל, ניתן לראות בהתנהגות זו של היורש משום הפרתה של חובה חקוקה ותיחומה בתחום דיני הנזיקין, באם אכן התנהגות זו גרמה נזק למי מן הצדדים. בין אם מדובר בנושה שיהא רשאי לתבוע אף בגין נזק העולה על גובה החוב הנתבע, ובין אם מדובר בתביעת יורש אחר לנזקים בעקבות מעשי ההעלמה המפורטים בסעיף.

על-כן המסקנה הבלתי-נמנעת הינה, כי טוב עשה המחוקק ביצרו סעיף מיוחד, עילה נפרדת, תיאור התנהגות פסולה במיוחד, דבר הפותח את הדלת בפני תובעים אף מכוח עילות הקבועות בדין אחר מלבד חוק הירושה.

ה"ענישה" הזהה של סעיף 129 לחוק הירושה לזו של סעיף 128 לחוק הירושה תואמת את חוק הירושה שלא הצמיח באף סעיף בו דובר על התנהגות חריגה, אפילו זו של מנהל עזבון, עילת תביעה העולה מעבר לשווי העזבון והחורגת ממסגרת דיני הירושה. אולם, אין בכך כדי למנוע קיומן של עילות תביעה אחרות בנדון.

ב- ת"א (שלום חי') 1558/04 {זאב אדם נ' עז' המנוח גרינברג מרקו, תק-של 2005(3), 21812, 21815 (2005)} קבע בית-המשפט כי התובע לא הוכיח ששמואל העלים מנכסי העזבון ואין מקום להחיל על המקרה דנן את הוראת סעיף 129 לחוק הירושה.