אחריותו של הזוכה במנה (סעיף 131 לחוק)

סעיף 131 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"131. אחריותו של הזוכה במנה
(א) הזוכה במנה אינו אחראי, על-אף האמור בסעיפים 127 עד 130, לחובות העזבון שלא סולקו לפני חלוקתו, אלא כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ונושה אינו רשאי לגבות ממנו כל עוד הוא יכול לגבות מיורש שאינו זוכה במנה.
(ב) הזוכה במנה אינו אחראי למנותיהם של זוכים אחרים."

"מנה" מוגדרת בסעיף 40(2) לחוק הירושה כנכס מנכסי העזבון או טובת הנאה מהעזבון שאדם מצווה בצוואתו לאחר.

זוכה במנה הוא סוג מיוחד של יורש על-פי צוואה, שעליו חלות הוראות מיוחדות בנוגע לאחריותו כלפי נושים.

חוק הירושה מבחין בין זכייה במנה של נכס מסויים לבין זכייה במנה של נכס בלתי-מסויים. באשר לזכייה במנה של נכס מסויים מקנה חוק הירושה ליורש מעמד "מעין עצמאי".

בדומה לקבוע בסעיף 100 לחוק הירושה, גם בסעיף 131 לחוק הירושה, עומדת התפיסה כי מנה תבוא בסוף התור לעניין סילוק חובות העזבון. על-פי סעיף 131 לחוק הירושה אין להבדיל בין נכס בעין הניתן כמנה לבין סכום כסף הניתן כמנה. משניהם יש לגבות את החוב אחרון. לכאורה, סעיף 100 לחוק הירושה מבדיל בין השניים לעניין סילוק חובות.

למקרא סעיף 131 לחוק הירושה ביחד עם סעיף 100 לחוק הירושה, יש לקבוע כי הוראת סעיף 100(א) לחוק הירושה הינה בכפוף להוראת סעיף 100(ג) לחוק הירושה בין שהמנה כספית ובין שהמנה נכסית. כלומר, יש לסלק את החוב תחילה מכספים שיוריים הנמצאים בעזבון, לאחר-מכן מנכסים שיוריים, ורק לבסוף מנכסי מנה – בין שמדובר בכספים ובין שמדובר בנכסים.

מכל האמור לעיל, עולה, כי על-פי חוק הירושה, כאשר ציווה המוריש נכס מסויים לאחד הזוכים, חזקה היא כי רצה המוריש שנכס זה יועבר לזוכה כפי שהוא, ומכאן כי אין לשלם מתוכו את חובות העזבון – זאת כל עוד יכול העזבון לשלם חובותיו מתוך נכסים שלא נכללו במנות {סעיף 100(ג) לחוק הירושה}.

ואולם, כאשר לא קיימים נכסים שיוריים וכל הזוכים זכו במנות, או שאין די נכסים שיוריים כדי לסלק את מלוא החוב, יש לפגוע במנות בין שהן כספיות ובין שהן נכסיות, בצורה יחסית, בשיעור חלקו בעזבון ביחס לכלל נכסי העזבון {ראה גם ת"ע (ת"א) 3406/73 בעניין הצוואה של המנוחה פרימטה פפר, פסקים התשל"ד(ב), 468; בש"א 18559/03 יעקב אינזל נ' יצחק קוגלמס, פדאור 04(15), 692 (2004)}.

על המשמעות המיוחדת של סעיף 131 לחוק הירושה עומדים המלומדים שוחט פלומין וגולדברג בדברים הבאים {דיני ירושה ועזבון (2005), 206}:
"הוראה מיוחדת נקבעה לגבי אחריותו של זוכה במנה על-פי צוואה. זוכה זה אחראי אך ורק כדי שוויה של המנה שקיבל מן העזבון, ונושה אינו רשאי לגבות ממנו את חוב העזבון כל עוד יכול הוא לגבותו מיורש שאינו זוכה במנה. כן אין הזוכה במנה אחראי למנותיהם של יורשים אחרים (סעיף 131 לחוק, העולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 100 לחוק). הטעם לכך – משציווה המוריש מנה ליורש פלוני, כיוון הוא לתיתה לו כשהיא נקייה מכל חוב ושיעבוד. לפיכך, אם יש לעזבון חובות, יסולקו הם, קודם כל, מנכסי העזבון הכלליים.

האחריות המיוחדת של הזוכה במנה נקבעה על-אף האמור בסעיפים 127 ו- 130 לחוק. לפיכך, תעמוד לו אחריות זו, שהיא רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, גם אם לקה בהתנהגותו כאמור בסעיף 129 לחוק (והעלים נכס מנכסי העזבון או העלים קיומו של חוב)."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אחריותו של הזוכה במנה (סעיף 131 לחוק)