botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

נושא הצוואה (סעיף 40 לחוק)

סעיף 40 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"40. נושא הצוואה
אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים -
(1) כל עזבונו או חלק יחסי מכל עזבונו;
(2) נכס מנכסי עזבונו או טובת הנאה מעזבונו (בחוק זה - מנה)."

מנה מוגדרת בסעיף 40(2) לחוק הירושה, כנכס מנכסי עזבון, או טובת הנאה מעזבון. לעניין זה, מנה יכול ותהייה משני סוגים - מנה של נכס מסויים, מוגדר וידוע ומנה של נכס בלתי-מסויים שאינו מוגדר וידוע כל צרכו בצוואה {בש"א (משפחה ת"א) 3021/05 ניהול עזבון המנוחה צפריה זנקביץ' ז''ל נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2005(2), 193, 194 (2005); תמ"ש (משפחה ת"א) 6070/99, בש"א (ת"א) 17604/99 עזבון המנוח אלג'ם בנימין מנהל העזבון הזמני עו"ד מאיר בזק נ' אביבה מנחם, תק-מש 2000(1), 213, 215 (2000)}.

מסעיף 40 לחוק הירושה עולה, כי אין תוקף לצוואה כאשר כל שמצווה בה הוא שלילת זכויות בירושה, כלומר הדירת יורש, שהרי מהביטוי "רשאי לצוות לאחד או לאחדים" למדים אנו שאין הוא רשאי לשלול מהם.

ההלכה בדבר פירושו של סעיף הנ"ל ניתנה ב- ע"א 122/86 {שפיר נ' קליבנסקי, פ"ד מד(1), 738 (1990)}, שם קבעה כב' השופטת ש' נתניהו, כי סעיף 40 לחוק הירושה מלמד שהחוק רואה צוואה רק בהוראה חיובית, המעניקה זכויות בנכס.

ואולם באותה פרשה נדונה צוואה, אשר כללה רק הוראה המדירה את שני היורשים על-פי דין מלרשת בעזבון, ולא נכללה בה כל הוראה המלמדת למי יוענקו הזכויות בעזבון לאחר שכל היורשים על-פי דין הודרו.

כב' השופטת ש' נתניהו לא שללה אפשרות להקיש, בנסיבות מתאימות, מן ההלכה האנגלית, לפיה אם הודרו כל היורשים על-פי דין, ההוראה לא תוכר. מנגד, אם הודרו רק חלק מן היורשים - כמו במקרה ב- ע"מ (מחוזי חי') 306/06 {פלונית נ' אלמונית, תק-מח 2007(2), 10008, 10018 (2007)} - יראו בכך משום הענקה מכללא ליורשים האחרים על-פי דין {ראה גם ע"א 4660/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' לישיצקי, פ"ד נה(1), 88 (1999)}.

ב- ע"מ (מחוזי חי') 306/06 {פלונית נ' אלמונית, תק-מח 2007(2), 10008, 10019 (2007)} קבעה כב' השופטת ש' שטמר כי הינה ערה לכך, כי התייחסותם של השופטים לסוגיית הצוואה המדירה בפרשת לישיצקי נעשתה על דרך האגב, האוביטר, אולם נוכח עמדתם החד-משמעית ובשים-לב שניתן לאבחן את ענייננו מהלכת שפיר, שכן שם נישל המנוח את כל יורשיו על-פי דין, כאן נישל המנוח רק את הידועה בציבור שלו, ויש לו יורשים נוספים על-פי דין, ילדיו הביולוגיים, הרי שסבורה היא, כי יש ליתן תוקף לרצונו של המת על-ידי פירוש מצומצם של סעיף 40 לחוק הירושה, כך שיחול רק במקרה בהם לא נשארו יורשים על-פי דין.

ב- ת"ע (משפחה ת"א) 9980/02 {עזבון המנוח מאיר אפרתי ז"ל, אפרתי לאה נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2003(2), 175, 176 (2003)} קבע בית-המשפט כי על-פי סעיף 40 לחוק הירושה, "מנה" היא "נכס מנכסי העזבון" שהמוריש התייחס אליו בצוואתו וציווה אותו במפורש ליורש מסויים.

במקרה דנן, מאחר והמוריש, לא ציווה את הדירה נשוא ההסתלקות למערערת בנפרד, אלא ציווה לה את כל עזבונו, למעט דירה אחרת שאותה ציווה לבנו - הדירה נשוא ההסתלקות - איננה בגדר "מנה".