botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

הצורך בצו קיום צוואה (סעיף 39 לחוק)

סעיף 39 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"39. הצורך בצו קיום צוואה
אין לתבוע זכויות על-פי צוואה ואין להיזקק לה כצוואה אלא אם ניתן עליה צו קיום לפי הוראות הפרק החמישי."

כאשר עסקינן בירושה על-פי צוואה, על התובע, בעת הגשת תביעתו, להצטייד בצו קיום צוואה מרשם לענייני ירושה או בית-המשפט לענייני משפחה, שכן הסעיף קובע כי "אין לתבוע זכויות על-פי צוואה, ללא צו קיום".

זהו תנאי-סף, בלעדיו אין לתובע עילת תביעה, דבר שיביא למחיקת תביעתו לכשתוגש ללא צו קיום צוואה. צו קיום צוואה איננו צו דקלרטיבי, שניתן לתבוע זכויות בהיעדרו {ת"א (אש') 10990/02 אייל סודאי, עורך-דין, כונס נכסים נ' שייחי אברהם ואח', תק-של 2005(4), 25267 (2005)}.

על-פי הוראות סעיף 39 לחוק הירושה, לא ניתן לתבוע זכויות על-פי צוואה, אלא אם בית-המשפט לענייני משפחה או הרשם לענייני משפחה, נתן צו לקיומה. הוראת סעיף 39 לחוק הירושה קובעת את התוצאה המשפטית המתלוות לקבלת צו קיום הצוואה ואת הצורך בצו זה.

ממקרא הסעיף, עולה כי צו קיום צוואה נדרש כתנאי מוקדם לתביעת זכויות או להיזקקות למסמך כצוואה {ראה גם ע"א 2622/90 2663/90 שני נ' לרמר ומדינת ישראל, פ"ד מז(1), 191 (1993); ת"א (ת"א) 768/91 ברץ נ' ברץ, תק-מח 91(3), 92 (1991); תמ"ש (ת"א) 91412/98 צרפתי
טובה ואח' נ' פרידמן מאיר ואח', תק- מש 2003(3), 520 (2002)}.

ב- בש"א (ראשל"צ) 5026/07 {ירדנה צור ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל (מדינת ישראל), תק-של 2007(4), 23754 (2007)} נדונה בקשה למתן צו מניעה כנגד המשיב שימנע פינויים מביתם. בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט שורץ אורן כי לא הוצג בפניו צו קיום צוואה, "המאשר את הורשת הזכויות, אפילו היו ניתנות להורשה". משכך, ולאור סעיף 39 לחוק הירושה, "אין בידי המבקש 2 זכות ברת-תביעה".

ב- בש"א (נצ') 3297/02 {צדוק חרבי נ' עז' המנוח עבד אלכרים שמסי ואח', תק-מח 2003(1), 36679 (2003)} קבע כב' השופט השופט זיאד הווארי כי לאור העובדה כי טרם ניתן צו ירושה אודות עזבון "המנוח", יהא זה צודק והוגן בנסיבות העניין להקפיא את הדיון עד להוצאת צו ירושה או קיום הצוואה.

על-פי סעיף 39 לחוק הירושה, אין להיזקק לצוואה כצוואה, וכן אין לתבוע זכויות על-פיה, אלא אם בית-המשפט נתן צו-קיום צוואה. על-כן, "החלופה הראשונה שהעלו המבקשים, בדבר היות היום הקובע לעניין תחילת מירוץ תקופת ההתיישנות יום פטירת המצווה, דינה להידחות" {ת"א (ת"א) 768/91 גרגוריו ברץ נ' ד"ר ריקרדו ברץ, תק-מח 91(3), 928 (1991)}.

ב- בש"א (יר') 5568/99 {טליו אברהם נ' אברהם סניור נעים ואח', תק-של 2001(2), 13080 (2001)} קבע בית-המשפט כי גם אם היה מקבל את הצוואה כראיה קבילה הרי שעל-פי סעיף 39 לחוק הירושה לא יכול היה המבקש להיזקק לירושה או להתבסס עליה שכן לא הוצא לה צו קיום. ודוק, גם לו הוצא לצוואה צו קיום בקנדה, עדיין צריך היה המבקש להוציא לצוואה צו קיום גם בישראל {ראה גם שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, 356}.