botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

גדרי הזכות למזונות (סעיף 57 לחוק)

סעיף 57 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"57. גדרי הזכות למזונות (תיקון: התשכ"ט)
(א) הזכות למזונות היא -
(1) לבן זוגו של המוריש - כל זמן אלמנותו, אולם רשאי בית-המשפט לתת מענק חד-פעמי לאלמנת המוריש הנישאת שנית אם נראה לבית-המשפט לעשות כן בנסיבות העניין ובשים-לב לזכויות ילדי המוריש;
(2) לילדי המוריש - עד גיל 18, לילד נכה - כל זמן נכותו, לילד שהוא חולה נפש - כל עוד הוא חולה נפש, ולילד מפגר - כמשמעותו בחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969.
(3) לילד בגיר של המוריש שבית-המשפט ראה לפי הנסיבות שמן הראוי לקבוע לו מזונות - עד גיל 23.
(4) להורי המוריש שהדאגה לפרנסתם הייתה עליו ערב מותו - כל ימי חייהם.
(ב) בן הזוג שערב מות המוריש נשללה ממנו זכותו לקבל מזונות ממנו, אינו זכאי למזונות מעזבונו.
(ג) איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה.
(ד) ילד, לעניין מזונות - לרבות ילד שנולד אחרי מות המוריש, ילד שלא מנישואין, ילד מאומץ, וכן נכד של המוריש שנתייתם לפני מות המוריש או שהדאגה לפרנסתו הייתה על המוריש ערב מותו ואין הוריו יכולים לספק לו מזונותיו."

משילוב הוראת סעיף 56 ו- 57(ד) לחוק הירושה, נמצא כי נכד זכאי למזונות מן העזבון, אם מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, הנכד נופל למסגרת הדיבור "ילד" {כפי שדיבור זה מוגדר בסעיף 57(ד) לחוק הירושה}. שנית, הנכד זקוק למזונות {כאמור בסעיף 56 לחוק הירושה; ראה גם ע"א 616/87 ברטה אנגלמן ואח' נ' שולמית אנגלמן ואח', פ"ד מז(1), 621 (1993)}.

אם-כן, סעיף 57 לחוק הירושה, קובע כי נכד זכאי למזונות מן העזבון, ואולם זאת רק במקרים מסויימים: כאשר הנכד של המוריש נתייתם לפני מות המוריש; שהדאגה לפרנסת הנכד הייתה על המוריש ערב מותו ואין הוריו יכולים לספק לו מזונותיו.

הגבלה כאמור שבחוק מצביעה על-כך שהמחוקק נתן דעתו על אפשרות חיוב עזבונם של סבים במזונות נכדיהם. כשהוא נתן דעתו על האפשרות הזאת מצא המחוקק לנכון להגביל אותה, כאמור {ראה גם תמ"ש (משפחה יר') 855/98 ח' ק' נ' ז' ח', תק-מש 2008(2), 529, 535 (2008), שם קבע בית-המשפט כי המקרה שעמד בפניו אין נופל בגדר המקרים אליהם כיוון המחוקק}.

במשפט הישראלי קיימת מגבלת גיל לפסיקת מזונות מן העזבון. המזונות ניתנים לילדי המוריש עד גיל 18, ובנסיבות מתאימות גם לתקופה עד גיל 23 {סעיף 57(א)(2) ו- 57(א)(3) לחוק הירושה}.

ילד שנולד לאחר מות המוריש זכאי למזונות מן העזבון מכוח הוראת סעיף 57(ד) לחוק הירושה. באשר לזכות למזונות אין הגבלה של תקופה ממות המוריש ועד ליום הולדת העובר {ראה גם תמ"ש (משפחה קר') 13530/08 "משפחה חדשה" ארגון לקידום הזכויות במשפחה נ' מרכז רפואי רמב"ם, תק-מש 2009(4), 211, 221 (2009)}.

על-פי הוראות חוק הירושה, על תובע שהינו נכה להוכיח שני תנאים מצטברים כדי לזכות במזונות: האחד, שהינו זקוק למזונות, כאמור בסעיף 56 לחוק הירושה. השני, שהינו נכה, כאמור בסעיף 57 לחוק הירושה ובשים-לב כי נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע {ראה גם ת"ע (ת"א) 5070/00 יהשוע מנור נ' עזבון המנוח בן עמי מנור, תק-מש 2002(3), 16, 17 (2002)}.

הוראת סעיף 57(ב) לחוק הירושה שוללת את זכאותו של בן הזוג הנותר בחיים למזונות מן העזבון, כאשר זכאות זו נשללת ממנו, עובר למותו של בן הזוג. שלילת הזכאות עשויה לנבוע מסיבות שונות.

ב- ע"א 134/70 {שרלוטה לוי נ' עזבון המנוח יוסף לוי, פ"ד כד(2), 720} הבחין בית-המשפט בין שלושה מצבים בהם נשללת הזכות למזונות: הראשון, כאשר ניתן פסק-דין השולל את זכאות בן הזוג למזונות, המהווה מעשה-בית-דין. השני, כאשר הוכרזה האישה כמורדת, ועברה התקופה בה יכלה לשוב בה ממרידתה. השלישי, אישה שעזבה את הבית או שהוכרזה כמורדת, אולם טרם חלפה התקופה בה זכאית היא לשוב ממרידתה {ראה גם עז' (חי') 192/98 אנג'לה חיימוביץ נ' עזבון המנוח יעקב חיימוביץ, תק-מש 2001(3), 313, 316 (2001)}.

ב- ת"ע (משפחה חי') 4022/06 {ש. ע. ג. נ' ג. ס., תק-מש 2011(2), 684, 694 (2011)] קבע בית-המשפט כי התובעת לא נכנסת לגדר "בן זוג" ולפיכך אינה עונה על תנאי הזכאים למזונות מן העזבון. לתובעת לא הייתה כל זכות למזונות מהמנוח ערב פטירתו ולפיכך חל סעיף 57(ב) לחוק הירושה ואינה זכאית למזונות מהעזבון.

כדי להכיר במערכת יחסים כמערכת יחסים כידועים בציבור יש להוכיח שני יסודות: האחד, חיי משפחה. השני, ניהול משק בית משותף.

מוסד הידועים בציבור נולד בעצם כתחליף למוסד הנישואין, ומבוסס על מודל החיים המשותפים ללא נישואים. ניתוק הקשר בין בני הזוג, מסור לבני הזוג, מבלי שיהיה צורך לנמק את הניתוק או להצדיקו, להבדיל ממוסד הנישואין.

פסיקת בית-המשפט מכירה בכך שחיים כידועים בציבור מקימים לאישה עילה מכוח יחסיים חוזיים שנוצרו הלכה למעשה בין בני הזוג ולפיה יקבע, אם מערכת היחסים שבין בני הזוג הקונקרטית, אומד דעתם, כוונותיהם הסובייקטיביות, יוצרים הסכם משתמע לתשלום המזונות.

הפן האחר של אותה פסיקה מלמד שגם אם לא הוכח קיומה של התחייבות חוזית בין הידועים בציבור, קיימת עילה מכוח שיקולי הגינות, תום-לב, דיני ההסתמכות והרצון להגן על הצד הנזקק והחלש על-ידי יצירת חיוב של מזונות משקמים {ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית קרן לנפגעי תאונות דרכים, פ"ד נה(1), 12 (1998); רע"א 8256/99 פלונית נגד פלוני, פ"ד נח(2), 213 (2003)}.
לאור האמור לעיל, קבע בית-המשפט ב- בש"א (משפחה קר') 878/08 {ס. ר. נ' ר. ע., תק-מש 2008(3), 648, 657 (2008)] כי קיימת עילה בדין לחיוב בן זוג במזונות או מזונות משקמים.