צוואה לטובת עדים וכו' (סעיף 35 לחוק)

1. כללי
סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"35. צוואה לטובת עדים וכו'
הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה - בטלה."

סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה שלפיה מי שנכנס בגדרו גורם לבטלות הוראות הצוואה שנעשתה לטובתו.

המחוקק יצר הנחה חלוטה, כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה.

חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם. העובדה שהנהנה על-פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על-כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו של יום מרצון חופשי, אולם אם לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר אין תוקף להוראה המזכה אותו - אפילו הייתה זו הוראת אמת {ע"א 576/72 משה שפיר ואח' נ' צבי אריה שפיר, פ"ד כז(2), 373 (1973)}.

הרעיון שעומד מאחורי הסעיף הנ"ל הוא כי הפסילה נובעת מחשש שמא אנשים ישפיעו על מצווה בדרך בלתי-הוגנת או ירמו את המצווה. חוק הירושה אינו מאפשר לאנשים אלה להסיר מעצמם חשד או חשש, גם לא בעדות, אף המהימנה ביותר המוכיחה שההוראה הייתה מיוזמתו של המצווה ומרצונו החופשי, אין בכוחה של עדות כזאת – להכשיר את ההוראה.

סעיף 35 לחוק הירושה מגלם בתוכו רעיון חשוב, שאל לו למי שמצפה לטובת הנאה על-פי צוואה ליטול חלק בעריכתה, על דעת עצמו ושלא כשליחו של המצווה בלבד, כי בכל יוזמה כזאת כרוך חשד של גניבת-דעתו של המצווה. לצורך זה מצא המחוקק לנחוץ לקבוע בסעיף 35 מבחן אובייקטיבי לבטלות הצוואה, ולא הסתפק בהוראת סעיף 30 לחוק הירושה המחייב את הטוען לבטלות בשל השפעה בלתי-הוגנת להוכיח את טענתו {ע"א 707/76 דינה צארום נ' צפורה גורן ואח', פ"ד לב(3), 548 (1978)}.

נטל הוכחת עילת פסלות צוואה, לפי סעיף 35 לחוק הירושה רובץ לפתחו של הטוען לכך, והרי שעל-מנת להרים נטל זה, אין די בהפרחת טענות לחלל האוויר הנשענות על השערות בלבד ואין די בלהצביע על נסיבות מחשידות כדי להביא לפסילת צוואה.

לדעתינו, אם ברצון פלוני ליהנות מירושתו של אלמוני, אזי, יהא על פלוני, להתרחק מכל פעולה הקשורה בעריכת הצוואה.

בסעיף 35 לחוק הירושה נכללות שלוש עילות בטלות כלפי הזוכה על-פי הצוואה: הראשונה, את עורכה. השנייה, עד לעשייתה. השלישית, למי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה {ע"א 5869/03 נילי חרמון נ' בנימין גולוב, פ"ד נט(3), 1 (2004)}.

שתי העילות הראשונות קשיחות. יחד-עם-זאת, העילה השלישית, למי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה – מנוסחת באופן המאפשר לכלול בגדרה מגוון של מצבים ולא לכבול את בית-המשפט ברשימה סגורה של מעשים פסולים {ע"א 6496/98 מופק בטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1), 19 (2000)}.

הבחינה האם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה, צריך שתיעשה ביחס לכל מקרה ונסיבותיו ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה. הבחינה תיעשה על-פי מבחן השכל הישר.

2. זכיה
אין להרחיב את תחולתו של סעיף 35 לחוק הירושה ורק זכיה ישירה של הזוכה מתבטלת. אם הלוקח חלק בעריכת הצוואה נהנה בצורה עקיפה מהוראת הצוואה, אין לבטל הוראה זו.

רק הוראת צוואה המזכה במנה כלשהיא באופן ישיר את העד או את מי שערך אותה פסולה ואין להרחיב את הפסול אם אין בצוואה הוראה המזכה ישירות ברכוש או בטובת הנאה אותו עד או עורך צוואה אלא רק בעקיפין הוא נהנה מן הצוואה {דברי בית-המשפט ב- ע"א 529/69 אטי רוזנהויזר נ' רלף סידני כהן, פ"ד כד(2), 93 (1970)}.

3. בני זוג נשואים ובני זוג ידועים בציבור
סעיף 35 לחוק הירושה מתייחס מפורשות לבני זוג ולא מרחיב מעבר לכך את מעגל הקרובים הפסול. לפיכך, נשאלת השאלה מה הדין כאשר עסקינן בידועים בציבור?

המגמה העומדת מאחורי חקיקת סעיף 35 לחוק הירושה בעניין בני זוג היא כי צוואה תהיה מבוטלת לטובת בן זוג של המעורב, ואם מדובר בבני זוג ידועים בציבור אזי המגמה החקיקתית של סעיף 35 לחוק הירושה אמורה להיות תקפה שכן אנו סבורים כי אין להעדיף בני זוג ידועים בציבור על פני בני זוג נשואים.

4. צוואה המזכה את "מי שערך אותה"
נשאלת השאלה, מיהו הנחשב לעורך צוואה?

תשובתינו לשאלה זו תהא כי עורך הצוואה הוא אדם שעסק בניסוח או בכתיבת מסמך הצוואה {ע"א 99/86 מתתיהו זיידה נ' ריקה-רבקה זיידה, פ"ד מ(3), 105 (1986)}.

פעולת עריכת הצוואה אינה מתחילה לפני שעורך-דין או אדם אחר המנסח אותה נכנס לפעולה {ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר, פ"ד כז(2), 373, 378 (1973); ע"א 681/77 מרק נ' שאבי, פ"ד לג(1), 7 (1978)}.

לפיכך, שיחות מקדימות אינן מהוות חלק מעריכת הצוואה. כך גם ביצוע שליחות מטעם המצווה אשר ביקש כי עורך-הדין יסור אליו לשם עשיית הצוואה {ע"א 6496/98 מופק בוטו ואח' נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1), 19 (2000)}.
5. "עד לעשייתה"
"עד לעשייתה" הוא מי שהיה מבחינה רשמית עד לצוואה על-פי האמור בסעיף 20 לחוק הירושה או על-פי האמור בסעיף 23 לחוק הירושה.

המונח "עד לעשייתה", אינו מכוון למי שנכח בפועל במעמד עשיית הצוואה והיה עד לעריכתה ולחתימתה, כי אם למי שאשרה בחתימתו. מי שאינו עד לעשייתה של צוואה, כי נוכחותו אינה עולה לכלל עדות כמשמעותה בסעיף 20 לחוק הירושה, עשוי להיחשב כמי שנטל חלק באופן אחר בעריכת הצוואה {ע"א 6496/98 מופק בוטו ואח' נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1), 19 (2000)}.

6. "לקח באופן אחר חלק בעריכתה"
לעומת הגישה הדווקנית בעבר נוטה הפסיקה להתייחס לאלמנט זה, "לקח באופן אחר חלק בעריכתה", בפרשנות מרחיבה לעומת שני האלמנטים האחרים.

הפסיקה מתייחסת לאלמנט זה, כעילה שיורית ומכוונת היא לכל מי שנטל חלק בעריכתה שלא באופן המתואר בשתי העילות הראשונות. עילה זו מותירה מרחב פרשנות רב יותר לבחינת הנסיבות שאפפו את עריכת הצוואה תוך בחינת מידת המעורבות בהכנתה.

עילת הבטלות השלישית מנוסחת באופן המאפשר לכלול בגדרה מגוון של מצבים ולא לכבול את בית-המשפט ברשימה סגורה של מעשים פסולים {ע"א 5869/03 נילי חרמון נ' בנימין גולוב, פ"ד נט(3), 1 (2004)}.

המינוח "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" המופיע בסעיף 35 לחוק הירושה, מהווה ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על-פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, כאשר המבחן הוא בסופו של דבר מבחן השכל הישר.

נעיר כי בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי המעורבות הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה, יהא בה, במעורבות כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו {ת"ע (משפחה יר') 43220/09 נ' ב' י' ואח' נ' האפוטרופוס הכללי - ירושלים, תק-מש 2011(4), 472, 481 (2011); ת"ע (משפחה נצ') 1981-06 ר' מ' א' נ' א' ב' ח', תק-מש 2011(4), 288, 293 (2011)}.

הוראת סעיף 35 לחוק הירושה, עומדת על רגליה היא, וקיומה אינו מותנה בקיומה של השפעה בלתי-הוגנת כאמור בסעיף 30 לחוק הירושה {ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2), 215 (2000); ע"א 433/77 אליקים הררי נ' מרים הררי, פ"ד לד(1), 776 (1979); ת"ע (משפחה נצ') 1691-04 עזבון המנוחה ע.ר. ז"ל נ' ד.ר., תק-מש 2011(4), 122, 134 (2011)}.

ב- ע"א 851/79, ע"א 160/80 {שולמית בנדל נ' דורון בנדל, פ"ד לה(3), 101 (1981)} קבע בית-המשפט כי "על-פי דברי דורון, באה היוזמה מהמנוח, אשר מסר לדורון את פרטי הצוואה, בלא שדורון נטל חלק כלשהו בגיבוש ההנחיות, שניתנו לעורך-הדין. הנחיות אלה הועברו בדייקנות לעורך-הדין, בלא שדורון נטל חלק כל שהוא בעריכת הצוואה על-ידי עורך-הדין. נמצא כי תפקידו של דורון הצטמצם בפעולת שליחות גרידא, פעולה שהיא טבעית למדי בנסיבות העניין שלפנינו, שכן דורון היה נאמן על אביו, וטבעי שהלה עשה בו שימוש ליצירת קשר עם עורך-הדין. בנסיבות אלה אין כל בסיס עובדתי לטענה, כי דורון נטל חלק בעריכת הצוואה".

כלומר, אם היה הנהנה אך שופרו של המצווה והעביר את פרטי הצוואה בלא שהנהנה נטל חלק בגיבוש ההנחיות הרי שאין הנהנה נחשב כמי שנטל חלק בעריכת הצוואה והכול לפי מבחן השכל הישר.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צוואה לטובת עדים וכו' (סעיף 35 לחוק)