botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

הוראות המוריש (סעיף 81 לחוק)

סעיף 81 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"81. הוראת המוריש (תיקון התשנ"ח)
קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית-המשפט או הרשם לענייני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו."

סעיף 81 לחוק הירושה קובע כי בית-המשפט ימנה את מי שהמנוח קבע בצוואתו כמנהל עזבון וזאת גם אם קיימת התנגדות למינוי כאמור מצד מי מהנהנים, כולם או מקצתם, ובין אם קיימת התנגדות מצד שלישי, אלא אם "אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית-המשפט או הרשם לענייני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו" {עז' (ת"א) 109040/03 עורך-דין יעקב ניז'ינסקי ואח' נ' אלינה בן דוד ואח', תק-מש 2004(1), 294 (2004)}.

סעיף 81 לחוק הירושה, יוצא מנקודת הנחה, כי ראוי וצריך לכבד, ככל האפשר, את רצונו של המנוח ובהתאם לצוואתו שהשאיר אחריו, ובכלל זה יש לכבד את רצונו לקבוע מי ינהל את עזבונו {ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח(3), 705 (1994)}.

כך למשל, בית-המשפט ב- עז' (חי') 3870/00 {עזבון המנוח כרים שפיק פרח ז"ל נ' סואעד פרח, תק-מש 2004(2), 482 (2004)} לא מצא כל סיבה להפעיל את שיקול-הדעת המסור לבית-המשפט כאמור בסעיף 81 לחוק הירושה ולקבוע מנהל עזבון אחר מזה שקבע המנוח בצוואתו.

יחסים משובשים בין היורשים לרבות מחלוקות בין הצדדים וחוסר אמון ביניהם והצורך למנוע מעורבות יתר של בית-המשפט בכל פעולה ופעולה של מנהל העזבון, הם שיקולים הנכנסים בגדרו של סעיף 81 סיפא לחוק הירושה {בר"ע (חי') 3167/08 עזבון המנוחה אסתר חי ז"ל נ' איה חי, תק-מח 2008(1), 12396 (2008); בר"ע (ת"א-יפו) 1488/02 ע' ר' נ' האפוטרופוס הכללי ואח', תק-מח 2003(1), 35824 (2003); עז' (ת"א-יפו) 107950/06 עזבון המנוחה צ' ס' ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי ואח', תק-מש 2007(1), 298 (2007)}.

היותו של הנתבע נושה של העזבון, ולנוכח ניגוד האינטרסים עקב כך בינו לבין היורשים, אין מקום למנותו למנהל עזבון {עז' (ת"א-יפו) 104010/04 עזבון המנוחה כ' מ' ז"ל נ' א' א' ל' ואח', תק-מש 2007(2), 535 (2007)].

זאת ועוד. בית-המשפט עשוי "שלא להידרש למנות כמנהל עזבון, אדם אשר האינטרס הפרטי שלו עומד בניגוד לחובת הנאמנות שלו כלפי בית-המשפט בתוקף תפקידו כמנהל עזבון" {ת"ע (ת"א) 6330/01 קליש נ' קליש, תק-מש 2001(3), 911 (2001)}.

כאמור, על-פי סעיף 81 לחוק הירושה יש למנות את מי שהמנוח קבע בצוואתו לנהל את עזבונו, אלא, שגם במקרה זה המינוי הוא לעולם מינויו של בית-המשפט ולא מינויו של המוריש שכן, בסמכותו של בית-המשפט לא למנות מנהל עזבון, הקבוע בצוואה, אם יש בידו טעמים מיוחדים שיירשמו {על"ע 2156/93 פלוני נ' הוועדה מחוזי של לשכת עורכי-הדין, פ"ד מח(2), 177 (1994)}.

מאחר והמינוי הוא של בית-המשפט, השאיר המחוקק את שיקול-הדעת לבית-המשפט לקבוע אם לסטות מהוראת המצווה {ע"א 41/87 אהרוני ואח' נ' זר ואח', פ"ד מג(3), 573 (1989); בש"א (יר') 56289/06 המנוח א' ס' ז"ל נ' נ' מ' ואח', תק-מש 2006(4), 363 (2006); עז' (ת"א-יפו) 10300/01 עזבון המנוח א' ר' נ' ב' ו', תק-מש 2006(1), 344 (2006)}.

מן האמור עולה, כי אף אם זהותו של אדם נקבעת על-ידי המצווה-מנוח כמנהל עזבון, אין הוא יכול לפעול בגדר מנהל עזבון ואיננו יכול לפעול ליישום האמור בצוואה, בטרם מונה על-ידי בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, שכן, הסמכות נותרת תמיד בידי בית-המשפט למנותו או שלא למנותו, חרף האמור בצוואה.

אם-כן, נשאלת השאלה מהו הטעם המיוחד הנותן לבית-המשפט את שיקול-דעת שלא למנות למנהל עזבון את מי שהמוריש קבע בצוואתו? פסיקת בתי-המשפט מתנה מספר טעמים. ואלה הם:

האחד, אם קיים חשש לגבי יושרו של המועמד למינוי מנהל עזבון, שכן, מנהל העזבון הוא פקידו של בית-המשפט. הוא מעין נאמן ומתמנה על ידו. במקרה שקיים לגבי המועמד ספק לגבי יושרו, בית-המשפט ינקוט במשנה-זהירות ולא ימנה את המועמד למנהל עזבון {ת"ע (ת"א) 7457/96 מגדל נ' לדר-שולמן, דינים מחוזי לב(6), 847}.

השני, ניגוד עניינים, כגון שמנהל עזבון הגיש תביעה כנגד העזבון.

השלישי, כאשר היחסים בין המעוניינים בדבר הם מאוד משובשים וכל שיתוף פעולה בין מנהל העזבון המיועד לבין "המעוניינים בדבר", שהם בדרך-כלל היורשים, נדון לכישלון בשל חוסר אמון בסיסי וכל פעולה שלו תביא לחיכוכים ולמעורבות-יתר של בית-המשפט. במקרה שכזה, על בית-המשפט להימנע מהיסוס ולמנות אדם אחר למנהל עזבון.

ב- עז' (ת"א-יפו) 107950/06 {עזבון המנוחה צ' ס' ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי ואח', תק-מש 2007(1), 298 (2007)} קבע בית-המשפט כי "אין סיכוי לשיתוף פעולה בין מנהלת העזבון, כפי שנקבע בצוואת המנוחה, לבין המשיב, שהוא אביהם של הקטינים." לפיכך, אין מנוס מלמנות מנהל עזבון אחר.

הטענה בדבר חוסר אמון במנהל העזבון, איננה בגדר "טעם מיוחד" לעניין סעיף 81 לחוק הירושה. ומדוע?

מנהל העזבון נושא בתפקיד של נאמנות שהוטל עליו על-ידי בית-המשפט, ואיננו עושה דברם של היורשים או של צדדים מעוניינים אחרים {ע"א 153/77 אלואשוילי נ' סמואל, פ"ד לב(1), 627 (1978)}.

חוק הירושה קובע מסגרת פיקוח הדוקה על מנהל העזבון. מנהל העזבון מצוי תחת פיקוחו של בית-המשפט, כאמור בסעיף 83 לחוק הירושה וכן נתון לפיקוח שוטף של האפוטרופוס הכללי באמצעות הגשת דו"חות וחשבונות, כאמור בסעיפים 84 ו-86 לחוק הירושה.

זאת ועוד. כל אחד מהצדדים, יוכל לעתור לבית-המשפט אם סבור הוא כי מנהל העזבון איננו עושה את מלאכתו בנאמנות ובמקצועיות.

ב- עז' (ת"א-יפו) 109040/03 {עורך-דין יעקב ניז'ינסקי ואח' נ' אלינה בן דוד ואח', תק-מש 2004(1), 294 (2004)} קבע בית-המשפט כי "את עורך-דין קריגל לא ניתן למנות בכל מקרה, כמנהל עזבון, זאת לנוכח העובדה שהוא ייצג את המשיבה מס' 1 בתביעות נגד המנוח עוד בחייו והוא עתיד לייצגה בתביעות כנגד העזבון".

עוד נקבע כי "לנהל את העזבון, מחד גיסא, ולהגיש תביעות כנגד העזבון, מאידך גיסא, הם דבר והיפוכו הן מהבחינה המהותית והן מהבחינה הפרוצדוראלית".

בית-המשפט, ככל הנראה, ייטה להעדיף מינוי של עורך-דין כמנהל עזבון, מפאת מיומנותו המיוחדת, על פני אדם שאין לו מיומנות מקצועית לתפקיד זה {על"ע 2156/93 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב, פ"ד מח(2), 177 (1994)}.

ב- בר"ע (ת"א-יפו) 1488/02 {ע' ר' נ' האפוטרופוס הכללי ואח', תק-מח 2003(1), 35824 (2003)} קבע בית-המשפט כי הנסיבות המיוחדות בתיק דנן, מצדיקות חריגה ממשאלת המנוח. מורכבות העניין תואמת את הוראת סעיף 81 לחוק הירושה, ומספקת את אותן "סיבות מיוחדות" שלא למנות את עורך-דין כהן שנבחר, כאמור, לתפקידו על-ידי המנוח.
ב- ת"ע (ת"א) 6330/01 {גיל קליש ואח' נ' רחל קליש, תק-מש 2001(3), 911 (2001)} קבע בית-המשפט כי הטענה כי המנוח לא הכיר את עורך-דין ארבל וזה לא הכיר את המנוח לא מהווה "טעם מיוחד".

עוד נקבע כי בית-המשפט עשוי שלא להידרש למנות כמנהל עזבון, אדם אשר האינטרס הפרטי שלו עומד בניגוד לחובת הנאמנות שלו כלפי בית-המשפט בתוקף תפקידו כמנהל עזבון.

ב- עז' (חי') 191/98 {יוספה חיימוביץ נ' אנג'לה חיימוביץ, תק-של 98(3), 567 (1998)} קבע בית-המשפט כי "הנימוק שעורך-דין רז לא יוכל להתחקות אחר נכסי עזבון אינו יכול לעמוד, שכן המתנגדת ובא-כוחה יסייעו בידו למלא את תפקידו בדיוק כמו שהמבקשות ובא-כוחן החדש יעשו".

ב- בר"ע (מחוזי חי') 3167/08 {עזבון המנוחה אסתר חי ז"ל נ' איה חי, תק-מח 2008(1), 12396, 12397 (2008)} קבע בית-המשפט כי יחסים משובשים בין היורשים והצורך למנוע מעורבות-יתר של בית-המשפט בכל פעולה ופעולה של מנהל העזבון, הם שיקולים הנכנסים בגדרו של סעיף 81 סיפא לחוק הירושה.

ב- עז' (משפחה ת"א) 104010/04 {עזבון המנוחה כ. מ. ז"ל נ' א. א. ל., תק-מש 2007(2), 535 , 538 (2007)} קבע בית-המשפט כי לנוכח היותו של הנתבע מס' 1 נושה של העזבון, ולנוכח ניגוד האינטרסים עקב כך בינו לבין היורשים, לא היה מתמנה הנתבע מס' 1 למנהל עזבון.