botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

פקיעת המשרה (סעיף 92 לחוק)

סעיף 92 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"92. פקיעת המשרה
(א) מנהל עזבון רשאי, על-ידי הודעה בכתב לבית-המשפט, להתפטר מתפקידו; ההתפטרות אינה תופסת אלא אם בא עליה אישור בית-המשפט ומן היום שנקבע לכך באישור.
(ב) בית-המשפט רשאי, לפי בקשת מעוניין בדבר או מיזמת עצמו, לפטר מנהל עזבון אם לא מילא תפקידו כראוי או אם ראה בית-המשפט סיבה אחרת לפיטוריו.
(ג) משרתו של מנהל עזבון פוקעת אם אישר בית-המשפט שסיים תפקידו ומן היום שנקבע לכך באישור."

תקנה 54 לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 קובעת כדלקמן:

"54. המצאה ליועץ המשפטי לממשלה (תיקון התשס"א(3))
(א) העתק מכל בקשה או תובענה לצו ירושה, לצו קיום, להוכחת צוואה, להוכחת מותו של אדם וזמן מיתו, למינוי מנהל עזבון למתן הוראות למנהל עזבון, לקביעת שכר-טרחה והוצאות של מנהל עזבון ואישור על סיום תפקידו, לרבות קביעת שכר ביניים וכן תיקון או ביטול של צו ירושה או צו קיום המוגשים לבית-משפט, לבית-דין דתי או לרשם לענייני ירושה, יומצא לבא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, במשרד האפוטרופוס הכללי שבאיזור פעולתו של הרשם לענייני ירושה המוסמך.
(ב) הודיע היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו בתוך ארבעים וחמישה ימים מיום שהומצא לו העתק הבקשה או התובענה שברצונו להתייצב או לטעון בעניין - יקבע בית-המשפט או בית-הדין מועד לדיון ויזמין את היועץ המשפטי לממשלה או את בא-כוחו לדיון.
(ג) ראה היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו כי מפאת צורך בחקירה או בבדיקה נוספת של הבקשה או התובענה תידרש תקופת זמן נוספת לשם קביעת עמדתו, יודיע על-כך בכתב לבית-המשפט, לבית-הדין או לרשם לענייני ירושה, לפי העניין, לפני עבור המועד האמור בתקנת-משנה (ב), ובית-המשפט, בית-הדין או הרשם לענייני ירושה, לפי העניין, רשאי להאריך את המועד הקבוע בתקנת-משנה (ב) מטעמים מיוחדים שיירשמו."

סעיף 92 לחוק הירושה קובע את המקרים בהם מינוי של מנהל העזבון יפקע. פקיעת המינוי יכול ותהיה באמצעות התפטרות מנהל העזבון, בפיטוריו או בסיום תפקידו.

סעיף 92(א) לחוק הירושה קובע כי על בית-המשפט לאשר את סיום התפקיד ולהגדיר את המועד הסיום. ללא אישורו של בית-המשפט, מנהל העזבון לא ישוחרר מתפקידו.

תקנה 54(א) לתקנות הירושה קובעת כי העתק מבקשה לאישור סיום תפקידו של מנהל העזבון תומצא ל"בא-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה, במשרד האפוטרופוס הכללי שבאיזור פעולתו של הרשם לענייני ירושה המוסמך".
סעיף 92(ב) לחוק הירושה קובע כי "מעוניין בדבר" או בית-המשפט עצמו, יכולים ליזום את פיטוריו של מנהל עזבון. גם נושה של העזבון ייחשב כ-"מעוניין בדבר" ולפיכך, יכול גם הוא להגיש בקשה לפיטוריו של מנהל העזבון {ראה גם ע"א 329/67 כהן רייך נ' אייגר, פ"ד כב(1), 91 (1968); ע"א 110/89 הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' ישראל גלבוע, פ"ד מו(3), 638 (1992)}.

מצמד המילים "סיבה אחרת", המופיע בסעיף 92(ב) לחוק הירושה למדים אנו, כי המחוקק מעניק לבית-המשפט שיקול-דעת רחב בכל הנוגע לעילות הפיטורין של מנהל העזבון. יחד-עם-זאת, אין פירוש הדבר שיש שיקול-דעת בלתי-מוגבל לבית-המשפט להורות על פיטורי מנהל עזבון, שכן הוא נדרש להצביע על הסיבה שגרמה לפיטורין.

"סיבה אחרת" יכולה להיות, למשל, בנסיבות מסויימות, יחסים עכורים ביותר כמו גם חילוקי דעות קשים בין היורשים לבין מנהל העזבון {רמ"ש (מחוזי יר') 43103-11-10 עו"ד פלוני נ' האפוטרופוס הכללי - ירושלים ואח', תק-מח 2010(4), 13938, 13939 (2010); ראה גם ת"ע (משפחה ת"א) 7-101193 ש.ש.פ. נ' מנהל עזבון משותף, עו"ד י.ב., תק-מש 2010(1), 228, 230 (2010)}.

ד"ר פ' ה' שטראוס גורס בספרו {דיני הירושה בישראל (אפריל-1970), 124} כי "בית-המשפט רשאי לפטר מנהל עזבון לפי בקשת מעוניינים בדבר (עמם נמנה גם נושה של יורש) או מיוזמתו הוא; בין הסיבות המצדיקות פיטורין מזכיר החוק את העובדה שהמנהל לא מילא את תפקידו כראוי".

על המבקש להחליף את מנהל העזבון, להציג ראיה בפני בית-המשפט, לפיה, מנהל העזבון פעל שלא כהלכה {ע"א 576/78 ברוריה לשצינסקי נ' פרידה סולוסיציק ואח', פ"ד לה(1), 686 (1980)].

מסקירת פסיקת בתי-המשפט נמצאו פסקי-דין מועטים, לפיהם עולה כי בית-המשפט לא שש לפטר מנהל עזבון {ראה למשל בר"ע 162/76 גפן ואח' נ' ויינשטוק ואח', פ"ד לא(1), 222 (1976); ע"א 476/59 יהודה נ' יהודה, פ"ד טו 1042 (1961)].

יתירה-מזאת, הניסיון לתקוף בדיעבד את עצם החלטת המינוי בדרך של הגשת בקשה לפיטורי מנהל העזבון, אינה אפשרית על-פי החוק ואינה ראויה {דברי בית-המשפט ב- בש"א (ת"א-יפו) 11504/04 עזבון המנוח י' ז' ז"ל נ' ש' ג' - מנהל עזבון ואח', תק-מש 2007(1), 312 (2007)}.

ב- בש"א (חי') 2985/01 {אגנש בלומברגר נ' שלמה אבני ואח', תק-מש 2001(4), 24 (2001)} קבע בית-המשפט כי "עצם היות מנהל העזבון עורך-דינה של המשיבה מס' 2 בתקופה מסויימת, אינה סיבה המצדיקה פיטורין משום שאין בה כדי להעיד על מילוי תפקיד שלא כראוי".

על מנהל עזבון מוטלת, ועליו בלבד, החובה לממש את העזבון ולחלקו בין היורשים, כאמור בסעיף 82 לחוק הירושה. זו חובה סטטוטורית "מנהל עזבון חייב", שיש לבצעה תוך זמן סביר. משלא פועל-כך מנהל העזבון במשך כהונתו, ולא עשה דבר כדי לצאת ידי חובה זו, ואף זנח אפילו בקשה שהוגשה לבית-המשפט למתן צו ירושה, הרי שיש בכך כדי להצדיק מינוי כונס נכסים על חלקו של היורש בעזבון והוא אינו יכול להתבצר מאחורי הטענה כי העזבון לא חולק {ע"א 329/67 בלומה כהן רייך (מולצמן) נ' שלמה אייגר, פ"ד כ(1), 91 (1968)}.
במקרה ומנהל העזבון הביע את הרצון להתפטר, על בית-המשפט לעשות כל שביכולתו ולשחרר את מנהל העזבון מתפקידו במהירות המירבית, שכן, לא יתמנה למנהל עזבון אלא מי שהודיע על הסכמתו לכך, כאמור בסעיף 80 לחוק הירושה.

אנו סבורים כי עיכוב בשחרור מנהל עזבון מתפקידו, יכול ויהא במקרה ובית-המשפט טרם מצא מנהל עזבון חדש אשר יחליף את המתפטר או ייתכן מקרה והחלטת בית-המשפט מתקבלת כעבור זמן ארוך וכיוצא בזה.

ש' שילה גורס בספרו {פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, חלק שלישי, 188} כי "תביעה לפיטורי מנהל העזבון עשויה לגרוע מנכסי העזבון, בייחוד אם התביעה נגדו תידחה, שכן העזבון יישא בהוצאות שכר-טרחתו של מנהל העזבון על הגנתו כנגד התביעה לפטרו. אם מסתבר שאין לתביעה בסיס כלל, בית-המשפט עשוי להטיל את הוצאות המשפט על אלה שביקשו את פיטוריו, ולא על נכסי העזבון". ולגישתו "חילוקי-דעות קשים בין מנהל העזבון לבין יתר המעוניינים בדבר יכולים להיות לעיתים סיבה סבירה לפיטורין".

לדעתינו, גישה זו בעייתית. מדברים אלה לא ברור מהו הנושא בו יש חילוקי-דיעות. האם המחלוקת עוסקת בעשייה או באי-עשיית פעולה של מנהל העזבון, האם המחלוקת עוסקת בדרך בה יש לנקוט בעניין מסויים, האם מחלוקת בדבר זהותו של מנהל העזבון ושכר-טרחתו, יכולה להביא לפיטוריו ועוד דוגמאות מאין אלה.

על בית-המשפט להתייחס, בבואו לבחון האם מנהל עזבון מילא את תפקידו כראוי, למספר היבטים כגון: קיומו של ניגוד עניינים, חובת הנאמנות, הצורך בהגשת תביעות, התנהלות מנהל העזבון וכפי שיפורטו להלן.
אשר לניגוד עניינים. ב- בש"א (ת"א-יפו) 11504/04 {עזבון המנוח י' ז' ז"ל נ' ש' ג' - מנהל עזבון ואח', תק-מש 2007(1), 312 (2007)} בדחותו את הטענה של ניגוד עניינים קבע בית-המשפט כי "עובדת היות מנהל העזבון מקורב לזוכות ולמשפחת המנוח הייתה ידועה עובר למינויו. יתר-על-כן, היכרות זו היא שהניעה את מנהל העזבון לקבל על עצמו מחוייבות מסוג זה, על-אף שאין שכרה בצידה".

עוד נקבע כי "המבקשת לא הוכיחה כי ההיכרות המוקדמת בין מנהל העזבון לבין הזוכות גרמה להתנהלות שהינה לא ראויה או לא תקינה בניהול העזבון. מרבית מטענותיה התייחסו לתקופה שלפני המינוי, בכל הנוגע ל"העלמה" כביכול של נכסי העזבון וחלוקתו המוקדמת. לעניין זה, היכרותו המוקדמת לא מעלה ולא מורידה. בתקופה שלאחר מינויו, לא מצאתי פסול או השהיה מכוונת של ההליכים על-מנת לעכבם לטובת הזוכות" {ראה גם ת"ע (משפחה ת"א) 7-101193 ש.ש.פ. נ' מנהל עזבון משותף, עו"ד י.ב., תק-מש 2010(1), 228, 230 (2010)}.

אשר לחובת הנאמנות. ב- בש"א (ת"א-יפו) 11504/04 {עזבון המנוח י' ז' ז"ל נ' ש' ג' - מנהל עזבון ואח', תק-מש 2007(1), 312 (2007)} קבע בית-המשפט כי לא מצא "דופי בחובת הנאמנות של מנהל העזבון ביחס שבין הנושים לזוכות."

אשר להגשת תביעות. ב- בש"א (ת"א-יפו) 11504/04 {עזבון המנוח י' ז' ז"ל נ' ש' ג' - מנהל עזבון ואח', תק-מש 2007(1), 312 (2007)} קבע בית-המשפט כי "זכותו - ואף חובתו - של מנהל העזבון לייצג את העזבון בהליכים משפטיים כבעל דין התובע בשם ה"עזבון", או בשם מעוניין בדבר. מכאן, שמנהל עזבון צריך לייצג את האינטרסים של המעוניינים בעזבון. זאת ועוד, מסמכותו של מנהל עזבון לתבוע מעוניין בדבר, כגון יורש, אם הוא סבור שזה לטובת העזבון כולו".

אשר להתנהלות מנהל העזבון. ב- בש"א (חי') 2985/01 {אגנש בלומברגר נ' שלמה אבני ואח', תק-מש 2001(4), 24 (2001)} נדונה בקשה לפיטורי מנהל העזבון. בבקשה זו טענה המבקשת כי אין לה אמון במנהל העזבון וכי פעולת מנהל העזבון הינה חד-צדדית וכתוצאה מכך מנהל העזבון איננו ניטראלי. כב' השופט אבידן גלובינסקי דחה טענות אלה {ראה גם עז' (ת"א-יפו) 600/02 עזבון המנוח ג' (ק') ד' ז"ל נ' האפוטרופוס הכללי, תק-מש 2006(3), 319 (2006), שם החליט בית-המשפט, לאור התנהלותו של מנהל העזבון, להעביר האחרון מתפקידו}.