הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות
הפרקים שבספר:
- הירושה (סעיף 1 לחוק)
- היורשים (סעיף 2 לחוק)
- כשרות אדם לרשת: בני אדם (סעיף 3 לחוק)
- כשרות לרשת - תאגידים (סעיף 4 לחוק)
- פסלות לרשת (סעיף 5 לחוק)
- הסתלקות היורש מזכותו בעזבון (סעיף 6 לחוק)
- עסקאות אחרות בזכות היורש (סעיף 7 לחוק)
- עסקאות בירושה עתידה (סעיף 8 לחוק)
- צוואות הדדיות (סעיף 8א לחוק)
- שניים שמתו כאחד (סעיף 9 לחוק)
- יורשים מבני המשפחה (סעיף 10 לחוק)
- זכות הירושה של בן זוג (סעיף 11 לחוק)
- סדר העדיפות בין קרובי המוריש (סעיף 12 לחוק)
- החלקים בעזבון (סעיף 13 לחוק)
- חליפיו של יורש (סעיף 14 לחוק)
- יורש פסול ויורש שהסתלק (סעיף 15 לחוק)
- ירושה מכוח אימוץ (סעיף 16 לחוק)
- זכות הירושה של המדינה (סעיף 17 לחוק)
- צורות הצוואה (סעיף 18 לחוק)
- צוואה בכתב יד (סעיף 19 לחוק)
- צוואה בעדים (סעיף 20 לחוק)
- הפקדת צוואה (סעיף 21 לחוק)
- צוואה בפני רשות (סעיף 22 לחוק)
- צוואה בעל-פה - צוואת שכיב מרע (סעיף 23 לחוק)
- פסלות עדים (סעיף 24 לחוק)
- קיום צוואה על-אף פגם או חסר בצורתה (סעיף 25 לחוק)
- כשרות לצוות (סעיף 26 לחוק)
- חופש לצוות (סעיף 27 לחוק)
- הצוואה מעשה אישי (סעיף 28 לחוק)
- מסירת קביעה וסמכות בחירה (סעיף 29 לחוק)
- אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית (סעיף 30 לחוק)
- אי-ביטול של צוואה פגומה (סעיף 31 לחוק)
- טעות סופר וכו' (סעיף 32 לחוק)
- צוואה סתומה וכו' (סעיף 33 לחוק)
- צוואה בלתי-חוקית וכו' (סעיף 34 לחוק)
- צוואה לטובת עדים וכו' (סעיף 35 לחוק)
- ביטול על-ידי המצווה (סעיף 36 לחוק)
- ביטול מקצת הצוואה (סעיף 38 לחוק)
- הצורך בצו קיום צוואה (סעיף 39 לחוק)
- נושא הצוואה (סעיף 40 לחוק)
- יורש במקום יורש (סעיף 41 לחוק)
- יורש אחר יורש (סעיף 42 לחוק)
- יורש על-תנאי דוחה (סעיף 43 לחוק)
- יורש על-תנאי מפסיק (סעיף 44 לחוק)
- חיובי יורש (סעיף 45 לחוק)
- צוואה וירושה על-פי דין (סעיף 46 לחוק)
- מנה וחלק בעזבון (סעיף 47 לחוק)
- יורשים שלא נקבעו חלקיהם (סעיף 48 לחוק)
- יורש שמת לפני המוריש (סעיף 49 לחוק)
- יורש פסול ויורש שהסתלק (סעיף 50 לחוק)
- מנה של נכס מסויים (סעיף 51 לחוק)
- מנה של נכס בלתי-מסויים (סעיף 52 לחוק)
- כפיפות להוראות הצוואה (סעיף 53 לחוק)
- פירוש הצוואה (סעיף 54 לחוק)
- מעין צוואה (סעיף 55 לחוק)
- הזכות למזונות (סעיף 56 לחוק)
- גדרי הזכות למזונות (סעיף 57 לחוק)
- הוצאות הכשרה למשלח יד (סעיף 58 לחוק)
- קביעת המזונות (סעיף 59 לחוק)
- בקשה לקביעת המזונות (סעיף 60 לחוק)
- דרכי סיפוק המזונות (סעיף 61 לחוק)
- גילוי עובדות ושינוי נסיבות (סעיף 62 לחוק)
- הרחבת העזבון לצרכי מזונות (סעיף 63 לחוק)
- סדר העדיפות בין הזכאים (סעיף 64 לחוק)
- עסקאות בזכות למזונות (סעיף 65 לחוק)
- ממונה ארצי (סעיף 65א לחוק)
- הצהרת על זכויות היורשים (סעיף 66 לחוק)
- הגשת התנגדויות (סעיף 67 לחוק)
- מתן צו ירושה וצו קיום על-ידי בית-המשפט (סעיף 67א לחוק)
- ראיות (סעיף 68 לחוק)
- תכנם של צו ירושה וצו קיום (סעיף 69 לחוק)
- שינויים לאחר מות המוריש (סעיף 70 לחוק)
- כוחם של צו ירושה וצו קיום (סעיף 71 לחוק)
- תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום (סעיף 72 לחוק)
- הגנת רוכש בתום-לב (סעיף 73 לחוק)
- סמכויות הממונה הארצי, אי-תלות, סמכויות חקירה ומרשם ארצי (סעיפים 73א עד 73ד לחוק)
- הוצאות (סעיף 74 לחוק)
- מסירת צוואה לרשם לענייני ירושה (סעיף 75 לחוק)
- הודעה על צוואה (סעיף 76 לחוק)
- אמצעים לשמירת העזבון (סעיף 77 לחוק)
- מינוי מנהל עזבון (סעיף 78 לחוק)
- כשרות להתמנות (סעיף 79 לחוק)
- הסכמה להתמנות כמנהל עזבון (סעיף 80 לחוק)
- הוראות המוריש (סעיף 81 לחוק)
- הליכים בבית-המשפט (סעיף 81א לחוק)
- תפקידים (סעיף 82 לחוק)
- הוראות בית-משפט ובקשה למתן הוראות (סעיף 83 לחוק ותקנה 40 לתקנות)
- פרטת עזבון (סעיף 84 לחוק)
- שומה (סעיף 85 לחוק)
- השקעת כספים והדרכים להשקעת כספי עזבון (סעיף 85א לחוק)
- חשבונות, דו"ח ומתן ידיעות (סעיף 86 לחוק)
- בדיקות דו"חות (סעיף 87 לחוק)
- אחריותו של מנהל העזבון (סעיף 88 לחוק)
- ערובה ומימושה (סעיפים 89 ו- 90 לחוק)
- שכר (סעיף 91 לחוק)
- פקיעת המשרה (סעיף 92 לחוק)
- מנהלים אחדים (סעיף 93 לחוק)
- הגנת צד שלישי (סעיף 94 לחוק)
- הוראות המוריש (סעיף 95 לחוק)
- האפוטרופוס הכללי כמנהל עזבון (סעיף 96 לחוק)
- סמכויות מנהל העזבון (סעיף 97 לחוק)
- כינוס נכסי העזבון (סעיף 98 לחוק)
- הזמנת נושים (סעיפים 99 ו- 123 לחוק)
- במה מסלקים חובות העזבון (סעיף 100 לחוק)
- חובות מובטחים (סעיף 101 לחוק)
- חובות בעתיד וחובות על-תנאי (סעיף 102 לחוק)
- הוצאות ניהול העזבון (סעיף 103 לחוק)
- סדר עדיפות בין חובות העזבון (סעיף 104 לחוק)
- בירורם וסילוקם של חובות (סעיף 105 לחוק)
- פשיטת רגל של העזבון (סעיף 106 לחוק)
- מועד החלוקה (סעיף 107 לחוק)
- מגורים וכלכלה לזמן מעבר (סעיף 108 לחוק)
- נושא החלוקה (סעיף 109 לחוק)
- חלוקה על-פי הסכם וחלוקה על-פי צו בית-המשפט (סעיפים 110 ו- 111 לחוק)
- חלוקת נכס כנגד נכס (סעיף 112 לחוק)
- נכסים שאינם ניתנים לחלוקה (סעיף 113 לחוק)
- חלוקתו של משק חקלאי (סעיף 114 לחוק)
- דירת מגורים (סעיף 115 לחוק)
- חלוקה על-פי הגרלה (סעיף 116 לחוק)
- תיאום הזכויות של יורשים אחדים (סעיף 117 לחוק)
- פרטת חלוקה (סעיף 118 לחוק)
- חלוקה נוספת ותיקון חלוקה (סעיפים 119 ו- 120 לחוק)
- הוראה כללית (סעיף 121 לחוק)
- חלוקת העזבון (סעיף 125 לחוק)
- אחריות בנכסי העזבון; אחריות כדי מה שקיבל; אחריות כדי כל העזבון (סעיפים 126, 127 ו- 128 לחוק)
- אחריות במקרים מיוחדים (סעיף 129 לחוק)
- דין העברה ושיעבוד של חלק בעזבון (סעיף 130 לחוק)
- אחריותו של הזוכה במנה (סעיף 131 לחוק)
- אחריות לחוב כולו או לחלק ממנו (סעיף 132 לחוק)
- פטור מאחריות (סעיף 133 לחוק)
- חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם (סעיף 134 לחוק)
- משפט בין-לאומי פרטי (סעיפים 135 עד 144 לחוק)
- דין יורש יחיד (סעיף 145 לחוק)
- ירושה במקרים מסויימים (סעיף 146 לחוק)
- דין תשלומים על-פי ביטוח וכו' (סעיף 147 לחוק)
- שמירת דיני משפחה (סעיף 148 לחוק)
- ביטול "מירי" (סעיף 149 לחוק)
- עצמאות החוק (סעיף 150 לחוק)
- בית-המשפט המוסמך (סעיף 151 לחוק)
- ערעור על החלטת רשם לענייני ירושה (סעיף 151א לחוק)
- הצדדים לדיון (סעיף 153 לחוק)
- אפוטרופסות לענייני ירושה (סעיף 154 לחוק)
- שיפוט בתי-דין דתיים (סעיף 155 לחוק)
- הוראות מעבר (סעיף 157 לחוק)
- דין צוואות קודמות (סעיף 158 לחוק)
- הליכים תלויים (סעיף 159 לחוק)
- ביצוע ותקנות (סעיף 160 לחוק)
- יורשים אחדים (סעיף 122 לחוק)
אחריות בנכסי העזבון; אחריות כדי מה שקיבל; אחריות כדי כל העזבון (סעיפים 126, 127 ו- 128 לחוק)
סעיפים 126, 127 ו- 128 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובעים כדלקמן:"126. אחריות בנכסי העזבון
עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון.
127. אחריות כדי מה שקיבל
(א) חולק העזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.
(ב) פרטת החלוקה לפי סעיף 118 או לפי סעיף 125 תהיה ראיה לכאורה למה שכל יורש קיבל מן העזבון, ואם הייתה כלולה בה שומה - גם לשוויו.
128. אחריות כדי כל העזבון
(א) חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.
(ב) הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון - על היורש."
סעיף 126 לחוק הירושה מתייחס לאחריות היורשים לחובות העזבון לפני חלוקת העזבון בין היורשים, ומבטא את הכלל המקובל בדיני הירושה הישראליים, בדבר אחריות היורשים לחובות העזבון מתוך נכסי העזבון בלבד {תמ"ש (משפחה יר') 29170-05 עזבון המנוחה ענת אלימלך נ' עזבון דוד אפוטה, תק-מש 2011(3), 241, 243 (2011)}.
לעזבון אין אישיות משפטית בפני עצמו {ע"א 181/67 גרינשפן נ' שרעבי, פ"מ כא(ב), 630}, ורק לאחר מתן צו ירושה יעברו נכסי המנוח ליורשיו, והם יהיו חייבים בחובות המנוח כשיעור זכייתם ברכושו {סעיף 126 לחוק הירושה; ת"ת (שלום חי') 40532-03-10 עזבון המנוח סוויד חוסיין ז"ל נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, תק-של 2011(3), 33176, 33177 (2011)}.
ב- תא"ק (שלום ת"א) 10212-05-10 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' נחמה איריס כהן, תק-של 2010(3), 78069, 78070 (2010)} בית-המשפט לא שוכנע כי הובאו ראיות מהימנות לקיומה של עילת התובענה נגד המשיבים.
בית-המשפט קבע כי התביעה היא בגין חובו של אביהם המנוח של המשיבים למבקש. המשיבים הם אומנם יורשיו של המנוח אך סעיף 126 לחוק הירושה, קובע כי "עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון".
במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים כי העזבון טרם חולק. לפיכך, המשיבים אינם אחראים לחובו של המנוח ועילת התביעה נגדם טרם נולדה.
לעומת סעיף 126 לחוק הירושה, סעיפים 127 ו- 128 לחוק הירושה שניהם, קובעים את היקף אחריות היורשים לאחר חלוקת העזבון.
סעיף 127 לחוק הירושה עוסק בחלוקה שנעשתה כדין, בכפוף לכללים המצויים בחוק הירושה בעניין הבטחת זכויות הנושים, וקובע את הכלל בדבר אחריות מופחתת של היורש כלפי הנושה, עד כדי מה שקיבל בחלוקת העזבון, כאשר היורש לא יהיה אחראי כלל ועיקר לחוב שלא ידע עליו בזמן החלוקה {ראה גם ת"א (שלום ר"ל) 15786-07-10 אמירי גן יבנה בניה ויזמות בע"מ נ' ג'קי ליברמן, תק-של 2011(1), 193055, 193058 (2011); ע"א 8265/03 יוסף אברמן נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.
לעומת-זאת, סעיף 128 לחוק הירושה מתייחס לחלוקה שנעשתה בניגוד להוראות החוק בעניין הזמנת נושים וסילוק חובותיהם, ומטיל בהתאם אחריות רחבה יותר על היורש, עד כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה, כאשר בניגוד להוראת סעיף 127 לחוק הירושה, הרי על-פי סעיף 128 לחוק הירושה, כאשר הוכח כי היורש לא ידע בזמן החלוקה על החוב הנטען של הנושה, תהא אחריותו רק כדי שוויו של מה שקיבל בחלוקה, ולא יהא בכך די כדי לפוטרו מן החוב הנטען כלפיו {ראה גם מאמרו של ג' טדסקי "חובות העזבון" עיוני משפט ה (התשל"ו), 14}.
ב- תא"ק (שלום חי') 26696-09-09 {בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' עזבון המנוח סאלח מושלב, תק-של 2010(2), 38091, 38092 (2010)} קבע בית-המשפט כי סעיף 128(א) לחוק הירושה מגביל את אחריותו של כל יורש לכדי מה שקיבל מן העזבון בכפוף לכך שיוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה. טענת המבקשת שלא נסתרה לפיה לא ידעה על קיומו של החוב, מקימה לה טענת הגנה אפשרית המצדיקה ליתן לה רשות להתגונן מפני התביעה.
בסעיף 128(ב) לחוק הירושה נקבע כי הוכחת שוויו של העזבון - על היורש {ראה גם ת"ט (שלום חי') 16675-06-09 ורה מזרחי יורשת עזבון המנוח חיים מזרחי ז"ל נ' הל - דור יבוא ושיווק בע"מ, תק-של 2010(3), 63609, 63610 (2010)}.
ההבחנה בין שני סעיפים {127 ו- 128 לחוק הירושה} אלה חשובה אם-כן לשאלת היקף אחריותם של היורשים, כדי שוויו של כל העזבון {סעיף 128 לחוק הירושה} או כדי שוויו של מה שקיבלו מן העזבון {סעיף 127 לחוק הירושה}.
אך הבחנה זו חשובה גם לעניין נטל ההוכחה שכן, על-פי סעיף 127 לחוק הירושה מוטל הוא על הנושה, שצריך להוכיח הן את עצם קיום נכסי העזבון, והן את העובדה כי נכסים אלה חולקו בין היורשים. על-פי הוראת סעיף 128(ב) לחוק הירושה מוטל הנטל על היורשים להוכיח את שוויו של העזבון, או את שוויו של מה שקיבלו מן העזבון.
לעניין נטל ההוכחה, ישנו הבדל בין הסעיפים הללו גם באשר לנטל ההוכחה של תנאי הידיעה של היורש אודות החוב הנטען בזמן החלוקה. בעוד שלפי סעיף 127 לחוק הירושה, נושה המעוניין לגבות את חובו מנכסי העזבון שכבר חולקו ליורש, חייב להוכיח כי בעת החלוקה ידע היורש כי חובו של הנושה קיים אך טרם סולק; הרי לפי סעיף 128 לחוק הירושה, מרגע שהנושה הוכיח שהעזבון אכן חב לו את חובו, מועבר הנטל ליורש להוכיח כי לא ידע על החוב לפלוני בזמן החלוקה.
עולה מכאן, כי ליורש ישנו אינטרס להוכיח כי העזבון חולק כדין לאחר שזימן הנושים בהתאם להוראות 99 ו- 123 לחוק הירושה, כי אז אחריותו מגעת עד מה שקיבל בלבד בהתאם לסעיף 127 לחוק הירושה, ולא עד כדי כלל נכסי העזבון.
במקרה בו החלוקה נעשתה שלא כדין, יחול סעיף 128 לחוק הירושה, ואז ליורשים אין אינטרס ממשי להוכיח את קיום החלוקה, מאחר והתוצאה מטילה עליהם אחריות מורחבת, עד כדי כלל נכסי העזבון. לעניין זה יש לזכור, כי כל עוד היורש אינו מצליח בגדרי סעיף 128 לחוק הירושה להוכיח את שווי העזבון, או את שווי החלק אותו קיבל מן העזבון, אחריותו הינה בלתי-מוגבלת, והוא יחוייב במלוא החוב {ע"א 810/77 דרויש נ' לוסטהאוז, פ"ד לג(3), 355 (1979); ת"א (שלום פ"ת) 1051/89 ספיר נ' עזבון ברכה רושנסקי ז"ל, תק-של 96(3), 4691, 4695 (1996); תמ"ש (משפחה יר') 29170-05 עזבון המנוחה ענת אלימלך נ' עזבון דוד אפוטה, תק-מש 2011(3), 241, 244 (2011)}.

