botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

אחריות בנכסי העזבון; אחריות כדי מה שקיבל; אחריות כדי כל העזבון (סעיפים 126, 127 ו- 128 לחוק)

סעיפים 126, 127 ו- 128 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובעים כדלקמן:

"126. אחריות בנכסי העזבון
עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון.

127. אחריות כדי מה שקיבל
(א) חולק העזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 99 או לפי סעיף 123 ואחרי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אין יורש אחראי לחובות שלא סולקו אלא אם הוכח שידע עליהם בזמן החלוקה ועד כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.
(ב) פרטת החלוקה לפי סעיף 118 או לפי סעיף 125 תהיה ראיה לכאורה למה שכל יורש קיבל מן העזבון, ואם הייתה כלולה בה שומה - גם לשוויו.

128. אחריות כדי כל העזבון
(א) חולק העזבון בלי שהוזמנו הנושים ובלי שסולקו החובות שהיו ידועים בזמן החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; אולם אם הוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה, יהיה אחראי לו רק כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון.
(ב) הוכחת שוויו של העזבון או של מה שיורש קיבל מן העזבון - על היורש."

סעיף 126 לחוק הירושה מתייחס לאחריות היורשים לחובות העזבון לפני חלוקת העזבון בין היורשים, ומבטא את הכלל המקובל בדיני הירושה הישראליים, בדבר אחריות היורשים לחובות העזבון מתוך נכסי העזבון בלבד {תמ"ש (משפחה יר') 29170-05 עזבון המנוחה ענת אלימלך נ' עזבון דוד אפוטה, תק-מש 2011(3), 241, 243 (2011)}.

לעזבון אין אישיות משפטית בפני עצמו {ע"א 181/67 גרינשפן נ' שרעבי, פ"מ כא(ב), 630}, ורק לאחר מתן צו ירושה יעברו נכסי המנוח ליורשיו, והם יהיו חייבים בחובות המנוח כשיעור זכייתם ברכושו {סעיף 126 לחוק הירושה; ת"ת (שלום חי') 40532-03-10 עזבון המנוח סוויד חוסיין ז"ל נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, תק-של 2011(3), 33176, 33177 (2011)}.

ב- תא"ק (שלום ת"א) 10212-05-10 {בנק לאומי לישראל בע"מ נ' נחמה איריס כהן, תק-של 2010(3), 78069, 78070 (2010)} בית-המשפט לא שוכנע כי הובאו ראיות מהימנות לקיומה של עילת התובענה נגד המשיבים.

בית-המשפט קבע כי התביעה היא בגין חובו של אביהם המנוח של המשיבים למבקש. המשיבים הם אומנם יורשיו של המנוח אך סעיף 126 לחוק הירושה, קובע כי "עד לחלוקת העזבון אין היורשים אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון".

במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים כי העזבון טרם חולק. לפיכך, המשיבים אינם אחראים לחובו של המנוח ועילת התביעה נגדם טרם נולדה.

לעומת סעיף 126 לחוק הירושה, סעיפים 127 ו- 128 לחוק הירושה שניהם, קובעים את היקף אחריות היורשים לאחר חלוקת העזבון.

סעיף 127 לחוק הירושה עוסק בחלוקה שנעשתה כדין, בכפוף לכללים המצויים בחוק הירושה בעניין הבטחת זכויות הנושים, וקובע את הכלל בדבר אחריות מופחתת של היורש כלפי הנושה, עד כדי מה שקיבל בחלוקת העזבון, כאשר היורש לא יהיה אחראי כלל ועיקר לחוב שלא ידע עליו בזמן החלוקה {ראה גם ת"א (שלום ר"ל) 15786-07-10 אמירי גן יבנה בניה ויזמות בע"מ נ' ג'קי ליברמן, תק-של 2011(1), 193055, 193058 (2011); ע"א 8265/03 יוסף אברמן נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.

לעומת-זאת, סעיף 128 לחוק הירושה מתייחס לחלוקה שנעשתה בניגוד להוראות החוק בעניין הזמנת נושים וסילוק חובותיהם, ומטיל בהתאם אחריות רחבה יותר על היורש, עד כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה, כאשר בניגוד להוראת סעיף 127 לחוק הירושה, הרי על-פי סעיף 128 לחוק הירושה, כאשר הוכח כי היורש לא ידע בזמן החלוקה על החוב הנטען של הנושה, תהא אחריותו רק כדי שוויו של מה שקיבל בחלוקה, ולא יהא בכך די כדי לפוטרו מן החוב הנטען כלפיו {ראה גם מאמרו של ג' טדסקי "חובות העזבון" עיוני משפט ה (התשל"ו), 14}.

ב- תא"ק (שלום חי') 26696-09-09 {בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' עזבון המנוח סאלח מושלב, תק-של 2010(2), 38091, 38092 (2010)} קבע בית-המשפט כי סעיף 128(א) לחוק הירושה מגביל את אחריותו של כל יורש לכדי מה שקיבל מן העזבון בכפוף לכך שיוכיח שלא ידע על חוב פלוני בזמן החלוקה. טענת המבקשת שלא נסתרה לפיה לא ידעה על קיומו של החוב, מקימה לה טענת הגנה אפשרית המצדיקה ליתן לה רשות להתגונן מפני התביעה.

בסעיף 128(ב) לחוק הירושה נקבע כי הוכחת שוויו של העזבון - על היורש {ראה גם ת"ט (שלום חי') 16675-06-09 ורה מזרחי יורשת עזבון המנוח חיים מזרחי ז"ל נ' הל - דור יבוא ושיווק בע"מ, תק-של 2010(3), 63609, 63610 (2010)}.

ההבחנה בין שני סעיפים {127 ו- 128 לחוק הירושה} אלה חשובה אם-כן לשאלת היקף אחריותם של היורשים, כדי שוויו של כל העזבון {סעיף 128 לחוק הירושה} או כדי שוויו של מה שקיבלו מן העזבון {סעיף 127 לחוק הירושה}.

אך הבחנה זו חשובה גם לעניין נטל ההוכחה שכן, על-פי סעיף 127 לחוק הירושה מוטל הוא על הנושה, שצריך להוכיח הן את עצם קיום נכסי העזבון, והן את העובדה כי נכסים אלה חולקו בין היורשים. על-פי הוראת סעיף 128(ב) לחוק הירושה מוטל הנטל על היורשים להוכיח את שוויו של העזבון, או את שוויו של מה שקיבלו מן העזבון.

לעניין נטל ההוכחה, ישנו הבדל בין הסעיפים הללו גם באשר לנטל ההוכחה של תנאי הידיעה של היורש אודות החוב הנטען בזמן החלוקה. בעוד שלפי סעיף 127 לחוק הירושה, נושה המעוניין לגבות את חובו מנכסי העזבון שכבר חולקו ליורש, חייב להוכיח כי בעת החלוקה ידע היורש כי חובו של הנושה קיים אך טרם סולק; הרי לפי סעיף 128 לחוק הירושה, מרגע שהנושה הוכיח שהעזבון אכן חב לו את חובו, מועבר הנטל ליורש להוכיח כי לא ידע על החוב לפלוני בזמן החלוקה.

עולה מכאן, כי ליורש ישנו אינטרס להוכיח כי העזבון חולק כדין לאחר שזימן הנושים בהתאם להוראות 99 ו- 123 לחוק הירושה, כי אז אחריותו מגעת עד מה שקיבל בלבד בהתאם לסעיף 127 לחוק הירושה, ולא עד כדי כלל נכסי העזבון.

במקרה בו החלוקה נעשתה שלא כדין, יחול סעיף 128 לחוק הירושה, ואז ליורשים אין אינטרס ממשי להוכיח את קיום החלוקה, מאחר והתוצאה מטילה עליהם אחריות מורחבת, עד כדי כלל נכסי העזבון. לעניין זה יש לזכור, כי כל עוד היורש אינו מצליח בגדרי סעיף 128 לחוק הירושה להוכיח את שווי העזבון, או את שווי החלק אותו קיבל מן העזבון, אחריותו הינה בלתי-מוגבלת, והוא יחוייב במלוא החוב {ע"א 810/77 דרויש נ' לוסטהאוז, פ"ד לג(3), 355 (1979); ת"א (שלום פ"ת) 1051/89 ספיר נ' עזבון ברכה רושנסקי ז"ל, תק-של 96(3), 4691, 4695 (1996); תמ"ש (משפחה יר') 29170-05 עזבון המנוחה ענת אלימלך נ' עזבון דוד אפוטה, תק-מש 2011(3), 241, 244 (2011)}.