botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

שיפוט בתי-דין דתיים (סעיף 155 לחוק)

סעיף 155 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"155. שיפוט בתי-דין דתיים (תיקונים: התשמ"א, התשנ"ח)
(א) על-אף האמור בסעיפים 66(א) ו- 151 מוסמך בית-הדין הדתי שהיה לו שיפוט בענייני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסמכתם לכך.
(א1) נתן בית-הדין צו ירושה או צו קיום צוואה לפי סעיף זה, יועבר העתק הצו לרשם לענייני ירושה לשם רישום לפי סעיף 73ד.
(ב) היה בין הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה קטין, פסול-דין או נעדר שאין לו אפוטרופוס, רשאי בית-הדין הדתי למנות לו אפוטרופוס לעניין מתן הסכמה לשיפוט בית-הדין הדתי ולעניין ייצוגו לפניו.
(ג) בעניין שהובא בפני בית-דין דתי בהתאם לסעיף-קטן (א) מוסמך בית-הדין הדתי, על-אף האמור בסעיף 148, לנהוג לפי הדין הדתי הנוהג בו, ובלבד שאם היה בין הצדדים קטין או מי שהוכרז פסול-דין, לא יהיו זכויות הירושה שלו, אם על-פי דין ואם על-פי צוואה, וזכויותיו למזונות מן העזבון פחותות ממה שהיו לפי חוק זה.
(ד) בעניין שהובא לפני בית-דין דתי בהתאם לסעיף-קטן (א), מוסמך בית-הדין הדתי גם למנות מנהל עזבון ולחלק נכסי העזבון, ויחולו סימנים א' עד ה' לפרק הששי, למעט סעיפים 105 ו- 106, ובכל מקום בסימנים אלה שמדובר בבית-המשפט יראו כאילו מדובר בבית-דין דתי.
(ה) סעיף-קטן (א) אינו בא לפגוע בסעיף 4 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953.
(ו) בסעיף זה "בית-דין דתי" - בית-דין רבני, בית-דין שרעי, בית-דין של עדה נוצרית ובית-דין דרוזי."

סעיף 155(א) לחוק הירושה אינו מתייחס אלא לשלוש סוגיות: מתן צו ירושה, מתן צו קיום צוואה, וקביעת זכויות למזונות מן העזבון בעוד שאין כל הענקה של סמכות בנושאים קנייניים ורכושיים הקשורים לביצוע של צוואה או של חלוקת העזבון בין היורשים, לרבות בכל הקשור להחלת חזקת השיתוף.

סעיף 155(א) לחוק הירושה עצמו דורש הסכמת כל המעוניינים בדבר, ובכל זאת קובע רשימה סגורה של שלושה נושאים בלבד שבהם ניתן לבית-הדין לדון בהם בהסכמת הצדדים. הווי אומר, שבנושאים אחרים, בהם לא העניק המחוקק סמכויות לבית-הדין, אף הסכמת הצדדים לא תועיל {תמ"ש (משפחה יר') 11681-03 ש. נ' י., תק-מש 2011(3), 370, 372 (2011)}.

ב- רע"א 3154/94 {עאסי נ' עאסי, פ"ד מט(2), 250 (1995)} קבע כב' השופט י' קדמי כי ה"נוגע בדבר" לצורך סעיף 155 לחוק הירושה הוא מי שטוען לזכות הנאה "ישירה" בעזבון כיורש על-פי דין או כזוכה על-פי צוואה, בעוד שה"מעוניין בדבר" {לצורך סעיף 67 לחוק הירושה} יכול שיהיה גם מי שטוען להנאה "עקיפה" מן העזבון מכוחו של יורש או זוכה כאמור.

נציין כי בפרשת עאסי נפסק - בניגוד לדעת הרוב בפרשת משולם - כי ישנו שוני בין המונחים צד "נוגע בדבר" לבין צד "מעונין בדבר" {ראה גם בג"צ 7962/09 פלוני נ' בית-הדין הרבני הגדול, תק-על 2009(4), 1023, 1025 (2009)}.

ש' שילה בספרו {פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, כרך שלישי (התשס"ב), 436} גורס:

"סעיף 155 דן בהסכמת "הצדדים הנוגעים בדבר", ואילו בחוק הירושה שכיח דווקא השימוש במונח "מעוניין בדבר"... למרות דברי הנשיא לשעבר מ' שמגר (ב- בג"צ 673/89 משולם נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד מה(5), 594, 603 (1991)) שלכאורה אינם מבחינים בין שני ביטויים אלה, נדמה דווקא שבהקשר של סעיף 155 יש להצביע על הבדל בין השניים. כבר ראינו כי לא רק יורשים הם מעוניינים בדבר וצדדים הנוגעים בדבר, אלא הלכה פסוקה היא כי גם נושי המוריש והעזבון נכנסים בגדרי קטגוריות אלה. לכן, לדעתי, למען הקניית סמכות שיפוט לבית-הדין יש לשאול גם את פיהם של נושיו של המוריש ושל העזבון. אולם נדמה כי די בכך ואין להרחיב את מעגל "הצדדים הנוגעים בדבר" - בייחוד בהקשר של סעיף 155 - מעבר לכך. על-כן אף שניתן לכלול בביטוי "הצדדים הנוגעים בדבר" גם נושה של יורש, נדמה כי נושה של יורש איננו נכלל בביטוי צד הנוגע בדבר לעניין סעיף 155.

ועל שום מה ההבחנה? נראה לי כי לנושה של מוריש יש עניין ישיר בעזבון - לא ניתן לחלק את העזבון בין היורשים כל עוד הנושה לא קיבל את המגיע לו. שונה המצב לגבי נושה של יורש..."

{ראה גם בג"צ 8550/06 פלונית נ' בית-הדין הרבני הגדול ירושלים, תק-על 2006(4), 5051 (2006); ת"ע (משפחה ת"א) 104641/07 עזבון המנוח ש. ק. ז"ל נ' ש. ק., תק-מש 2008(2), 127, 129 (2008)}.

בית-הדין השרעי יהא מוסמך לדון בהוצאת צו ירושה רק אם כל הצדדים הנוגעים בדבר נתנו את הסכמתם לכך שהעניין יידון בבית-הדין השרעי וזאת לפי הוראות סעיף 155(א) לחוק הירושה {ת"ע (משפחה קר') 120/08 א. נ. נ' יורשי המנוח ח. מ. ע. והמנוחה פ. ס. א., תק-מש 2008(2), 77, 79 (2008)}.

לאישה יהודיה קיימת עדיפות על יורשים אחרים בבחירת הערכאה שתדון בסוגיית מזונותיה מן העזבון. אישה יהודיה זכאית לתבוע מזונות מן העזבון בבית-הדין הרבני, ללא הסכמת יתר היורשים, ואף אם כל ענייני העזבון נדונים בבית-המשפט. אך זכות בחירה זו מוקנית רק לאישה ולא לבעלי דין אחרים {ראה סעיף 155(ה) לחוק הירושה; תיק מס' 6798-64-1 (רבני) פלוני נ' פלונית, תק-רב 2008(2), 115, 116 (2008)}.