botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

ירושה מכוח אימוץ (סעיף 16 לחוק)

סעיף 16 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"16. ירושה מכוח אימוץ
(א) מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וכן יורשים את המאמץ צאצאי המאומץ.
(ב) המאומץ וצאצאיו אינם יורשים על-פי דין את קרובי המאמץ; המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו, אולם קרובי המאמץ אינם יורשים על-פי דין את המאומץ.
(ג) המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ, אולם הורי המאומץ והורי-הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ."

המילה "אימוץ" משמשת בשתי משמעויות. הראשונה, היא באה לציין יחסים בין בני אדם, הזהים במתכונתם ליחסים שבין הורה ופרי בטנו, במישור הרגשי, החברתי והכלכלי. השנייה, היא באה לציין יחסים, כאמור לעיל, כאשר החוק הטביע עליהם את חותמו והטיל על שני הצדדים את כל החובות, והעניק להם את כל הזכויות, הנוצרים על-ידי החוק בין הורה ופרי בטנו, כגון, בין היתר, חיובי מזונות, זכויות בירושה וכדומה.

מאחר שלעיתים קרובות היחסים בין מאמץ ומאומץ הם יחסים כאמור לעיל לפי שתי המשמעויות כאמור לעיל גם יחד, ובלשון בני אדם, אין מקפידים תמיד על הבחנה בין אימוץ שאושר על-ידי הרשות המוסמכת ונתלו אליו לפיכך חובות וזכויות בנות ביצוע על-ידי החוק, ובין אימוץ שלא נתלוו אליו חובות וזכויות משפטיות כאלה ננסה, לפחות לצורך הדיון שבפנינו, להבחין בין סוגי אימוצים אלה.

אימוץ כדין פירושו אצלנו אימוץ לפי חוק אימוץ ילדים, התש"ך-1960, ולגבי אימוץ שנעשה בחו"ל לפי חוק שהיה בתוקף במקום בו נערך האימוץ.

"אימוץ בפועל" או אימוץ למעשה מציין מערכת יחסים, שאיננה מלווה גושפנקא של הרשות המוסמכת על-ידי החוק.

היחסים בין מאמץ ומאומץ עובר למתן צו האימוץ הם יחסי אימוץ בפועל אולם, לא תמיד מהווים יחסי אימוץ בפועל הקדמה לאימוץ כדין, כי ייתכן שאדם יאמץ ילד, כלומר, יקבלו לתוך ביתו, יסמיכו אל שולחנו, ודאג לצרכיו, מבלי שירצה לקבל על עצמו חובות של אב לתמיד, כי רוצה הוא להשאיר לעצמו את הברירה להפסיק את הקשר כל עת שירצה בכך. יש לקרוא ליחסים של אימוץ בפועל "יחסי אומנה".

בלשונו של המחוקק מוצאים אנו את הביטוי "אימוץ כדין" בסעיף 16 של חוק הירושה, המעניק זכויות למי שאומץ כדין דווקא.

אימוץ בפועל לא יהפוך לאימוץ כדין אם לא היה מלווה כוונה כזו אצל המאמץ {והסכמה, במידה שהמאומץ היה בר-דעת להסכים, מצד המאומץ}, וכל עוד לא נתנה הרשות המוסמכת את גושפנקתה, ועד מתן צו אימוץ על-ידי הרשות, חופשי המאמץ {וכמובן גם המאומץ} מכל התחייבות משפטית, ויכול הוא לשים קץ ליחסי האימוץ בפועל במעשה חד-צדדי, וכמובן שלא ניתן לאכוף יחסי אימוץ כדין לא על מאמץ ולא על מאמץ נגד רצון מי מהם.

ייתכן, כי יחסי אימוץ בפועל מתקרבים למימדים של "מעין מעמד" ונושאים איתם השלכות משפטיות, אבל זכות ירושה על-פי דין אינה ביניהן, כי הלא במפורש קבע המחוקק בסעיף 16 לחוק הירושה מה שקבע {ע"א 8030/96 לאה יהוד ואח' נ' ישראל יהוד ואורה עובדיה, פ"ד נב(5), 865 (1999)}.

ב- ת"ע (משפחה ר"ל) 6140-08 {י.ח נ' ע.ה, תק-מש 2010(3), 105, 107 (2010)} קבע בית-המשפט:

"חוק הירושה, התשכ"ה (להלן: "החוק") קובע בסעיף 16(א) שמי שאומץ כדין יורש את מאמציו כאילו היה בנם.

הדגש איפוא הוא על אימוץ כדין.

אין חולק שהתובע לא אומץ כדין אלא "אומץ בפועל" על-ידי המנוחים אשר שימשו לו כהורים במקום בתם שנישאה מחדש. השניים יצרו תא משפחתי חדש ולתובע לא נתנו בו חלק.

אמנם התובע נרשם במרשם האוכלוסין עם עליית המשפחה ארצה כבנם של המנוחים אך בכך לא סגי.

ההלכה היא שהרישום שעורך פקיד הרישום במרשם האוכלוסין איננו מהווה הכרה באימוצו החוקי של התובע לעניין זה ראה:

ע"א 8030/96 לאה יהוד נ' ישראל יהוד, פ"ד נב(5), 865, 873-872 (1999) ראה דבריו של כב' השופט י' טירקל אשר מפנה אל הפסיקה שהתייחסה אל משמעות הרישום בתעודת הזהות ובמסמכים רשמיים אחרים כרישום שאין בו כדי לשמש ראייה לקביעת מעמד. כב' השופט י' טירקל מפנה לדבריו של כב' השופט (כתוארו אז) י' זוסמן ב- בג"צ 143/62 הנריט אננה קטרינה פונק שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד יז 248, 249, 225 (1963); דברי כב' השופט (כתוארו אז) ח' כהן ב- בג"צ 58/68 בנימין שליט ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד כג(2), 490-486 (1970); דברי כב' המשנה לנשיא (כתוארו אז) א' ברק ב- בג"צ 2888/92 אלייני קריסטינה גולדשטיין ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נ(5), 89, 93 (1994).

ב"כ התובע טוענת שאימוץ יכול להיות גם "בפועל" ולאו דווקא כדין. לטענתה שמשהוכחו העובדות לכך שהתקיים "אימוץ בפועל" ניתן להסתפק בכך לצורך החלת סעיף 16 לחוק.

אני דוחה טענה זו. בפסק-הדין ב- ע"א 8030/96 נדונה הסוגיה ונדחתה האפשרות של "אימוץ בפועל" לצורך קביעת המעמד הנדרש על-פי סעיף 16(א) לחוק שכן אין מדובר בטובת הנאה סוציאלית המוענקת מתוקפם של חוקים אלא בקביעת מעמד אשר תוקפו כלפי כולי עלמא:

'השאלה מה משמעותם, הלכה למעשה, של יחסי אימוץ שלא זכו בגושפנקא משפטית נדונה בעבר בבית משפט זה. לעניין זה קבע כב' השופט ח' כהן: '... נראה שכל חוק וחוק טעון פירוש משלו... חוששני שבאימוץ בפועל לא סגי: יש צורך באימוץ פורמאלי דווקא, כדי להוליד את התוצאה של רכישת מעמד האזרחות; כפורמאליות מעמד התוצאה, כן פורמאליות מעמד העילה. מה שאין כן בכל אותם החוקים המעניקים טובות הנאה סוציאליות בלבד: כאן אין המדובר ביצירת מעמד זה או אחר כלפי כולי עלמא... אלא אך ורק בדאגה חומרית למי אשר במות פלוני, או בהיקרות מקרה אסון פלוני, וכיוצא באלה עילות אינדיבידואליות לחסדי המחוקק, זקוק הוא להגנתו ולטובת ההנאה המסויימת אשר הוא מעניק לו' (ע"א 457/63 אברהם רבינוביץ נ' יורשי המנוחה ציפה (דבורה) גרשטיין, פ"ד יח(1), 659, 662 (1964)... אין צריך לומר כי לעניין ירושת המאמצים אין להסתפק באימוץ בפועל. כאן מדובר "ביצירת מעמד... כלפי כולי עלמא" ולא בטובת הנאה סוציאלית ויש להקפיד, כדברי כב' השופט ח' כהן, על "פורמאליות מעמד העילה" כמו על "פורמאליות מעמד התוצאה". על-כך עמד גם פרופ' שילה ..." ... עם זאת, ברור שהזכות לירושה היא זכות שהמחוקק נתן, בלשונו, ל"מי שאומץ כדין". קביעה זו סבירה גם כיוון שהזכות לירושה הינה זכות פורמאלית, הניתנת לאנשים מסויימים, ללא קשר למצבם הסוציאלי וצרכיהם החומריים. כדי להכניס אדם לתוך מעגל היורשים - דבר הגורע מזכויותיהם הקנייניות של יורשים אחרים - יש להקפיד על קיום הוראות המחוקק...' "

לאור הדברים הללו ברי כי התובע איננו זכאי לרשת את המנוחים אשר אימצו אותו "בפועל". "

ב- אמ' (משפחה ת"א) 40/01, ת"ע (ת"א-יפו) 771/98 {פלונית נ' אלמונית, תק-מש 2002(3), 225, 227 (2002)} קבע בית-המשפט:
"12. ומכאן לשאלה נוספת, האם הוראת סעיף 16 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") מונעת הכרה אינצידנטלית בצו האימוץ הזר. בסעיף 16(א) לחוק הירושה נקבע: "מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו", והוראת סעיף 148 לחוק הירושה מוסיפה: "על זכויות ירושה... לא יחול אלא חוק זה".

13. המילים "אומץ כדין" בסעיף 16(א) לחוק הירושה מתייחסות הן לעניין אימוץ שנעשה בישראל על-פי חוק האימוץ והן לעניין אימוץ שנעשה בחו"ל, שתקף על-פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי החלים בישראל.

לעניין זה אומר פרופ' פנחס שיפמן בספרו דיני המשפחה בישראל כרך ב', התשמ"ט, 96: "הדין לעניין זה איננו רק הדין הישראלי הפנימי אלא גם דין זר שמכוחו נוצר אימוץ תקף על-פי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי".

14. גם אם נקודת המוצא של "אימוץ כדין" בסעיף 16(א) לחוק הירושה הוא חוק האימוץ הישראלי, עדיין ניתן לראות, לשאלת תוקפו של אימוץ שנעשה בחו"ל, לאקונה בחוק האימוץ הישראלי אשר מתמלאת בתוכן על-פי סימן 46 לדבר המלך במועצה או מכוח היקש.

ראו: ע"א 8030/96 יהוד נ' יהוד, פ"ד נב(5), 865 (1999) פסק-דינו של כב' השופט י' אנגלרד.

קונסטרוקציות אלה מביאות לכך שניתן להכיר בצו האימוץ הזר הכרה אינצדנטלית לצורך מתן צווי ירושה בישראל, וזאת לאור העובדה שמקום מושבו של המאמץ היה במדינה הזרה, בה ניתן צו האימוץ.

15. סוף דבר. ניתן להכיר בצו האימוץ הזר מ- 18.1.80 שניתן בבית-המשפט בגרמניה בהכרה אינצדנטלית מכח סעיף 11(א) לחוק אכיפת פסקי-חוץ לצורך מתן צו ירושה בישראל בעניין עזבון האב המאמץ."