botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

אחריות לחוב כולו או לחלק ממנו (סעיף 132 לחוק)

סעיף 132 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"132. אחריות לחוב כולו או לחלק ממנו
(א) נושה שיורש אחראי לחובו לפי הוראות סימן זה, רשאי לתבוע ממנו את מלוא תביעתו במידה שאינה עולה על היקף אחריותו של היורש, ובלבד שהודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, אם הייתה הזמנה כזאת.
(ב) נושה שלא הודיע על תביעתו תוך התקופה שנקבעה בהזמנה לפי סעיף 99 או סעיף 123, ואין לו הצדקה לאי-הודעתו, אינו רשאי לתבוע מיורש אלא חלק יחסי מתביעתו כיחס חלקו של אותו יורש בעזבון כולו, ותוך שנתיים מתום אותה תקופה."

המחוקק בחר בצד השמירה על זכויות הנושה וקביעת כללי התנהגות של היורש בהטלת חובות מסויימות על הנושה שאם-לא-כן תיפגע זכותו להיפרע מן היורש.

המדובר בהוראות וסייגים ברורים שיכתיבו את התנהגות הנושה כתנאי ליכולתו להיפרע מן היורש. כאן מדובר בשני תנאים שונים הנוגעים להתנהגות הנושה:

א. עמד הנושה בתנאי סעיפים 99 או 123 יהא הנושה זכאי לתבוע את היורש כדי מלוא תביעתו ועד כדי חלקו של היורש.

ב. לא עמד הנושה בתנאים הללו, ובלא כל הצדקה, אינו זכאי אלא לחלק היחסי של החוב כאותו חלק יחסי של חלקו של היורש אל מול העזבון כולו. במקרה זה קיימת סנקציה נוספת והיא קיצור תקופת ההתיישנות והעמדה על שנתיים בלבד אל מול תקופת ההתיישנות של חוב על-פי חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 העומדת על שבע שנים ואולם, "הדעת נותנת שסעיף 132 יחול גם על תביעות כלפי מעביר או משעבד חלקו בירושה (סעיף 130(א)) וכלפי מקבל החלק המועבר או השיעבוד האחראים כערבים למעביר או למשעבד" {פ"ה שטראוס דיני הירושה בישראל, 151}.

הנה-כי-כן, "במקרה הנזכר בסעיף-קטן (א) אין הנושה חייב לנוע מיורש ליורש, הוא יכול לגבות מיורש אחד את מלוא תביעתו (בתנאי שאינה עולה על גבול אחריותו של היורש-שווי כל העזבון, או שווי מה שקיבל מן העזבון). סעיף-קטן (ב) מהווה סנקציה נגד נושה שהוזמן (לפי סעיף 99 או סעיף 123) ולא הודיע על תביעתו, וללא הצדקה, תוך התקופה שנקבעה בהזמנה הנ"ל" {מ' תימור דיני הירושה בישראל הלכה למעשה (ספריית משפט ישראל, תל-אביב, התשכ"ה-1965), 147}.

מטרתו של סעיף 132 בחוק הירושה בקציבת מועדים בהם ניתן להעלות טענות הנוגעות לרכוש העומד לחלוקה במסגרת עזבונו של נפטר, על-מנת שיורשיו ידעו במסגרת זמנים כקבוע בחוק, מי ואלה טענות מועלות כנגדו רכושו של המוריש, ובעצם כנגדם כיורשיו {בש"א (משפחה ת"א) 12603/06 נ' מ.פ. ת.ז ..., תק-מש 2008(3), 270, 278 (2008)}.

ב- בש"א (שלום ת"א) 155045/07 {רחל דהאן נ' אנדיט רוזנר, תק-של 2007(2), 13317, 13319 (2007)} קבע בית-המשפט כי משלא בוצע הליך הזמנת נושים בהתאם לחוק הירושה, אין תחולה לסעיפים 127 ו- 132 לחוק הירושה. משאין מקום להחיל את סעיף 132 לחוק הירושה במקרה דנן, חלים דיני ההתיישנות הכלליים, במסגרתם עומדת המשיבה.

המינוי של מנהל העזבון הזמני הסתיים לפני שחלפה תקופה של 3 חודשים למתן הודעה על-ידי הנושים לאחר הפרסום בעיתון. הוראת סעיף 132(ב) לחוק הירושה הקובעת תקופת התיישנות של שנתיים אינה חלה בתחרות בין יורשים לעניין נטל החזר החובות שרבץ על העזבון והוחזר על-ידי חלק מהיורשים. הוראת סעיף 132(ב) לחוק הירושה - פונה לנושים חיצוניים {דברי בית-המשפט ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 6540/05 ג'ראלדין מוללי שאבי נ' שאבי מירב, תק-מש 2006(4), 679, 681 (2006)}.

לעניין חלוקת נטל החובות בין היורשים לבין עצמם מורה הוראת סעיף 134(ב) לחוק הירושה כי "יורש שסילק לנושה יותר מכפי שמוטל עליו בינו לבין היורשים האחרים רשאי לדרוש מן האחרים החזרת היתרה". על הוראה זו חלים דיני ההתיישנות הרגילים של 7 שנים, ולא מועד ההתיישנות המיוחד של שנתיים הקבוע בהוראת סעיף 132(ב) לחוק הירושה.