botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

מנהלים אחדים (סעיף 93 לחוק)

סעיף 93 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"93. מנהלים אחדים (תיקון התשנ"ח)
מינה בית-המשפט או הרשם לענייני ירושה שני מנהלי עזבון או יותר, יחולו ההוראות הבאות, זולת אם הורה בית-המשפט אחרת:
(1) מנהלי העזבון חייבים לפעול תוך הסכמה; בעניין שדעותיהם חלוקות, יפעלו כפי שיחליט בית-המשפט;
(2) פעולה של אחד או של אחדים ממנהלי העזבון טעונה הסכמת האחרים או אישור בית-המשפט, מראש או למפרע;
(3) בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד ממנהלי העזבון לפעול על דעת עצמו;
(4) כל מנהל עזבון אחראי לפעולת חבריו זולת אם התנגד לה או לא ידע עליה;
(5) נתפנה מקומו של אחד ממנהלי העזבון או שחדל לפעול, זמנית או לצמיתות, חייבים אחרים להודיע על-כך מיד לבית-המשפט, והם חייבים ומוסמכים להמשיך בתפקידיהם כל עוד לא הורה בית-המשפט אחרת."

סעיף 93 לחוק הירושה קובע כי בסמכותו של בית-המשפט למנות שני מנהלי עזבון או יותר.
במקרה שכזה, יחולו הוראות סעיפים 93(1) עד (5) לחוק הירושה. לדוגמה: בצוואתו הורה המוריש כי שמעון יהיה מנהל עזבונו אולם, בית-המשפט סבור כי שמעון לא יוכל לנהל את העזבון כדבעי, בגלל שמדובר בעזבון גדול לדוגמה, הדורש השקעה של זמן עבודה רב ועל-כן ממנה את לוי להיות מנהל עזבון לצד שמעון.

בעשותו כן, מקיים בית-המשפט את רצונו של המוריש, מחד, ומאידך, שומר בית-המשפט על אינטרס הצדדים בעזבון {ראה גם ת"ע (יר') 1194/95 עוזר מזרחי נ' חי רג'י ואח', תק-מח 96(1), 876 (1996) שם מינה בית-המשפט מנהל עזבון נוסף}.

סיפת סעיף 93 לחוק הירושה קובע, כי על-אף האמור בסעיף זה, לבית-המשפט הסמכות והכוח להורות אחרת. כלומר, להורות בניגוד לקבוע בסעיפים 93(1) עד (5) לחוק הירושה, לדוגמה, והכול על-פי שיקול-דעתו.

סעיף 93(1) לחוק הירושה קובע כי מנהלי העזבון חייבים לפעול תוך הסכמה ביניהם. לדעתינו, כוונת המחוקק בסעיף הנ"ל, כי ההסכמה תהיה מוחלטת. ונסביר. במקרה ויש שני מנהלים או יותר, על ההחלטות להתקבל פה אחד. באם קיימים חילוקי-דיעות, על מנהלי העזבון לפנות לבית-המשפט, על-מנת שזה יכריע במחלוקת שנוצרה.

מנהלי עזבון, אינם רשאים להיפטר מניהול של ממש וזאת על-ידי העברת העבודה למנהל עזבון אחר, שיעשה את העובדה במקומם. בעשותם כן, יוצרים הם פיקציה של מינוי כמה מנהלי עזבונות, כאשר הניהול בפועל של העזבון נעשה על מנהל אחד {עז' (ת"א) 5650/99 עזבון בת-שבע דה-רוטשילד נ' עמותת בת-דור, תק-מש 99(2), 69 (1999)}.
נדגיש כי "אין המנהלים רשאים להיפטר מניהול ממשי של העזבון על-ידי העברתו לידי חלק מהם. אין לומר כאן ששלוחו של אדם כמותו. המחוקק מעוניין בפעילות משותפת ממשית ואין להערים על כוונתו" {ש' שילה פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, חלק שלישי, 191}.

כמו-כן "אין להעביר פעילות בצורה גורפת לאחד ממנהלי העזבון האחרים, ומקל וחומר שאין להעביר פעילות כזו לאדם שלישי שאינו בין מנהלי העזבון. עם זאת, לעיתים אין מנוס מלהעביר פעילויות ספציפיות לביצוע על-ידי אנשים מסויימים, לרוב מומחים, הפועלים כשלוחים של המנהלים, כגון רואי-חשבון ועורכי-דין" {ש' שילה, שם, 196}.

סעיף 93(2) לחוק הירושה קובע כי ההסכמה לגבי עשיית פעולה יכולה להתקבל, מראש או למפרע {לאחר ביצוע הפעולה}. על-אף הקושי שבדבר, כי על ההסכמה להינתן מראש לפני עשייתה של הפעולה.

באם תינתן הסכמה מראש, ייתכן ונצליח לחסוך מהצדדים את הפניה לבית-המשפט שיצטרך ליתן פרשנותו ל"הסכמה" שניתנה. כך גם נחסוך מבית-המשפט ומהצדדים עצמם את הפרשנות באשר לשאלה האם ניתנה בכלל הסכמה מראש ואם לאו.

במקרה ואחד ממנהלי העזבון לא ידע על הפעולה או התנגד לה, ולאחר ביצוע הפעולה, אישר הפעולה בדיעבד, אזי, כמוה כהסכמה ומנהל עזבון זה לא יוכל לטעון בעתיד כי התנגד או לא ידע על הפעולה שנעשתה.

סעיף 93(3) לחוק הירושה קובע כי "בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד ממנהלי העזבון לפעול על דעת עצמו".
נעיר כי "לעיתים הצורך בהסכמת כל המנהלים יכול להכביד על ביצוע נאות של פעילות זו או אחרת, שכן לא תמיד קל להשיג את מי מנהלי העזבון האחרים, ואף אם מגיעים אליו צריך להסביר לו במה מדובר. כשצריך לבצע פעולה תוך זמן קצר כי העניין אינו סובל דיחוי, עמידה על הכלל שהפעולה תהיה בהסכמה עלולה לגרום נזק לעזבון. לכן המחוקק קבע שבמקרים כגון אלה מנהל אחד רשאי לפעול על דעת עצמו ללא צורך בהסכמת מנהל עזבון אחר". וכן השימוש במילה "רשאי", בא "ככל הנראה, להגן על אפשרות של תביעה נגד מנהל העזבון שלא פעל כשורה כשעשה משהו על דעת עצמו בלי להיוועץ עם שותפיו לניהול העזבון. אבל ייתכן שהכוונה לא רק שיש למנהל העזבון רשות לעשות כך ('רשאי') אלא אף חובה עליו לפעול כך. נדמה שאם מנהל עזבון ער לסיטואציה שיש להגדירה כסיטואציה שאיננה סובלת דיחוי, והוא לא יפעל על דעת עצמו, יש לראותו כמועל בתפקידו והוא יהיה אחראי לנזקים שייגרמו לעזבון בגין היעדר המעש מצידו. לפיכך במקרים כגון דא, אף שהכתיב הוא 'רשאי', הקרי הוא 'חייב'. פירוש דווקני למונח 'רשאי', כאילו יש למנהל העזבון שיקול-דעת אם לפעול ולא לחדול, איננו מתקבל על הדעת" {ש' שילה, שם, 193}.

סעיף 93(4) לחוק הירושה קובע כי פעולתו של מנהל עזבון תחייב את חבריו המנהלים. יחד-עם-זאת, אם אחד מן המנהלים התנגד לפעולה או לא ידע עליה, הוא לא יחוייב באחריות לאותה פעולה שנעשתה ללא ידיעתו או שהתנגד לה.

אם יוכח בסופו של יום כי מנהל העזבון לא התנגד או ידע על הפעולה שנעשתה ושגרמה את הנזק, ניתן יהא לחייבו בפיצויים שכן התרשל בתפקידו.

מחובתו של מנהל העזבון להתנגד לעשייתה של פעולה באם מגיע למסקנה כי איננה צריכה להתבצע או שיש לעשות בדרך אחרת אם בכלל.
ממקרא סעיף 93(4) לחוק הירושה, לא ניתן להבין באיזו צורה, על מנהל העזבון להביע את התנגדותו. לדעתינו, על מנהל עזבון, המעוניין להתנגד, להביע את התנגדותו בכול צורה שהיא העומדת לרשותו לרבות שליחת מכתב, שיחה טלפונית או ישירה, יידוע היורשים, נהנים ונושים ואף במידת הצורך, פניה לבית-המשפט.

על מנהל העזבון לדאוג לכך כי התנגדותו לפעולה כזו או אחרת, תהיה ברורה, כנה וישירה ללא רמזים, שכן, אחרי הכל, וברוב המקרים, מדובר באחריותו המקצועית של עורך-הדין.

כמובן שבית-המשפט, בעת הצורך, הוא זה שיקבע האם בהתנגדותו של מנהל העזבון, כאמור, היה בה די, שכן, ייתכנו מקרים כי לא די בשליחת מכתב או שיחה ישירה לדוגמה. בית-המשפט ידון בכל מקרה לגופו ועל-פי הנתונים, כפי שיובאו בפניו.

יתירה-מזאת, לדעתינו, יש להחיל את הוראת סעיף 54 לחוק החוזים, על מנהלי עזבון ולקבוע כי מנהלי עזבון אחראים אישית ביחד וכל אחד לחוד. סעיף 93 לחוק הירושה לא אומר את דברו בעניין זה. חוק הירושה מדגיש כי אם יימצא כי מנהלי העזבון התרשלו בתפקידם ולא פעלו כדבעי, יחוייבו באחריות אישית וניתן יהא להפעיל סנקציות הקבועות בחוק הירושה.

סעיף 93(5) לחוק הירושה קובע כי במקרה ונתפנה מקומו של אחד ממנהלי העזבון או שאחד ממנהלי העזבון חדל לפעול, זמנית או לצמיתות, מחובתו של מנהל העזבון ש"נשאר" להודיע על-כך, באופן מיידי, לבית-המשפט.

מרגע ההודעה ועד למתן החלטת בית-המשפט בעניין זה, שאר מנהלי העזבון רשאים להמשיך ולנהל את העזבון. כך גם כאשר "מדובר בהפסקה זמנית של פעילות אותו מנהל, כגון מפאת מחלה".