botox
הספריה המשפטית
הפרשנות לחוק הירושה (על סעיפיו השונים) ודיני עזבונות

הפרקים שבספר:

קביעת המזונות (סעיף 59 לחוק)

סעיף 59 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"59. קביעת המזונות
בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית-המשפט, בין השאר:
(1) בשווי העזבון;
(2) במה שהזכאי למזונות עשוי לקבל מן העזבון כיורש על-פי דין או כזוכה על-פי צוואה.
(3) ברמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהייתה ערב מות המוריש, ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש;
(4) ברכושו של הזכאי למזונות;
(5) בהכנסתו של הזכאי למזונות מכול מקור שהוא, ובלבד שלגבי בן זוגו של המוריש לא יתחשב בית-המשפט בהכנסתו מעבודתו או ממשלח ידו אלא במידה שהכנסה כזאת שימשה גם ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן-הזוג;
(6) במזונות שהזכאי יכול לקבל על-פי הסעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959;
(7) לגבי בן זוגו של המוריש - במה שמגיע לו על-פי עילה הנובעת מקשר האישות, לרבות מה שהאישה מקבלת על-פי כתובה."
מזונות מהעזבון אינם המשך של מזונות, שהזכאי קיבל מן המוריש בחייו. יחד-עם-זאת נותנת רמת החיים של הצדדים ערב מות המוריש קנה-מידה לפסיקת מזונות מן העזבון.

הקריטריון של רמת חיים ערב מות המוריש סוטה מהעיקרון של המשפט העברי "עולה עמו ואינה יורדת", החל על מזונות אישה בחיי בעלה.

יחד-עם-זאת, קיים קשר ישיר בין מזונות מן החיים לבין מזונות מן העזבון באשר על-פי הוראת סעיף 59(5) לחוק הירושה, הכנסות בן זוג מעבודה או ממשלח יד תילקחנה בחשבון, רק אם הן שימשו לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן הזוג בחיי המוריש. נשים שנהנו ממעשי ידיהן בחיי בעליהן – אין המחוקק מרע את מעמדן לאחר פטירת הבעל.

בדיני הירושה, אין הזכאי למזונות יכול לדרוש מזונות בטענה, שרכושו אינו מניב פירות. אין הצדק לשמר רכוש בידי זכאי למזונות מעזבון, בה בעת שהוא מבקש ליטול מיורש רכוש לו הוא זכאי מהעזבון.

בכך שונים דיני המזונות בחיים מדיני המזונות לאחר המוות. במזונות אישה בחיי בעלה לא ניתן לרדת לרכושה, ולכל היותר ניתן להתחשב בהכנסה פירותית שמניב רכושה. במזונות אישה מעזבון בעלה ניתן, גם ניתן, להתחשב ברכושה ולא רק בפירות.

במשפט העברי המזונות משתלמים לאלמנה כל עוד לא סולקה הכתובה. בחוק הירושה, תשלום המזונות מהעזבון אינו קשור עוד לסילוק הכתובה, אם כי ניתן להתחשב באלמנט זה, כחלק מפרמטרים נוספים, בגדר הוראת סעיף 59(7) לחוק הירושה.
הקריטריונים הקבועים בסעיף 59 לחוק הירושה, לעניין פסיקת מזונות מהעזבון, אינם רשימה סגורה. בית-המשפט רשאי להתחשב בנתונים נוספים, שלא בא גדרם בהוראת החוק {ע"א 181/78 דורון נ' עזבון דורון, פ"ד לב(3), 533 (1978); עז' (חי') 192/98 אנג'לה חיימוביץ נ' עזבון המנוח יעקב חיימוביץ, תק-מש 2001(3), 313, 319 (2001); עז' (חי') 1010/99 מינה פייביש נ' עזבון המנוח אפרים, תק-מש 2000(3), 145, 149 (2000)}.

חוק הירושה מקנה לבית-המשפט שיקול-דעת רחב בפסיקת מזונות מן העזבון. המחוקק לא קבע סדרי עדיפות בין הפרמטרים בסעיף 59 לחוק הירושה, ובית-המשפט רשאי ליתן לקריטריונים השונים את המשקל הראוי בעיניו.

בנקטו בסעיף 59 לחוק הירושה בלשון "יתחשב" ביקש המחוקק לבטא חוסר התלות שבין סוגי המשאבים הכספיים המנויים בסעיף 59 לחוק הירושה לבין התוצאה הסופית אליה יגיע בית-המשפט, לפי שיקול-דעתו, בין באשר להענקת המזונות ובין באשר לשיעורם {ע"א 181/78 עינת שלומית דורון נ' עזבון המנוח אליעזר נחום דורון, פ"ד לב(3), 537, 533 (1978)}.

חוק הירושה מחייב תשומת-לב לנתונים המנויים בסעיף 59 לחוק הירושה אך אינו קובע זיקה שבחובה בין הנתונים לבין ההכרעה השיפוטית. שיקול-הדעת צריך להיות מופעל באופן סביר.

בית-המשפט דן בעניין על-פי מערכת הנתונים וההתפתחויות הסבירות, כפי שהם קיימים בעת שהנושא נמסר להכרעתו {ע"א 398/80 שחר נ' מנהל עזבון שור, פ"ד לו(2), 281 (1982)}.

רשימת השיקולים הקבועה בסעיף 59 לחוק הירושה ממלאת תפקיד כפול {ע"א 393/93 פלוני נ' עזבון ישראל לויט ז"ל, תק-על 94(2), 563 (1994)}. ראשית, שיקולים לעצם קביעת הזכאות למזונות {"קביעת הזכות למזונות"}. שנית, שיקולים המשמשים אמות-מידה, או נקודות ציון, לקביעת גובה המזונות {"ומידתם" כלשונו של סעיף 59 לחוק הירושה}.

קביעת נזקקותו של הזכאי למזונות מן העזבון במקרה פלוני, על-פי סעיף 56 לחוק הירושה, קשורה קשר בל-ינותק עם סעיף 59 לחוק הירושה, הקובע הנחיות, הן לעצם קביעת הזכאות למזונות, והן למידתה של הזכות.

המילים "קביעת הזכות למזונות" שבסעיף 59 לחוק הירושה מקפלות בתוכן גם את ההחלטה, אם בן המשפחה זקוק למזונות ורק בעקבות התשובה לשאלה זו קמה ועולה הזכות למזונות.

צא ולמד שהנתונים המפורטים בסעיף 59 לחוק הירושה משמשים את בית-המשפט, הן בקביעת הנזקקות והן בקביעת מידת המזונות מקום שנקבעה הנזקקות.

אם מגיע בית-המשפט למסקנה, לאחר יישום האמור בסעיף 59 כי אין התובע זקוק למזונות, תדחה התביעה {ת"ע (ת"א) 7721/00 פ' י' נ' מ' ר' ואח', תק-מש 2003(3), 107 (2003)}.

בחינת אמות-המידה המפורטות בסעיף 59 לחוק הירושה מלמדת, כי בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית-המשפט בין השאר בנתונים הנוגעים לצרכיהם של התובעים.

צרכים אלה של התובעים יש להוכיחם ובשלב זה של תביעת מזונות קטינים מהעזבון בדומה לפסיקת מזונותיהם הזמניים של קטינים בהיות החייבים במזונותיהם בחיים - יש לפוסקם על דרך האומדנא ומבלי לקבוע מסמרות ואך ורק על-מנת לאפשר להם להתקיים עד להוכחת ופסיקת המזונות הקבועים.

כמו-כן, יש להביא בחשבון לעניין גובה המזונות את המקורות העומדים לרשותם של התובעים לסיפוק צרכיהם ולרבות קיצבת השארים ומה שהם עשויים לקבל מהעזבון וכמובן בשווי העזבון.

יחד-עם-זאת היקף העזבון טרם הוגדר וכן עוד תחלוף תקופה עד שניתן יהיה להעמיד לרשות התובעים את חלקם בעזבון.

יתר-על-כן, המחוקק לא קבע סדר עדיפות בין אמות-המידה השונות ומשקלן היחסי, כמו גם את הזיקה בין אמת-מידה אחת לרעותה, המשתנה בכל מקרה, על-פי נסיבותיו.

זאת ועוד, החוק נוקט בלשון "התחשבות" באמות-המידה הללו ואינו קובע חובה להכריע על-פי נתונים אלה {דברי בית-המשפט ב- ת"ע (משפחה ב"ש) 1622/07 ס.ע (קטינה) נ' עזבון המנוח ע.ס ז"ל, תק-מש 2011(1), 967, 970 (2011)}.