"עיסוק ברפואה"

1. הגדרת המונח "עיסוק ברפואה"
סעיף 1 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז-1976 קובע לאמור:

" "עיסוק ברפואה" - בדיקת חולים ופצועים, אבחונם, ריפויים, מתן מרשם להם, פיקוח על נשים בזיקה להריון וללידה, או שירותים אחרים הניתנים בדרך-כלל מידי רופא (לרבות ריפוי באקופונקטורה)."
{מילים אלו הוספו בתיקון התשמ"ז, ואולם, על-פי תיקון זה, הוספת המילים תיכנס לתוקפה ביום תחילתן של תקנות על-פי סעיף 59א לפקודה. תקנות על-פי סעיף 59א טרם הותקנו, ועל-כן נראה שעד אז יש לקרוא סעיף זה ללא המילים שבסוגריים}

2. מהות תפקידו וחובתו של הרופא
ב- ע"א 3425/90 {ד"ר אלכסנדר פינסטרבוש נ' שר הבריאות ואח', פ"ד מו(1), 321 (23.12.1991)} נקבע:

"וכך אמרנו בין-היתר:
"מעצם תפקידו וחובתו של רופא נובע, שכשקיימים בינו לבין חולה "יחסי שכנות", אין הוא רשאי לחטוא במחדל של אי טיפול בחולה רק מכיוון שעל-פי "הגדרת התפקידים" רופא אחר אמור לטפל בחולה.
חייהם ובריאותם של חולים מופקדים בידיו של הרופא, לפיכך אם חולה נמצא במסגרת אחריותו הכוללת כרופא כונן... אין הוא יכול להשתחרר מחובתו כלפי החולה עד שלא ידאג שהחולה יקבל את הטיפול הדרוש, אם על ידו ואם על-ידי אחרים."
(עמ' 24, פסקה 13 לפסק-הדין)
לעניין זה אינני רואה הבדל באשר לחובה זו, בין שהיא מוטלת על הרופא בשל היותו אותה עת רופא כונן ובין שהיא נובעת מכך שמדובר ברופא אשר ביצע נתוח בחולה.
ועוד אמרנו באותו הקשר:
"במסגרת תפקידיו של רופא המטפל בחוליו מוטלת עליו החובה לאבחן במסגרת נתוניו של כל מקרה את ההבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל. עליו להחליט על הטיפול הנדרש, ועליו להשגיח כי טיפול כזה אכן יינתן לחולה.
במסגרת חובת האבחון של המחלה, אין רופא יוצא ידי חובתו רק על-ידי כך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה מן העובדות המובאות בפניו. מוטלת עליו גם החובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן. חלק מכישוריו של רופא סביר הוא לדעת לשאול, לחקור ולברר בדבר קיומן או אי קיומן של תופעות מסויימות."
(ראה לעניין זה גם את פסק-הדין ב- ע"א 58/82 קנטור נ' מוסייב ואח', לט(3), 253, 262 (1985))."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

"עיסוק ברפואה"