botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לענייני בריאות ורפואה במשפט הישראלי - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הפעלת מרכז יום לקשישים

1. האם ההחלטה אם מתן השירותים ייעשה במישרין על-ידי הרשות השלטונית מסורה לשיקול-דעת הרשות השלטונית הנוגעת בדבר?
ב- עת"מ (חי') 68274-12-14 {האגודה למען הקשיש טמרה עמותת "אלהודא" נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פורסם באתר האינטרנט נבו (02.08.15)} דובר בעתירה אשר כוונה כנגד המשיב 1, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, שבה ביקשה העותרת צו שיורה למשיב לתת בידה רישיון הפעלה למרכז יום לקשישים בעיר תמרה.

בנוסף, התבקש גם צו המופנה לעיריית תמרה {להלן: "המשיבה 2"} , המורה לה להמשיך ולהפנות קשישים למרכז ולחתום על כל הטפסים והמסמכים הנדרשים על-ידי המשיב לצורך המשך הפעלת המרכז.

המשיבה 2 טענה כי לעותרת לא היתה זכות קנויה להפעיל את המרכז, וכי החלטת העיריה להפעילו במישרין היא החלטה סבירה ואין עילה להתערב בה.

עוד טענה המשיבה 2 כי המרכז אינו "מעון" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיקוח, וכי מקור סמכותה של העיריה לטפל באוכלוסיית הקשישים בתחומה הוא בסעיף 249(2) לפקודת העיריות (נוסח חדש) ובסעיף 2(א) לחוק הסעד.

בית-המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה, כאשר קבע כי יש לקבל את טענת המשיבה 2 כי לעותרת אין זכות קנויה להמשיך ולהפעיל את המרכז.

בית-המשפט מצא כי העובדה שהעותרת הפעילה את המרכז בעבר, ואף היתה מעורבת בהקמתו ובתחילת פעילותו, איננה כשלעצמה מקור נורמטיבי המקנה לה זכות להמשיך ולהפעיל את המרכז.

עוד הוסיף בית-המשפט כי המשיבה 2 טענה שהחובה לסייע לקשישים מוטלת על העותרת, וזו גם עמדתו של המשיב 1, ולא ניתן לחלוק על כך.

שירותי רווחה בכלל, וסיוע לנזקקים ובהם קשישים בפרט, הן חובות המוטלות על רשויות שלטון באשר הן, אם ברמה הארצית {המדינה} ואם ברמה המקומית {הרשות המקומית}.

ההחלטה אם מתן השירותים ייעשה במישרין על-ידי הרשות השלטונית הנוגעת בדבר או אם כמקובל במקומותינו בשנים האחרונות, הדבר ייעשה בדרך של הפרטה ובאמצעות עמותות או תאגידים אחרים, מסורה לשיקול-דעת הרשות השלטונית הנוגעת בדבר, זולת אם קיימת הגבלה שמקורה בדין לעשות כן {בג"צ 5012/97 מתן שירותי בריאות סיעוד ורווחה בע"מ נ' משרד הבריאות, פורסם באתר האינטרנט נבו (19.01.98)}.

בית-המשפט קבע כי בעניין דנן, העיריה החליטה שמתן השירות לקשישים בתחומה בדרך של הפעלת המרכז ייעשה על ידה, ולא נמצא בטענות העותרת תמיכה לכך שהחלטה זו היא בלתי-חוקית או בלתי-סבירה במידה המצדיקה התערבות שיפוטית.

בהיות העיריה מי שנושאת בחובה לתת שירותי רווחה לקשישים, היא מוסמכת להחליט כיצד, ועל-ידי מי, יינתנו שירותים אלה, ובהיעדר פגם חוקי או חוסר סבירות קיצוני אין מקום להתערב בהחלטה.