לימודי פסיכולוגיה

1. כללי
שאיפת הלומדים פסיכולוגיה היא לעסוק לאחר תום לימודיהם בפסיכולוגיה, כעיסוק מקצועי וכמשלח-יד, להיות פסיכולוגים, ובעיקר פסיכולוגים קליניים.

הבסיס לכל עיסוק הוא בחופש העיסוק. "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח-יד".

סעיף 4 של חוק היסוד: חופש העיסוק קובע מגבלות לפגיעה בחופש העיסוק:

"אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו."

סעיף 2 של חוק הפסיכולוגים קובע את ייחוד העיסוק בפסיכולוגיה.

העיסוק מותר רק למי שרשום בפנקס הפסיכולוגים. סעיף 15 של חוק הפסיכולוגים קובע, כי רשאי להירשם בפנקס האמור מי שהוא "בעל תואר "מוסמך" בפסיכולוגיה או תואר גבוה ממנו, שניתנו מאת מוסד שהוכר כמוסד להשכלה גבוהה...", או בעל תואר בפסיכולוגיה המוכר כשווה ערך לתואר האמור.

באוניברסיטאות שבירושלים, באר-שבע, בר אילן, חיפה ותל-אביב, שהן כולן מוסדות להשכלה גבוהה כאמור בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, ניתן ללמוד לתואר השני, תואר מוסמך, בלימודי הפסיכולוגיה ובכל אחת מהן מופעל חוג לפסיכולוגיה ללימודי התארים הנ"ל ולתארי המשך גבוהים יותר.

מכאן החשיבות הרבה שבהשגת תואר שני בפסיכולוגיה. בלא תואר זה אין מי שלמד פסיכולוגיה יכול לעסוק במקצוע זה כ"עיסוק מקצועי כמשלח-יד באיבחונם ובהערכתם של עניינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי של בני-אדם, וכן טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה בנוגע לעניינים ולבעיות כאמור, הנעשים בדרך-כלל בידי פסיכולוג" {סעיף 1 לחוק הפסיכולוגים}.

השגת התואר האמור, הוא הבסיס לאפשרות העיסוק בפסיכולוגיה. בפועל, רק אחוזים בודדים מבין אלה המסיימים את התואר הראשון בפסיכולוגיה מתקבלים ללימודי התואר השני. נדרשים ציונים גבוהים ביותר, חצי נקודה לכאן ולכאן בציוניו של התלמיד, עשויה להכריע לכאן או לכאן. נתונים אלה יוצרים מתח וקשיים ניכרים במיון התלמידים לצורך קבלתם ללימודי התואר השני בפסיכולוגיה. הליך המיון מוקשה עוד יותר הואיל ולא רק האוניברסיטאות הוסמכו ליתן תואר בוגר בפסיכולוגיה, אלא גם המכללות, ובין המבקשים להתקבל לתואר שני, נמנים בוגרי האוניברסיטאות, בוגרי מכללות ובוגרים של מוסדות אחרים שהוכרו לצורך זה.

תנאי הקבלה ללימודים באוניברסיטאות לתארים השונים מצויים בשיקול-דעתן של האוניברסיטאות. ב- ע"א 319/65 {אלבלדה ואח' נ' האוניברסיטה העברית, פ"ד כ (1), 204 (1966)}, נפסק בעמ' 213, כי "מן ההכרח להשאיר בידי המוסדות האקדמאים שיקול-דעת בכל הנוגע לקביעת תכנית הלימודים, ובכלל זה גם משך הלימודים, על-מנת להתאימם מידי פעם לדרישות החינוך הטוב".

הלימודים אינם "חוזה להספקת מצרך עד למועד קבוע", וגם לא "בית חרושת לדיפלומות". תכליתו של חנוך אקדמי הוא גם להרחיב את אופקיו של התלמיד ולפתח את אישיותו כאדם שלם הנועד לתפוס בבוא הזמן את המקום היאה לו במדינה ולמענה, ולא רק לעשותו בעל מלאכה פחות או יותר טוב" {שם, עמ' 212 ; ב- בג"צ 474/73 פודים נ' המוסדות להשכלה גבוהה, פ"ד כח(1), 354 (1973) נפסק, כי "ההחלטה הסופית היא בידי המוסדות עצמם, וכאמור בפעולותם של גופים כאלה אין אנו מתערבים בדרך-כלל "}.

סעיף 33 של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1975 מוציא מגדר הדיון בבית-המשפט חוזים למתן "ציון תואר, פרס וכיוצא באלה על-פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי". אולם, תנאי קבלה ללימודים הם בעלי אופי חוזי ו"אין בהוראה זו כדי להסיר מאופי היחסים בין סטודנט לבין אוניברסיטה את מהותם החוזית ואין בו כדי לחסום דיון משפטי, במקום שהשאלה הדורשת הכרעה איננה נוגעת לשיקול-דעת מקצועי".

עוד ראוי להפנות לפסק-דינו של כב' השופט גורן ב- ה"פ (מחוזי ת"א) 178/95 {נעם תבור נ' האוניברסיטה העברית ירושלים, תק-מח 96(4), 9397 (1996), והאסמכתאות המוזכרות בו, וכן ל- ה"פ (מחוזי חי') 30332/97 יעקב מונוביץ נ' הטכניון (לא פורסם)} {ה"פ (חי') 308/99 שי סלע ואח' נ' אוניברסיטת חיפה, תק-מח 99(4), 610 (1999)}.

2. עתירה בהמרצת פתיחה למנוע מבחן מיון מהמבקשים להתקבל ללימודי התואר השני בפסיכולוגיה
ב- ה"פ (חי') 308/99 {שי סלע ואח' נ' אוניברסיטת חיפה, תק-מח 99(4), 610 (1999)} תלמידי החוג לפסיכולוגיה לתואר הראשון באוניברסיטת חיפה עתרו בהמרצת הפתיחה, ליתן פסק-דין הצהרתי אשר יקבע, כי אין להחיל עליהם את החלטת האוניברסיטה {החלטה שהיא משותפת לכל חמשת האוניברסיטאות בארץ בהם מתקיימים לימודים לתואר שני בפסיכולוגיה} לפיה יקויים בכל חמשת האוניברסיטאות מבחן לצורך מיון המבקשים להתקבל ללימודי התואר השני בפסיכולוגיה.

באפריל 1999 פרסמה המשיבה הודעה, המודיעה על המבחן האמור אשר יכלול מרכיבים של ידע כללי, ידע מתודולוגי, והבנה וחשיבה מדעית. המבחן אחיד לכל הפקולטות, והוא יתנהל באחריות המרכז הארצי לבחינות ולהערכה המופעל על-ידי המועצה להשכלה גבוהה.

מכאן התרעומת של המבקשים: הם החלו ללמוד לתואר הראשון כשהמחסום הנוצר על-ידי המבחן לא היה קיים. הם ידעו עם תחילת הלימודים וגם לאחר מכן על תנאי הקבלה לתואר השני. הם הסתמכו על כך. על-כן אין לפגוע בהם על-ידי הצבת המבחן בפניהם. ניתן להציב את המבחן, לשיטת המבקשים, כלפי מי שיתחיל מעתה ואילך ללמוד באוניברסיטה. אין הצדקה להחילו "רטרואקטיבית".

בין-היתר, הסתמכו המבקשים על דעתו של פרופ' עמנואל ברמן, בקשר למבחן, כפי שהובעה במכתבו. הוא סבור שהמבחן רק יוסיף למתח העצום המקשה על הלומדים לתואר הראשון, וכן הוא ציין, כי: "המגמות השונות למ.א. בפסיכולוגיה הן הטרוגניות מאוד. אין הגיון בקיומו של מבחן אחד שיהיה רלבנטי לתחום הקליני הניסויי הפיזיולוגי, ורבים אחרים." הדבר יגביר את הקונפורמיזם, לא יביא תועלת ויש בכך משום חזרה על נסיון העבר: בחינת מיכא"ל, שהתקיימה שנים רבות תוך השקעת משאבים ניכרים", כתב פרופ' ברמן, "בוטלה לאחר שעבודת מ.א. שנעשתה אצלנו הוכיחה, כי אין הבחינה משפרת את יכולת הניבוי לגבי הישגים מעבר ליכולת ניבוי על-סמך ציוני ב.א. בלבד. אין סיבה להניח שהבחינה החדשה תצליח יותר במישור זה. לאור שיקולים אלה, הרגשתנו היתה, כי אין שום צורך בבחינה נוספת, וכי קבלת סטודנטים על-סמך ציוני ב.א., נסיון, המלצות, קורות חיים וראיונות הוכיחה את עצמה ויכולה להימשך".

עמדת המשיבה היא, כי המבחן נחוץ על-מנת לשפר את הליכי המיון, ליצור מכנה משותף בין בוגרי המוסדות השונים להשכלה גבוהה וציוניהם לתואר הראשון, ולהביא בסופו-של-דבר לבחירת המועמדים הראויים ביותר, לתואר השני.
בית-המשפט קבע, כי אין להתעלם מעמדת המבקשים, כי הדרישה החדשה בדבר המבחן "הונחתה" עליהם.

לפיכך, בית-המשפט הציע לצדדים, כי ראשי חמשת החוגים לפסיכולוגיה יתכנסו וישמעו את נציגי הסטודנטים. יתנהל על כך דיון משותף תוך נכונות להאזין, להבין ולהשתכנע, ולאחר מכן ישקלו ראשי החוגים שוב את עמדתם, שמא ראוי לשנות את החלטתם בדבר המבחן. מפגש כזה בין הצדדים אכן התקיים, אך עמדת המשיבה לא השתנתה.

יחד-עם-זה, ניתן לומר, שבדיון המשותף הנ"ל היתה נכונות של המשיבה לשקול שוב את עמדתה, היה שיתוף של הסטודנטים בהחלטה בקשר למבחן, ואין לדבר יותר על "הנחתה" או פעולה חד-צדדית שנעשתה באופן המתעלם מעמדת הסטודנטים ומפניותיהם.

המבקשים לא כפרו בכך ששיקולי המשיבה להנהגת המבחן היו שיקולים אקדמאים, וכי לא נשקלו שיקולים זרים לעניין. אין הם כפרו בהצדקה האפשרית והסבירה לקיום המבחן. הם טענו, כי אין להחילו עליהם, לאחר שכבר החלו בלימודי התואר הראשון. לימודים אלה, קשורים לטענתם, לתואר השני. רק לימודי התואר השני מאפשרים עיסוק בפסיכולוגיה. התואר הראשון, הוא אך מבוא לתואר השני. לכן, יש לדחות את החלת המבחן למעשה לעוד שנה או שנתיים, ולא להחילו עליהם.

בית-המשפט קבע, כי השאלה היא איפוא, האם הופר החוזה שבין המבקשים לבין המשיבה, בכל מה שקשור לתנאי הקבלה ללימודים לתואר השני, או אם שונו תנאי הקבלה בצורה ההופכת את הקערה על-פיה והפוגעת במבקשים עד כי, לו היו יודעים על כך, לא היו מתחילים בלימודי הפסיכולוגיה, מלכתחילה.

בין המבקשים למשיבה נכרת חוזה באשר לתנאי הקבלה לתואר הראשון. בין-היתר כללו המסמכים בנדון זה הערה כדלקמן:

"על-פי החוק, סיום תואר ראשון בפסיכולוגיה אינו מהווה כשלעצמו תנאי מספיק לעיסוק במקצוע. לשם בחירה בפסיכולוגיה כמקצוע יש צורך לסיים את התכנית ללימודי תואר שני. המעבר מלימודי הב"א למ"א אינו ישיר. כל מועמדי התואר השני, כולל בוגרי התואר הראשון בפסיכולוגיה יחוייבו בתהליכי מיון קפדניים."

עוד קבע התקנון את נוהלי ההרשמה שלפיהם על המועמדים להיות בעלי תואר ראשון בציון מסויים וכן עליהם למלא "דרישות קבלה נוספות שנקבעו על-ידי החוג". כמו-כן נאמר בתקנון, כי "זכותו של החוג להטיל דרישות נוספות על המועמד {מעבר לציונים הנדרשים}, הכוללות בחינות כניסה, שאלון אישי, ראיון אישי, ניסיון קודם בעבודה ומכתבי המלצה". עולה איפוא, כי לא הוצא מכלל אפשרות קיומן של בחינות לצורך קבלה ללימודי התואר השני.

לאור האמור, קבע בית-המשפט, כי לא היתה במקרה דנן הפרת חוזה מצד המשיבה בהחליטה להיעזר במבחן האמור לצורך מיון התלמידים וקבלתם לשנת הלימודים תשס"א לתואר השני בחוג לפסיכולוגיה.

גם הנסיבות הנוגעות להחלת המבחן ויישומו בפועל ביום 24.03.00 אינן כה חריגות ויוצאות דופן, עד שיש להתערב בהן. ההודעה על המבחן ניתנה זמן רב מראש, לוח הזמנים הוא סביר, היתה התחשבות במידה נאותה במצבם של המבקשים וברצונותיהם, לא היתה כאן מגמה לצמצם באופן כלשהו את מספר המתקבלים ללימודי התואר השני. הכוונה היא אך ורק לשפר את המיון.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-המשפט, כי במצב דברים זה, ולאחר שבית-המשפט שקל את חופש העיסוק מצד אחד, את החופש האקדמי מצד שני, ואת המידה הנדרשת שמעבר לה אין לפגוע בחופש העיסוק, ומשום שלא היתה במקרה דנן הפרת חוזה מצד המשיבה, יש לדחות את הבקשה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

לימודי פסיכולוגיה