botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לענייני בריאות ורפואה במשפט הישראלי - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

דעה נוספת (סעיף 7 לחוק)

סעיף 7 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 קובע כדלקמן:

"7. דעה נוספת
מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו; המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו."

סעיף זה מאפשר למטופל לקבל דעת נוספת בעניינו והכול במטרה כי המטופל יחוש בביטחון באשר להבחנה הראשונה.

לא אחת, לצערי, שוגה הרופא הראשון בהבחנתו ולכן, חשוב כי המטופל יהיה מודע ליכולתו לקבל דעה נוספת באשר לטיפול.

לעיתים קורה לא אחת, כי הרופא הראשון אינו מסביר למטופל כי ביכולתו לקבל דעה נוספת באשר לטיפול המומלץ ובכך, לעניות דעתי, חוטאים הרופא והמוסד הרפואי בתפקידם כפי שנקבע בסיפא של סעיף 7 לחוק זכויות החולה.

רוצה לומר כי סעיף 7 לחוק זכויות החולה מטיל אחריות מסויימת על המטפל והמוסד הרפואי לפיה עליהם ליידע את המטופל בדבר האפשרויות הטיפול השונות העומדות לרשות המטופל וזאת על-מנת שהמטופל יוכל לנצל את זכותו ולקבל דעה נוספת הקשורה בעניינו.

ב- רע"ב 3676/13 {מחמד רפיק כאמל תאג' ואח' נ' שירות בתי-הסוהר, תק-על רעב 3676/13(3), 1977 (18.07.2013)} נדונה בקשה כנגד החלטתו של בית-המשפט המחוזי בשאלת קצב הטיפול בפניות אסירים לחוות-דעת רפואית מטעמם, "דעה נוספת", מה שקרוי בלע"ז second opinion, הבאה בנוסף לחוות-דעתם של רופאי שירות בתי-הסוהר באשר למצבם הרפואי. בית-המשפט קבע כי:

"ז. הנושא הנדון עתה הוא לוח הזמנים לאפשר ביקור רופאים לשם "דעה נוספת" על-פי סעיף 7 לחוק זכויות החולה. בקשת ההתייחסות מצידו באה כדי להעמיד דברים על דיוקם בנושא המהותי המערכתי, גם אם אין מקום לקבל את הבקשה הספציפית בהיעדר אסיר קונקרטי עתה. הדברים שייאמרו להלן עניינם צופה פני עתיד.
ח. כעולה מן הפסקאות בתגובה שצוטטו מעלה, בשורה התחתונה ככלל בקשות לביקור רפואי פרטי אצל אסירים פליליים יטופלו בתוך כשבוע, ואילו לגבי אסירים בטחוניים (בפקודה מנוסח הדבר לעניין תושבי איו"ש ועזה) עשוי הדבר להימשך כשלושה שבועות, וכך גם ככלל לגבי ביקור פסיכיאטר או פסיכולוג. לזאת חריגים כגון בעניין רפואי דחוף ובסיטואציה רגישה כגון שביתת רעב, שאז יפעלו הנוגעים בדבר לאישור בהקדם האפשרי; ההליך יהא קל ומהיר יותר לרופאים שכבר קיבלו אישור בעבר.
ט. לעניות דעתי, בלא פגיעה באנשי הביטחון והמודיעין בשב"ס ואנשי השב"כ הממלאים תפקידם ועליהם לחוות-דעתם, ענייננו בראש וראשונה בנושא רפואי לפי חוק זכויות החולה, המדבר בסעיף 7 לחוק זה בחובת "המטפל והמוסד הרפואי", שהם אנשיהרפואה בשב"ס. לכן על לוח הזמנים הנחוץ בכל מקרה צריך לעמוד הרופא המטפל בשב"ס, ולפי הנחוץ יטפלו בכך גם הרופאים הממונים עליו, כדי שהדברים לא ישתהו. אכן יהיו מקרים שבהם יספיק שבוע; ואולם, שלושה שבועות למקרים הבטחוניים (במצוטט מעלה בסעיף ד(5) לפקודת הנציבות, המדובר ב- 48-24 שעות) נראה על פניו זמן ארוך מדי וראוי לקצרו מאוד, והרי השב"כ אינו מצוי בארץ אחרת ועובד בצמידות עם השב"ס. וראש לכל, והדבר מתישב עם סעיף 10 סיפא לתגובה, באחריות רופאי שב"ס לבדוק את המצב הרפואי לגופו ולקבוע את הקצב להיענות לבקשה. עליהם להיות מודעים לאחריותם ולחובתם כדין, ועל שאר גורמי שב"ס ושב"כ לסייע להם למילוי חובתם; וכיון שעסקינן במערכת היררכית של פקודות ומדים, ראוי להטעים גם אחריות זו של כל גורמי הפיקוד למתן כתף לגורמי הרפואה לעניין זה ואחרים. כמובן, אין בכך כדי למנוע שיקול-דעת במקרים שבהם כלל הגורמים יחדיו מזהים ניצול לרעה חלילה, וראו גם סעיף ג(8) לפקודה, אך מרבית המקרים - כך יש להניח ולקוות - אינם כאלה.
י. בנתון לאמור, שעל גורמי שב"ס, הרופאים ואחרים, לתיתו אל לבם ולהטעימו כעניין של זכות ולא כחסד, נמחקת הבקשה. אין צו להוצאות."