על מי מוטלת האחריות למימון השמתם של זקנים תשושים בבית-אבות?

ב- עמ"נ (יר') 38029-10-14 {נטליה נרוש נ' עיריית בית שמש, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.03.15)} המערערים הגישו למחלקה לשירותים חברתיים בעיריה בקשה להשמת האב בבית-אבות במימון המדינה, בשל היותו במצב תפקודי "תשוש", כלומר, זקוק להשגחה ולעזרה חלקית בתפקוד היומיומי.

הערעור סב סביב מימון השמתם של זקנים בבתי-אבות, נושא המונח לפתחם של שני משרדי ממשלה שונים: משרד הרווחה, המטפל בזקנים אשר מצבם התפקודי מוגדר "עצמאי" או "תשוש"; ומשרד הבריאות, המטפל בזקנים שמצבם התפקודי קשה יותר ומוגדר מצב "סיעודי" או "תשוש נפש", לפי הגדרות תקנות הפיקוח על מעונות.

המערערים טענו כי לפי נוהל משרד הבריאות, יש לפטור אותם מכל חיוב בגין השמת האב בבית-אבות ולכן יש לבטל לחלוטין את כל החיובים שהוטלו עליהם בגין השמתו והחזקתו בבית-אבות במימון משרד הרווחה.

המערערים טענו כי קיים דמיון רב בין הנהלים החלים במשרד הרווחה לבין הנהלים החלים במשרד הבריאות, דמיון המחייב אחידות ושוויון בקריטריונים שקובעים שני הגופים.

עוד טענו המערערים כי נוהל משרד הבריאות ממילא מיושם על-ידי משרד הרווחה ומקובל על האחרון במצבים בהם עובר הזקן ממחלקה סיעודית למחלקת תשושים ולהיפך, כך שאין סיבה שלא לערוך את החישוב לפי נוהל משרד הבריאות.

המשיבה טענה כי משרד הרווחה הוא שקובע את המדיניות ואת הנוהל הקיים בעניין חיוב ילדי זקנים בגין השמה בבית-אבות ואגף הרווחה בעיריה כפוף למשרד הרווחה, מבלי שיש לו שיקול-דעת כלשהו והוא מחוייב ליישם את הנוהל, כפי שזה נקבע על-ידי משרד הרווחה, ולא זה של משרד הבריאות, כמבוקש על-ידי המערערים.

בית-המשפט דחה את טענת המערערים לאפליה שנוהגת המדינה בהחלת מדיניות שונה על ילדי זקנים המושמים בבתי-אבות, וקבע כי היא איננה מבוססת.

עוד הוסיף בית-המשפט כי המערערים לא הצליחו להראות כי קיימים תנאים שווים במקרה שלהם לעומת מקרה עליו מוחל נוהל משרד הבריאות. מצבו של האב הוגדר "תשוש" להבדיל מ"סיעודי". הבדל זה הינו בעל משמעות, שכן רק אדם סיעודי זכאי למימון בית-אבות על-פי נוהל משרד הבריאות.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

על מי מוטלת האחריות למימון השמתם של זקנים תשושים בבית-אבות?