botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לענייני בריאות ורפואה במשפט הישראלי - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הקמת תחנת דלק במרחק קטן מדיור מוגן האם יש להעדיף שמירה על בריאות הדיירים אל מול האינטרס הכלכלי של העותרת?

1. האם יש להעדיף שמירה על בריאות הדיירים אל מול האינטרס הכלכלי של העותרת?
ב- עת"מ (נצ') 25491-04-13 {טופ אויל בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה מגדל העמק, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.11.13)} נדונה עתירה כנגד החלטת ועדת הערר לפיה נדחה ערר כנגד החלטת הוועדה המקומית לדחות את התכנית המוצעת, במסגרתה מעוניינת העותרת בהקמת תחנת תדלוק במרחק קטן משמונים מטרים מדיור מוגן.

השאלה הנה האם הדיור המוגן נופל תחת הגדרת מוסד ציבורי הנזכר בסעיף 15.1 לתמ"א 18, הכולל אף מעון לקשישים והמחייב שמירה של 80 מטרים לפחות מתחנת התדלוק, או תחת הגדרת מגורים רגילים, המחייבים מרחק של 40 מטרים. המשיבות ראו בדיור המוגן כמוסד ציבורי ומכאן העתירה.

החלטת ועדת הערר היתה כי בשים-לב לסעיף 15.1(2) לתמ"א, אשר נועד לשמור על ביטחון התושבים באזור תחנת התדלוק, יש לראות בדיור מוגן כמוסד ציבורי הנופל לגדר הסעיף אף לפי "עיקרון הזהירות המונעת" וכי במבחן בין שמירה על בריאות הדיירים אל מול האינטרס הכלכלי של העותרת יש להעדיף את הראשון.

עמדת הרוב בוועדת הערר התייחסה לפרשת פולג {עת"מ (ת"א) 3146-08 אחוזת פולג 1998 בע"מ נ' ועדת משנה לעררים - מועצה ארצית ובניה, פורסם באתר האינטרנט נבו (27.06.10)}, אולם לא מצאה בה כל חשיבות לענייננו, מקום שעסקה בסוגיה שונה בתכלית.

על-כן מצאה דעת הרוב כי פרשנות של תכליתה האמיתית של התמ"א מחייבת להגן על אלו שאינם יכולים להתפנות במקרה חירום ועל-כן יש מקום לקבל את הכרעת הוועדה המקומית בעניין ולדחות את הערר.

בית-המשפט קבע כי בחינה של תכלית סע' 15.1 לתמ"א מלמד כי ראוי לסווג את דיירי הדיור המוגן בדומה למעון לקשישים וזאת כאשר המדובר באנשים מבוגרים אשר בחלקם אינם עצמאיים לחלוטין וסביר בהחלט שיזדקקו לעזרה בפינוי מהיר בשעת צורך.

עוד הוסיף בית-המשפט כי המשיבות פעלו כדין בזמן שבחנו את האינטרס הראוי בנסיבות העניין, שמירה על בריאותם ושלמות גופם של הדיירים במקום ולא מצא צורך לבטל את החלטתן.