botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לענייני בריאות ורפואה במשפט הישראלי - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

הפרת חובת הזהירות - תנאי שני

1. כללי
היסוד השני בעוולת הרשלנות הוא ההתרשלות, כלומר, הסטיה מרמת ההתנהגות של האדם הסביר. רמת התנהגות זו נקבעת על-ידי בית-המשפט, והאדם הסביר אינו אלא בית-המשפט עצמו.

אף כאן, כמו לעניין חובת הזהירות עצמה, אין החוק קובע אלא אמת-מידה כללית, שאינה מפרטת את מערכת המצבים העובדתיים, עליהם היא חלה. אכן, מצבים אלה אינם ניתנים לצפיה מראש. אין לקבוע מערכת מצבים זו על-פי אמות-מידה פיסיות {של גודל, מרחק או משקל}. היקף התפרסותה של אמת-המידה של "האדם הסביר" נקבע על-פי מידת התגובה של הסכמה או של אי-הסכמה של בית-המשפט כלפי התוצאה. תגובה זו מבוססת בעיקרה על הניסיון האנושי של השופט היושב בדין מזה ועל עקרונות ומטרות חברתיות מזה.

נעיר כי לא פעם עשויים שני הרכבים להגיע לתוצאות שונות באשר לסבירות ההתנהגות, שכן ניסיונם האישי ומערכת העקרונות והמטרות החברתיות שונים הם זה מזה.

2. היפר חובה חקוקה
העוולה של היפר חובה חקוקה עומדת בפני עצמה ועימה הדרישות לקיומה. ואולם, עצם היפר החובה החקוקה משמש יסוד להכרה בקיומה של התרשלות.

אומנם "רמת ההתנהגות, הנדרשת על-פי עוולת הרשלנות, היא זו הנקבעת על-ידי האדם הסביר, בהתחשב בנסיבות המקרה"; ואילו "רמת ההתנהגות, הנדרשת על-פי העוולה בדבר חובה חקוקה, נקבעת על-ידי החוק עצמו, והיא יכולה להיות חמורה, זהה או נמוכה מזו הנדרשת על-ידי האדם הסביר". ואולם, הלכה היא כי החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקציה לסטנדרט הזהירות הראוי שחייב בו האדם הסביר {ע"א 335/80 בריגה נ' מוסטפה, פ"ד לו(3), 32 (1982); ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג, פ"ד לט(1), 197 (1985)}.

כך גם נקבע כי "עצם העובדה כי דבר חיקוק פלוני, המטיל חובה לנקוט אמצעי זהירות, אינו חל על מזיק אלמוני, אינה מחייבת את המסקנה כי אותו מזיק אלמוני פטור מנקיטת אמצעי הזהירות המנויים באותו החיקוק" {ע"א 4597/91, 4634, 4637 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2), 111 (1996)}.

וכך גם אם קבלן-משנה לא חייב לקיים את הוראות החיקוק, ואף-על-פי-כן, עליו לנקוט אמצעי בטיחות מצידה כדי למנוע את התאונה. יודגש, כי חובתם של כל אחד, הקבלן הראשי וקבלן-המשנה, היא חובה אישית ונמשכת ואין הם יכולים להתנער ממנה בטענה שאחר אחראי-לכך {ע"א 701/77 רשות הנמלים בישראל נ' מספי, פ"ד לג(1), 737 (1979)}.

3. דרישת הצפיות
חובת הזהירות כוללת, בנוסף לדרישת הצפיות ה"טכנית", גם דרישה לצפיות "נורמטיבית". יש, איפוא, "לסנן" ולברור, מתוך שלל הסיכונים המתקיימים בחיי היום-יום, את אותם סיכונים בלתי-סבירים הצריכים צפיה, אשר בגינם מוטלת אחריות. "סינון" זה נעשה במהלך בדיקת חובת הזהירות הקונקרטית וליתר דיוק - ההיבט הנורמטיבי שלה {ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית-שמש, פ"ד לז(1), 113 (1982); ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3), 345 (1993)}.