botox
הספריה המשפטית
הקודקס המקיף לענייני בריאות ורפואה במשפט הישראלי - דין, הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

אירועים כתוצאה מנטילת תרופה

1. אירוע מוחי בו לקתה התובעת אשר על-פי הנטען אירע כתוצאה מנטילה קבועה ורצופה של תרופת ה"ויוקס" - הערעור נדחה
ב- ע"א (ת"א) 58757-03-14 {עזבון המנוחה אירנה משרקי ז"ל נ' מרק שארפ ודוהם ישראל (1996) בע"מ, תק-מח 2015(1), 26766 (2015)} עסקינן בערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום, לפיו נדחתה תביעתם של המערערים לפיצוי בגין נזקי גוף, אשר נגרמו לתובעת הגב' אירנה משרקי ז"ל {הלכה לבית עולמה בחודש אוגוסט 2013 טרם מתן פסק-הדין; תיקרא להלן: "התובעת"} בעטיו של אירוע מוחי בו לקתה ואשר על-פי הנטען אירע כתוצאה מנטילה קבועה ורצופה של תרופת ה"ויוקס", שיוצרה על-ידי המשיבה 2 ושווקה בישראל על-ידי המשיבה 1.

בית-המשפט קמא דחה הטענה לרשלנות בהתייחס לפיתוח הויוקס ושיווקה, תוך הכרה בקיומה של חובת זהירות מושגית מחד ומאידך קביעה כי לא הוכחה הפרתה של חובת הזהירות הקונקרטית.

נקבע כי אין מקום לקבוע רף זהירות גבוה יותר מההוראות וההנחיות שניתנו על ידי הרגולטור מעת לעת וכי כל שעלה בידי התובעת להוכיח הוא כי סביב תוצאות המחקרים עליהם התבססה המשיבה 2 במהלך פיתוח הויוקס ובבקשה לאשר שיווקה התקיים פולמוס מדעי סוער, אך אין בו, כשלעצמו, כדי להוכיח הפרתה של חובת הזהירות הקונקרטית.
כן קבע בית משפט קמא כי התובעת לא הוכיחה את רכיב "הקשר הסיבתי", כאשר מעבר לאי-הוכחת שימוש בתרופה על בסיס יומיומי עובר לאירוע המוחי, לתובעת היו גורמי סיכון רבים לאירוע של שבץ מוחי ובין היתר עישון כבד וממושך, מחלת דלקת המפרקים השגרונית והתרופות הרבות שנטלה בגינה במינונים גבוהים במיוחד וערכי לחץ דם גבוהים.

בית-משפט של ערעור בדחותו את הערעור אימץ את ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט קמא, מטעמיו. בית משפט קמא בחן באריכות את טענות המערערים ודחה אותן בפסק דין בהיר, מעמיק ומנומק הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי.

הממצאים העובדתיים שקבע בית-משפט קמא מעוגנים כדבעי במסד הראייתי שבא בפניו, לרבות חוות הדעת הרפואיות ומבססים ותומכים בהכרעתו, אשר אין לגלות בה כל טעות שבדין.

2. שירותי בריאות כללית - התמכרות להימורים כתוצאה, מין ולקניות כתוצאת לוואי של תרופה (טיפול תרופתי ברקוויפ) שניתנה לו לשם טיפול במחלת הפרקינסון - בית-המשפט פסק לתובע סך של 70,000 ש"ח עבור נזק לא ממוני
ב- ת"א (יר') 3617/07 {ג' ר' נ' שירותי בריאות כללית, תק-של 2014(3), 46046 (2014)} עותר התובע לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בשל התמכרותו להימורים, מין ולקניות כתוצאת לוואי של תרופה שניתנה לו בין שנת 1999 לשנת 2006 לשם טיפול במחלת הפרקינסון ממנה סובל.
לטענת התובע כתוצאה מן ההתמכרות איבד עבודתו כמורה, התגרש מאשתו, פגע בילדיו ובהוריו, חבריו ניתקו עמו קשר וכל רכושו ירד לטמיון וכן נותרה אצלו נכות פסיכיאטרית לצמיתות.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומו של קשר אפשרי בין נטילת התרופה לבין התמכרות, ובהתאם הוספה אזהרה מתאימה בעלוני התרופה בישראל החל משנת 2006. המחלוקת נוגעת אם כן לשאלת המועד בו נודע לראשונה מידע זה ברמה מדעית מספקת וכן לשאלת אופן הטיפול הראוי מעת שנודע לרופאים המטפלים אודות התמכרות התובע.

בית-המשפט קבע כי בתקופה שקדמה לאמצע שנת 2005 לא הייתה בנמצא אינדיקציה רפואית מספקת שיכולה הייתה לתמוך במסקנה מדעית בדבר קשר סיבתי בין טיפול תרופתי ברקוויפ לבין תופעות לוואי של התמכרויות.

בכל האמור בתקופה שמתחילת הטיפול התרופתי ברקוויפ ביולי 1999 ועד ליולי 2005 שאז התובע יידע לראשונה את פרופ' מלמד בדבר ההתמכרות בה לקה, אין למצוא רשלנות מצד רופאי הנתבעת 1 שטיפלו בתובע.

בשים לב לכך שבאותה העת לא הוכר באופן מדעי מספק קשר אפשרי בין רקוויפ לבין התמכרות, כך שלא הייתה מוכרת וידועה תופעת לוואי שכזו הקשורה ברקוויפ, ממילא לא היה על פרופ' מלמד לציינה בפני התובע, ובוודאי שאין באי-הבאתה לידיעת התובע משום פגיעה באוטונומיה של התובע או בצורך לקבל הסכמתו מדעת לטיפול.

הוא הדין בנוגע להעדר רשלנות מצד הנתבעת 2 באי-פרסום תופעת לוואי של התמכרויות בעלוני התרופה בתקופה זו. אין למצוא רשלנות באי-פרסום מידע, שלא עולה כדי מידע רפואי ברמה מספקת.

ביחס לתקופה שמיולי 2005 ועד הפסקת הטיפול ברקוויפ ביוני 2006 יש למצוא רשלנות מצד רופאי הנתבעת 1 שלא מיצו עד תום את הבירור בנוגע להתמכרותו של התובע, משזו נודעה להם, ובחרו להמשיך בטיפול ברקוויפ, שגרם להמשך תופעת ההתמכרות אצל התובע.

ככל שמדובר בנתבעת 2, בשים לב לכך שהמשך הטיפול ברקוויפ בתקופה זו היה פרי החלטה של הרופאים המטפלים, אשר בשלב זה אין מחלוקת כי היו מודעים לקשר בין הרקוויפ להתמכרויות שפורסם גם בעלוני התרופה בארצות הברית וסמוך יחסית לכך גם בישראל, אין להטיל כל אחריות על הנתבעת 2 בגין נזקו של התובע בתקופה זו.

בית-המשפט פסק לתובע סך של 70,000 ש"ח בגין נזק בלתי-ממוני.