התחזות

1. כללי
"עיסוק בפסיכולוגיה" מוגדר בחוק הפסיכולוגים כמשלח-יד באבחונם ובהערכתם של עניינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי של בני-אדם, וכן טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה בנודע לעניינים ובעיות כאמור, הנעשים בדרך-כלל על-ידי פסיכולוג. החוק אוסר על כל אדם לעסוק בפסיכולוגיה אלא אם הוא רשום בפנקס הפסיכולוגים או מחזיק בהיתר מכוח החוק לעסוק בפסיכולוגיה. כמו-כן אוסר החוק על כל אדם להשתמש בתואר "פסיכולוג", אלא אם הוא רשום בפנקס או מחזיק היתר כאמור {ת"פ (נת') 44252-05-13 מדינת ישראל נ' דורית הלוי, תק-של 2014(3), 81111 (2014)}.

חוק הפסיכולוגים קובע בסעיף 5 כך:

"לא ישתמש אדם בתואר 'פסיכולוג', או בביטוי או קיצור המרמזים על היותו מוסמך, מסוגל או מוכן לעסוק בפסיכולוגיה, אלא אם הוא פסיכולוג ובהתאם לרישומו בפנקס או בהתאם להיתר לפי סעיף 19."

וסעיף העונשין, סעיף 53(א)(4), קובע:

"(א) העושה אחד מאלה, דינו - מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין:
...
(4) משתמש בתואר "פסיכולוג" או בביטוי או בקיצור כאמור בסעיף 5, בניגוד להוראות אותו סעיף, או משתמש בתואר, בכינוי או בהגדר כאמור בסעיף 5א, בניגוד להוראות צו שהוצא לפיו."
{ת"פ (ת"א) 13054-11-10 מדינת ישראל נ' אילן אשד, תק-של 2016(1), 26530 (2016)}

2. התחזות לפסיכולוג - הנאשם הורשע
ב- ת"פ (ת"א) 13054-11-10 {מדינת ישראל נ' אילן אשד, תק-של 2016(1), 26530 (2016)} הנאשם, נהג לפנות בטלפון לנשים אשר פרסמו באינטרנט מודעות להצעת שיעורים פרטיים או למתן טיפולים אלטרנטיביים.

הוא הציג את עצמו בפניהן כ"נעמה", פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית, והציע להן לטפל "טיפול ייחודי" בנפגע פוסט טראומה בשם "ליאור", שגם אותו, בפועל, גילם הנאשם. "נעמה" סיפרה לאותן נשים ש"ליאור" עבר התעללות מינית בילדותו, שכתוצאה ממנה הוא סובל מטראומה.

על-מנת לסייע ל"ליאור", נאמר, כי יש לטפל בו בשיטה ייחודית, המבוססת על שיטה טיפולית שנקראת "הצפה", ובמסגרתה על המטפלת לגרום ל"ליאור" לחוות מחדש את טראומות הילדות שלו, על-ידי ביצוע המעשים המיניים שנעשו בו בעבר.

זאת, לאחר שהמטפלת תביא אותו למצב מעין היפנוטי של "טראנס". לאותן נשים נאמר, כי "ליאור" אינו מודע לנעשה במהלך ה"טראנס", וכי כאשר יתעורר לא יזכור דבר, אך יחוש שיפור בתחושותיו. הוסבר לנשים הללו כיצד יש לגרום ל"ליאור" להיכנס לאותו טראנס וסופר להן על מטפלת קודמת, בשם "קארן", אשר טיפלה ב"ליאור" בהצלחה יתרה, מאחר שהיתה יצירתית ונועזת, ושיחזרה עימו חלק מהמעשים המיניים שבוצעו בו. בדרך זו פנה הנאשם למספר רב של נשים {המתלוננות}. חלקן לא הסכימו כלל להפגש עימו. חלקן נפגשו עימו, אך לא הסכימו "לטפל" בו באופן שהתבקש. שתיים נפגשו עימו ועשו מעשים כאלה ואחרים, במסגרת ה"טיפול".

עד כאן כאמור, לא היתה כמעט מחלוקת בין המאשימה לנאשם. המחלוקת העיקרית נבעה מכך שהמאשימה טענה שמדובר בביצוע מעשים מגונים, או ניסיון לבצע מעשים מגונים, במרמה, וכן בהתחזות לפסיכולוג. לטענתה, הנאשם רקם סיפור בדוי והתחזה למי שאינו, על-מנת לזכות במעשים מיניים מצד המטפלות, תוך שהוא יוצר כלפיהן מצג שמדובר בשיטת טיפול כלשהי. הנאשם טען שאין מדובר במין, אלא בטיפול מוכר ולגיטימי, שאף עזר לו בעבר, ואין מדובר במרמה, שכן גם אילו ידעו המתלוננות את מצבו של הנאשם לאשורו, היו מסכימות לטפל בו באופן הזה.

נגד הנאשם, משפטן שהיה עורך-דין במקצועו, הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים: שני אישומים עניינם ביצוע מעשה מגונה במרמה בשתי מתלוננות שונות, שתי עבירות לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 {ייקרא להלן: "חוק העונשין"}, בנסיבות של סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, ושתי עבירות של התחזות כפסיכולוג, עבירה לפי סעיף 5 ביחד עם סעיף 53(א)(4) לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977 {ייקרא להלן: "חוק הפסיכולוגים"}.

הנאשם טען בחקירתו במשטרה שלא אמר שנעמה היא פסיכולוגית, אלא פסיכותרפיסטית. בית-המשפט קבע, כי הנאשם היה מודע לנפקות המשפטית של ההבדל בין השניים, כאשר המושג "פסיכותרפיסט" אינו מוסדר בחוק, בעוד המקצוע "פסיכולוג" מוסדר ומוגדר בהוראות חוק הפסיכולוגים, שנועדו לשמור על ייחוד העיסוק המקצועי ב"עניינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי של בני-אדם" {סעיף 1 לחוק הפסיכולוגים}. רק ההתייצגות כ"פסיכולוג" מהווה עבירה.

ואולם, חמש מתוך המתלוננות ציינו ש"נעמה" התייצגה בפניהן כפסיכולוגית, או שהנאשם הציג אותה כפסיכולוגית שלו. שתיים מהמתלוננות לא היו עקביות בטרמינולוגיה שבה השתמשו, ולכן קיים ספק מה נאמר להן, והספק פועל לזכות הנאשם.

נוסף על כך, חרף טענתו בחקירה במשטרה, בבית-המשפט הודה הנאשם בחקירתו הנגדית, שלעיתים התייצג כ"פסיכותרפיסטית", לעיתים כ"פסיכולוגית" ולעיתים כ"מטפלת", אם כי, לא יפרט למי אמר מה, אלא שהדגיש כי מדובר במי שטיפלה בו בעבר.

נוכח דברים אלה, קבע בית-המשפט, כי הוכח מבחינה עובדתית, כי בחמישה מקרים התייצג הנאשם {בכובעו כ"נעמה"} לפסיכולוג.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי הנאשם סבר, כי מבחינה משפטית אין להרשיעו בעבירה לפי סעיף זה. טענתו בדבר הדרישה ל"התחזות לאדם קיים" נדחתה. נוסף על כך, הנאשם סבר שחל בעניינו סעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים הקובע: "לא יראו בעיסוק בפסיכולוגיה פעולה שעשה אדם באקראי", שכן נעמה לא העניקה למתלוננות טיפול פסיכולוגי ואם עסק הנאשם בפסיכולוגיה בכובעו כנעמה, היתה זו הפסיכולוגיה שלו, ובאקראי. כל פניה ופניה היתה פעולה באקראי, אד הוק, לצורך ספציפי שלו. אין ראיות שלפיהן נעמה נתנה ייעוץ פסיכולוגי למי מהמתלוננות, או שהיתה לה קליניקה, או שהיא טענה באזניהן שהיא מוסמכת לטפל במישהו.

בית-המשפט קבע, כי לא ניתן לפרש את התיבה "באקראי" כחלה על המקרה דנן. השימוש בדמות של פסיכולוגית נעשה אחר תכנון מוקדם ומדוקדק, המטרה היתה לתת תוקף מקצועי לדברים שאמרה "נעמה" ולשכנע את המתלוננות, שהיא מפנה אליהן "מטופל", עם "בעיה נפשית", שסובל מפוסט טראומה.

דברים אלה, אילו באו מ"סתם אדם", לא היו נתפסים כבעלי תוקף ממשי והמתלוננות לא היו משתכנעות שהמעשים שהוצגו ככאלה שיש לבצע בנאשם הם בגדר "טיפול". בית-המשפט התייחס לכך שהנאשם הסביר ל-ח.ר במהלך שאלה ששאל אותה בחקירה הנגדית, שהוא המציא את דמות הפסיכולוגית שפנתה למתלוננות על-מנת לתת תוקף למצגים בדבר לקויותיו של הנאשם, מתוך הבנה שאם ה"מידע" מגיע ממנה, ניתן לו תוקף אחר, משכנע.

בית-המשפט לא ידע מנין הדרישה לכך שה"פסיכולוג" יתיימר לתת טיפול למי שבפניו התחזה. העובדה שדברים מסויימים באים מפי מי שניתן לו "מעמד מקצועי", גם אם הם לא במסגרת טיפול, הופכת אותם למשכנעים. גם מפני תקלה שכזו בא החוק להגן.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-המשפט, כי הוכח במידה הנדרשת שהנאשם ביצע מספר עבירות של התחזות לפסיכולוג בגדר האישום הראשון, ועבירה אחת כזו בגדר האישום השני. המאשימה הוכיחה את כל רכיבי כתב האישום.

3. שימוש אסור בשם
ב- ת"פ (נת') 44252-05-13 {מדינת ישראל נ' דורית הלוי, תק-של 2014(3), 81111 (2014)} הנאשמת הורשעה, על-פי הודאתה, בעבירות של שימוש אסור בכינוי "פסיכולוג", עבירה על סעיף 5 יחד עם סעיף 53(א)(4) לחוק הפסיכולוגים, מעשי פזיזות ורשלנות, עבירה על סעיף 338(א)(8) לחוק העונשין, וניפוק תכשיר מרשם שלא על-פי מרשם, עבירה על סעיף 60 יחד עם סעיף 26(א) לפקודת הרוקחים (נוסח חדש), התשמ"א - 1981 {ייקרא להלן: "פקודת הרוקחים"}.

הנאשמת מעולם לא היתה רשומה כפסיכולוגית ולא הותר לה לעסוק בפסיכולוגיה או להציג עצמה כפסיכולוגית. על-אף האמור לעיל, הציגה עצמה הנאשמת כפסיכולוגית בפני שתי מטופלות, במהלך המפגשים הטיפוליים שערכה עמם בקליניקה שבבעלותה. כך, החל מחודש אפריל 2010 ולאורך תקופה שנמשכה כשנה, נפגשה הנאשמת מידי שבוע לערך עם המתלוננת הראשונה, לאחר שזו פנתה אליה בבקשה לקבל טיפול. במהלך אותם מפגשים הציגה עצמה הנאשמת כפסיכולוגית. באופן דומה, החל מחודש מאי 2010 ולאורך כחצי שנה, טיפלה הנאשמת במתלוננת נוספת במפגשים שבועיים, במהלכם הציגה עצמה כפסיכולוגית.
עוד תואר בכתב האישום עניינה של מתלוננת נוספת, שלישית במספר, אשר פנתה אל הנאשמת לקבלת טיפול בדצמבר 2010, ובעקבות זאת נפגשה עמה בקליניקה מדי שבוע. במהלך הטיפול, סיפקה הנאשמת למתלוננת זו חפיסות כדורים מסוג "ציפרלקס", תמורת תשלום של 70 ש"ח לחפיסה. המדובר בתרופה אנטי דכאונית, החייבת במרשם רופא, ואשר בהתוויה לא נכונה עלולה לגרום למגוון רחב של תופעות לוואי, שבחלקן עלולות לסכן חיי אדם או בריאותו. הנאשמת לא היתה מוסמכת לרשום או לספק למתלוננת כדורים אלה, ואת החפיסות שסיפקה למתלוננת קיבלה הנאשמת מבעלה, אשר החזיק במרשם לכדורים אלה.

בית-המשפט קבע, כי במעשיה פגעה הנאשמת פגיעה ממשית בשורה ארוכה של ערכים חברתיים מרכזיים העומדים ביסוד הליכי הטיפול הנפשי. כפי שציינה באת-כוח המאשימה בצדק, בשל הרגישות הכרוכה בקבלת טיפול נפשי ובשל הנזקים הקשים אשר עלולים להתלוות לטיפול בלתי מקצועי בהיבטים אלה, קיים הכרח, כי טיפול מעין זה יינתן אך ורק על-ידי אנשי מקצוע אשר עברו את מסלולי ההשכלה וההכשרה הדרושים, סיגלו לעצמם את המיומנות הנדרשת והוסמכו על-פי חוק לספק שירות זה.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי הנאשמת, על-אף סגולותיה, השכלתה וכישוריה, לא עמדה בדרישות החוק ואף-על-פי-כן הציגה עצמה בפני שתיים ממטופלותיה כפסיכולוגית מוסמכת. בכך פגעה ללא ספק פגיעה ניכרת ביחסי האמון שבין מטפל למטופל, העומדים בבסיסו של כל הליך טיפולי וכן באוטונומיה של אותן מטופלות לבחור לעצמן את הגורם הטיפולי המתאים בהתאם להכשרתו ועל יסוד נתוני אמת.

באופן עקיף, אף פגעה הנאשמת באמון הציבור, בגורמי הטיפול השונים ובקהילת המטפלים בכללותה. ראוי גם להזכיר, כי המפגשים הטיפוליים עם המתלוננות הללו נפרשו על פני חודשים ארוכים, במהלכם הציגה עצמה הנאשמת, בניגוד להוראות החוק, כפסיכולוגית, כך שאין מדובר במעידה קצרת טווח אלא בדפוס התנהלות, שגם אם לא בא לידי ביטוי כלפי עשרות רבות של לקוחות, הרי שדי במקרים המתוארים בכתב האישום כדי להבהיר, כי אין מדובר במעשים קלי ערך כלל ועיקר.
אם לא די בכך, הרי שחומרת התנהלותה של הנאשמת ברורה עוד יותר בעניינה של המתלוננת הנוספת, לה סיפקה הנאשמת תמורת תשלום, חפיסות של תרופה אנטי דיכאונית, החייבת במרשם רופא, מבלי שהיתה מוסמכת לכך ומבלי שאחזה בהכשרה הרפואית והמקצועית הנדרשת על-מנת להורות על טיפול תרופתי מעין זה. את התרופה אף השיגה בדרך לא דרך, תוך ניצול לרעה של מרשם רופא שהוחזק כדין בידי בעלה. כזכור, על-פי עובדות כתב האישום, מדובר בתרופה שבהתוויה לא נכונה עלולה לגרום למגוון רחב של תופעות לוואי, שבחלקן אף עלולות לסכן חיי אדם או בריאותו.

כמו-כן קבע בית-המשפט, כי גם אם תתקבל הטענה, כי הנאשמת לא הפיקה ממכירת התרופה רווח כספי, הרי שעצם הספקת התרופה ללא הידע המקצועי וללא ההכשרה הרפואית הנדרשת מהווה מעשה חמור ביותר, הכרוך בסיכון שלומה הגופני של מטופלת, תוך הסגת גבולות של המקצוע הרפואי והתעלמות מוחלטת לא רק מהוראות החוק אלא גם מכללים בסיסיים של שכל ישר ומתן טיפול מקצועי והולם לנזקקים לטיפול נפשי.

די במרכיב זה של כתב האישום על-מנת להצדיק את הרשעתה של הנאשמת בדין, אפילו יש בהרשעה מעין זו כדי לפגוע בעתידה המקצועי. הסנגורית טענה אמנם בהרחבה כי מניעיה של הנאשמת היו חיוביים, אך אין בכך כדי להקהות את החומרה האינהרנטית הכרוכה במעשים, ומה גם שמניעים נטענים אלה אינם כלולים בגדר כתב האישום אשר אמור לשקף את מכלול הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לצורך גיבוש המתחם.

לפיכך, קבע בית-המשפט, כי בנסיבות מקרה זה אין מקום לבטל את הרשעתה של הנאשמת, וזאת בשל החומרה היתרה הכרוכה במעשיה של הנאשמת.

בשים-לב למעשיה של הנאשמת ולנסיבות המפורטות בכתב האישום, קבע בית-המשפט, כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם בעניינה עומד על מאסר מותנה מרתיע, לצד עבודות שירות, קנס או פיצוי. הרף העליון כולל מאסר בפועל, אשר יכול שירוצה בעבודות שירות, ואף למעלה מכך כאשר מדובר בעבריינות חוזרת. מכל מקום, עתירת התביעה לעונש מצויה בגדר המתחם ועל-כן אינה מקימה קושי כלשהו בכיבוד ההסדר שגובש.

בית-המשפט קבע בין-היתר, כי במקרה זה קיימים מגוון רחב של שיקולים המצדיקים התייחסות מקילה כלפי הנאשמת. הנאשמת היא אישה נורמטיבית, נעדרת כל עבר פלילי, אשר בכוחות עצמה פנתה ופיתחה את יכולותיה האישיות ואת השכלתה עד שהפכה מטפלת מצליחה בבני זוג וביחידים המצויים במשבר.

לאור כל האמור לעיל, קבע בית-המשפט, כי העונש הראוי לנאשמת מצוי בחלקו התחתון של המתחם שנקבע, אם כי היקף עבודות השירות שהוצע על-ידי שירות המבחן נדמה כמקל יתר על המידה וראוי להרחיבו. בית-המשפט גזר על הנאשמת עבודות שירות, קנס ומאסר על תנאי.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

התחזות