שיזוף במיטת שיזוף

ב- ת"א 19171/07 {א נ' ל, תק-של 2013(4), 66198 (08.12.2013)} נדונה תביעת נזיקין בגין השימוש במיטת שיזוף לאחר שדחה את התביעה ככל שמתייחסת למכון, דחה בית-המשפט אף את התביעה נגד משרד הבריאות בקבעו כי:

"מטעם המדינה הוגש תצהיר ד"ר בועז לב המשנה למנכ"ל משרד הבריאות (נ/2) השופך אור על היבטי הסיכון הבריאותי שבמיטות השיזוף ועל התנהלות משרד הבריאות.
על-פי תצהירו, נושא פעילות מכוני השיזוף עלה לדיון במשרד הבריאות בשנים האחרונות. קוימו דיונים, ונכתבו ניירות עמדה.
בשנת 2002, לבקשתו, בעת שכיהן כמנכ"ל משרד הבריאות, אף הוקמה ועדה בעניין זה על-ידי האיגוד הישראלי לרפואת עור ומין שהגישה דו"ח לקראת סוף אותה שנה, וראה הדו"ח מנובמבר 2002 ומסמכים משנת 2004 (ת/4, ת/5, ת/6).
משרד הבריאות בפרסומיו מציין בהודעה לעיתונות מיום 27.12.05 (נספח א' עמ' 2 לתצהירו) כי על-פי נייר עמדה של נציגי האגודות למלחמה בסרטן מכל רחבי העולם שנתכנסה באירלנד בשנת 2004, מיטות השיזוף יכולות לפלוט קרינת UV חזקה פי חמש מאשר קרינת השמש באמצע היום וכי ארגון הבריאות העולמי המליץ לאחרונה לאסור כליל על צעירים מתחת גיל 18 להשתמש במיטות שיזוף ולהזהיר בוגרים מפני הסכנות לסרטן העור.
משרד הבריאות התלבט אם יש מקום להסדיר את הפעילות של השיזוף במכונים (המהווים פעילות פרטית), בתקנות או בנוהלים המחייבים חקיקה. הוא מדגיש כי ללא חקיקה לא ניתן היה לסגור מכונים או לפקח עליהם.
לאחר דיונים רבים הוחלט לפעול לתיקון התוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1965 (להלן: "צו רישוי עסקים") והתקנת תקנות המחייבות עסק של מכון שיזוף להתקין שלט ומתן דף הסבר על הסכנות שבשיזוף. כן הוחלט לפעול לתיקון חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 שיאסור על קטינים שימוש במכונה אלא בהסכמת הוריהם.
חרף האמור, מכוני שיזוף אינם רשומים במפורש בתוספת לצו רישוי עסקים הואיל והטלת מגבלת רישוי מצריכה הסדרה מפורשת בחקיקה ובלעדיהם, אין בידי משרד הבריאות כלים משפטיים לחייב מכוני שיזוף לדווח למשרד הבריאות על קיומם או לחייבם בהוצאת אזהרות.
לעניין ההסברה, מצביע מר לב על הודעה לעיתונות שהוצאה במשותף ע"י משרד הבריאות עם האגודה למלחמה בסרטן המתייחסת באופן ספציפי למיטות השיזוף אבל משאבי ההסברה הם מוגבלים והמשרד מחוייב בקביעת סדרי עדיפויות הקצאות בתחומי הסברה רבים. יש תחומים שנוגעים לרוב הציבור: תזונה, פעילות גופנית, הימנעות מעישון, מניעת תאונות וכד' אך אין אפשרות ליתן הסברה מקיפה בכל תחומי החיים ובסופו-של-יום אדם צריך להיות אחראי להתנהגותו ותוצאותיה. אין אפשרות להזהיר מכל סיכון שהוא וזאבת היא מחלה נדירה.
48. להשלמת התמונה יצויין כי ביום 01.01.06 חוקק חוק הקרינה הבלתי-מייננת, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק הקרינה הבלתי-מייננת"), שמטרתו : "להגן על הציבור ועל הסביבה מפני השפעות של חשיפה לקרינה בלתי-מייננת, ולהסדיר את העיסוק במקורות קרינה, הקמתם והפעלתם ובמתן שירות למדידת קרינה, בין השאר על-ידי קביעת איסורים וחובות בהתאם לעקרון הזהירות המונעת".
בדברי ההסבר לחוק נאמר בין השאר כי: "...לדעת מומחים, לרבות מומחי הוועדה הבין-לאומית להגנה מקרינה בלתי-מייננת - (ICNIRP), שיש לה הכרה בין-לאומית כארגון מדעי לא ממשלתי בתחום הקרינה הבלתי-מייננת, חשיפת בני-אדם לקרינה בלתי-מייננת ברמה מסויימת עלולה לגרום להם נזקים. על רקע זה ולאור הידע והניסיון שנצברו, נקבעו רמות חשיפה אשר מטרתן להגן על הציבור הרחב מפני נזקים אלה.
...מוצע על-כן להבהיר כי מטרת החוק המוצע לקבוע איסור וחובות לשם הגנה מפני נזקים כאמור, אף אם קיומם של אלה טרם הוכח, זאת בהתאם לעקרון הזהירות המונעת (Precautionary Principle/Prudent Avoidance) המקובל בנושאים סביבתיים.
...בהתאם לעיקרון זה גם בהיעדר הוכחות מדעיות מספקות לקיום נזקים בריאותיים מגורם מסויים, יש לנקוט אמצעים סבירים להפחתת "הסיכון", וזאת בלי להמתין לסיום המחקרים שמטרתם להקטין את אי-הוודאות באשר לקיומם של נזקים בריאותיים כאמור" (ההדגשות שלי א.ד).
49. חוק זה טוב וראוי באשר הוא מתווה רגולציה רצויה על-פי מדיניות הזהירות המונעת מכאן ואילך. אילו היה הארוע מתרחש לאחר שחוקק החוק, אפשר שפני הדברים היו שונים (הן ביחס למדינה והן ביחס למכון השיזוף), ברם ההכרעה מקבעת את יום הארוע כיום הקובע, והחוק לא חל על ענייננו.
50. הטענות נגד המדינה ביחס להתרשלות הן למעשה שלוש: אי הסברה בדבר סיכוני השיזוף במכונים; היעדר חקיקה; והיעדר פיקוח על המכונים. דין כל הטענות להידחות.
51. העובדה לפיה הוועדה המליצה לשר הבריאות, לפעול לרגולציה של המכונים במועדים שונים (רובם אגב אחרי שנת 2003), אינה מעלה ואינה מורידה במישור העקרוני. הלכה היא כי אל לבית-המשפט, נעדר הכלים המקצועיים, להפוך עצמו למחוקק או למתקין תקנות, להבדיל מביקורת של בית-המשפט המוסמך על חוקתיותם של חוקים.
דרך המלך לתקוף את פעולת הרשות המפעילה את סמכויותיה אינה בתקיפה עקיפה במסגרת הליך אזרחי אלא בעתירה מינהלית. ראו ע"א 1933/05 העמותה למען איכות הסביבה וחיים בנהריה ואח' נ' איתנית מוצרי בניה בע"מ ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (20.08.07).
52. ההלכה בעניין אחריות המדינה ברשלנות בנושאי אי חקיקה או פיקוח בהיעדר הסדר סוכמה יפה על-ידי כב' השופטת יעל הניג ב- בש"א (ת"א) 162557/03 מדינת ישראל - משרד המדע והתרבות נ' איגוד הכדורסל בישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (07.04.09) ואין לי אלא להצטרף לדבריה שם:
"המדינה כידוע, אינה חסינה עוד מפני תביעות כלפיה על "רשלנות שבמעשה" לפי סעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות מדינה), התשי"ב-1952."
20. על-אף-זאת, נרתעו בתי-המשפט מהטלת חובת זהירות מושגית על המדינה ועל רשויותיה. כך למשל נפסק, לעניין אופן הפעלת שיקול-דעתו של רגולטור, המפקח על הביטוח, כי על-אף קיומה של ציפיות טכנית שלו בדבר קריסת חברת ביטוח מפוקחת והנזקים לנפגעי קריסתה עקב אי-שלילת רישיונה במועד, לא קמה חובה מושגית שלו כלפיהם מטעמים של מדיניות משפטית. ובלשון ה"נזיקית": חובת הזהירות (מושגית, י.ה.) תוכר בהתקיים שני יסודות מצטברים: האחד, יסוד של "שכנות" ובבסיסו, יכולת צפייה טכנית של הנזק; השני, מסקנה שיפוטית לפיה, צודק, סביר והוגן להטיל חובת זהירות. נקודת המוצא, כך נפסק, היא שלא כל אחריות ציבורית, מדינית או מוסרית מטילה על השלטון אחריות בעוולת הרשלנות (ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי ואח', פ"ד מח(3), 45, 73 (1994), (להלן: "פס"ד לוי").
21. אף אם נניח כי הנטיה העכשווית אינה שוללת עוד באופן גורף ההתערבות בסמכות שבשיקול-דעת של רגולטור והכרה בחובת זהירות מושגית שלו, הרי מכאן ועד הטלת חובה כזו על המדינה בהפעילה כוחות חקיקה (כמו גם בהימנעותה מכך), ארוכה הדרך.
22. ב- ע"א (מח חי') 4758/98 אורנים סיילנסר בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד העבודה, פ"מ תשנ"ט(ב), 510, 513 (2000), שלל בית-המשפט המחוזי הטלת חובת זהירות מושגית על המדינה בגין אי-התקנת תקנות בעניין הרמת משקל-יתר, לפי סמכותה בפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970. נפסק כי: "נקודת המוצא כפי שפורטה (בפס"ד לוי) היא, שלא כל אחריות ציבורית או אף אחריות מדינית ומוסרית מטילה על השלטון אחריות בעוולת הרשלנות. הוא הדין לגבי התקנת תקנות, במסגרת חובותיו של מחוקק-המשנה.
משמע, שגם כאשר מחוקק-המשנה אינו מתקין תקנות, על-אף החובה המוטלת עליו לעשות כן - ובענייננו, נניח שחובה כזו אכן קיימת גם בנסיבותיו של המקרה הנדון - אין בכך בלבד כדי להטיל על הרשות השלטונית חובת זהירות כלפי הפרט שנפגע כתוצאה מהיעדר התקנות.
כדי שתתקיים חובת זהירות צריך להוכיח "צפיות", "שכנות" או "קירבה" וכן מסקנה משפטית לפיה הוגן, צודק, וסביר להטיל חובת זהירות נורמטיבית על הגוף המפקח (ראה פס"ד לוי, שם, 66 ב'). אף אחד מן המרכיבים שהוזכרו, אינו מתקיים במקרה זה." (מתוך אתר האינטרנט נבו).
23. וכך קבע בית-המשפט המחוזי ב- ת"א (חי') 195/01 גיל אימפורט בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס (מתוך אתר האינטרנט נבו): "ככל שהתובעת טוענת שאי-חקיקת פרט מכס ספציפי מהווה עוולה כלפיה, הרי שטרם מצאתי שאי-הסדרת נושא מסויים בחקיקה ראשית או בחקיקת-משנה, הקימה עילת תביעה בנזיקין...".
24. ב- ת"א (שלום - ת"א) 61403/00 עזבון המנוח ליאור קבילו ז"ל נ' מדינת ישראל (מתוך אתר האינטרנט נבו) (להלן: "פס"ד קבילו") (מתוך אתר האינטרנט נבו) נדון מקרה (דומה לזה שלפנינו) של שחקן בקבוצת נוער בכדורגל ונפטר בהיותו בן 15 כתוצאה מהפרעה קטלנית בקצב הלב. התובעים טענו כי המדינה התרשלה באי-פיקוח על פעילות מכון הבדיקה של ההתאחדות לכדורגל ובאי-אכיפת חוק הספורט והתקנות בעניין הבדיקות הרפואיות לספורטאים ובחקיקה חסרה ולא ממצה. בית-משפט השלום מחק על-הסף את התביעה נגד המדינה. וכך נפסק (בש"א 106568/01):
"באשר להטלת חבות בנזיקין על המדינה, נקבע על-פי הפסיקה כי אין עילת תביעה ברשלנות נגד המדינה לאזרח שנפגע מחקיקה שלטענתו היא רשלנות ומפעולות שלטוניות אחרות הכרוכות בהפעלת שיקול-דעת רחב, אשר אינו מוגבל בסטנדרטים ברורים ובמעורבות שיקולי מדיניות רחבים. התועלת שבשלילת אחריות המדינה בהחלטות שלטוניות מסוג זה עולה על הנזק שבכך...
חוק הספורט תשמ"ח-1988 מטיל שתי חובות ברורות על אגודת הספורט האחת בסעיף 5 לחוק - ספורטאים לא ישתתפו בתחרויות ספורט המאורגנות מטעמם אם לא ביצעו בדיקות רפואיות בהתאם לתקנות הספורט (בדיקות רפואיות) והשניה, בסעיף 7 לחוק - אגודת ספורט תבטח ספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט. מכאן נובע כי המבקשת אינה גוף מבצע אלא לכל היותר גוף מפקח ובתור שכזאת ונוכח היעדר "קירבה" או "שכנות" לא ניתן לחייב אותה בנזיקין משיקולי מדיניות כלליים כפי שצויין לעיל."
25. וכך נקבע גם ב- ת"א (מח – חי') 512/98 נעים עזרא נ' סקאי קלב בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.09.05):
"משיקולי מדיניות כלליים, אין מקום להטיל אחריות בנזיקין על המדינה במקרים כגון זה. המדינה אינה בגדר מבטח-על, אשר יש לשוב אליו מקום בו קמה רשלנותם של אחרים, גם אם אלו תחת פיקוחה הכללי."
26. יפים אף דבריו של כב' השופט רובינשטיין לאחרונה (ב- ע"א 4398/06 החברה העירונית ראשון לציון - לתרבות וספורט בע"מ ואח' נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, מדינת ישראל - שר החקלאות והשר לאיכות הסביבה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (29.03.09):
"אוסיף רק, כי לדידי כמדיניות שיפוטית יש לנהוג זהירות בחיפוש אחר "כיסים עמוקים" כדי לחלוק אחריות. אכן, אמרו חכמים "אין ציבור עני" (שו"ת מבי"ט, ר' משה בן יוסף טראני, תורכיה-צפת, המאה הט"ז), ואולם אין מקום לתת יד להדבקה מלאכותית של אחריות בחינת "גם אתה שותף", שמטרתה מציאת וו ולוא רעוע למדי לתלות עליו אותה אחריות ואותה שותפות... סבורני בסופו-של-יום, כי תוצאת פסק-הדין מחזקת גישה שיפוטית האומרת - הרשלן יימצא אחראי ויושתו עליו תשלומי נזק, אך ראוי לבדוק היטב עד היכן מגיעים גלי הרשלנות, ולא כל כיס עמוק יוצר caseכחוק, כי גם לשכל הישר מקום בתוכנו."
27. העולה מכל האמור לעיל - עד כה שללה הפסיקה הטלת חובת זהירות מושגית על המדינה בעת הליכי חקיקה, כלפי הנתונים לחוקיה. אני סבורה כי ביסוד שלילה זו, טעמי מדיניות כבדי משקל, מעבר לאילו הפועלים בזירה הנזיקית הטהורה, כך שהביטויים "שכנות", "קירבה", "ציפיות" ושאר ביטויים נזיקיים, אינם אלא באים לבטא טעמים עמוקים יותר. ביניהם, כך לטעמי, החשש מהשגת גבולה של הרשות המחוקקת, לרבות בפיקוח על התקנת חקיקת משנה, והחשש מהתערבות בכללי המשחק הפרלמנטרים, הבאים לביטוי במהלכי חקיקה. חששות אלה, הינם מעבר לחששות הידועים של ריבוי תביעות נגד המדינה והשקעת כספי ציבור רבים בבדיקת פעולות המדינה, מראש. חששות אלה יורדים לשורש תפקידה של הרשות המחוקקת במדינה דמקורטית. הרשות המחוקקת צריכה לעסוק בחקיקה, לרבות במשאים-ומתנים חופשיים בין מרכיביה הפרלמנטרים השונים וזאת, לכאורה, ללא חשש של חשיפה לתביעות נזיקין, שאולי יפצו ניזוקים פרטיקולארים, אך יגרעו מהקופה ומהמשאבים הציבוריים.
ב- ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב ניסים זאב ואח', פ"ד נה(5), 241 (2001), בעקבות ברית-מילה של תינוק שביצע מוהל, התפתח תהליך של נמק שהסתיים בנשירת 2/3 מהאיבר. ההורים תבעו את המוהל, את בית-החולים אליו הובא התינוק לאחר מעשה ואת המדינה. נגד המדינה נטען כי היא התרשלה בשל מחדלה להסדיר את נושא הכשירות וההסמכה של מוהלים והתרשלה בהיעדר פיקוח.
בית-המשפט קבע שם כי בביצוע מילה והפעולות הנלוות על-ידי מוהל אינה עיסוק ברפואה כמשמעו בפקודת הרופאים. אמנם, כך נקבע, ייתכנו מקרים שבהם תשא המדינה באחריות עקב הפרת חובתה לקיים פיקוח, אך תנאי לכך, בדרך-כלל, הוא שלמדינה נתונה סמכות פיקוח אך בהיעדר חקיקה המסדירה את עיסוקם של המוהלים, אין בידי המדינה סמכות לקיים פיקוח על עיסוקם.
53. בהתאם להלכה לעיל, אין לבוא בטרוניה למשרד הבריאות שלא פיקח ולא הסדיר את שלא הותר לו בחקיקה. אשר להסברה, מסעות ההסברה עולים ממון ולמשרד תקציב מוגבל שיש להוציאו תוך הפעלת תעדוף בהתאם לתמונה הכללית של צרכים אל מול משאבים. אין אפשרות ליתן הסברה בכל תחומי החיים ונכון להקצות משאבים לדברים היותר דחופים, והשימושים היותר שכיחים שנוגעים לכלל הציבור, ולא על נקלה ימיר בית-המשפט את שיקול-דעתו בשיקול-דעת הרשות המוסמכת שהתמונה הכוללת של הצרכים והמשאבים מצויה בפניה.
הואיל ובעת המקרה לא היתה חקיקה המאפשרת הסדרת מכוני השיזוף ונוכח היעדר הקשר הסיבתי-המשפטי והיעדר הצפיות ביחס למחלת הלופוס במועדים הרלבנטים, נכון יהיה לדחות את התביעה נגד המדינה.
54. מכל המקובץ עולה כי דין התביעה נגד כל הנתבעים להדחות. בשים-לב לאמור, אין צורך לדון בשאלת הנזק."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

שיזוף במיטת שיזוף