נשים

1. בית חולים הלל יפה - ניתוח לכריתת רחם - התביעה נדחתה
ב- ת"א (נת') 3962/08 {מ' נ' נ' מדינת ישראל, תק-של 2014(3), 42159 (2014)} נדונה תביעה בגין נזקים כתוצאה מרשלנות רפואית, ניתוח ללא הסכמה מדעת ושלילת האוטונומיה של התובעת.

התובעת טענה כי הנתבעת אחראית לכך שבוצע בה, שלא לצורך, ניתוח של כריתת רחם ושחלות, שגרם לה נזקים של בלות מוקדמת, צניחת איברים פנימיים על הכרוך בכך, ונזקים נפשיים וביניהם אובדן שמחת החיים, אובדן מקום עבודתה, סבל מאי יכולת להרות שוב, ועוד.

הנתבעת טענה כי התובעת היא שביקשה לבצע כריתה של הרחם ושל שתי השחלות, ניתוח מקיף יותר מזה שהומלץ על-ידי פרופ. בלס ותוכנן מלכתחילה.

בית-המשפט דחה כבלתי אמינה את טענת התובעת, כי לפני הניתוח היא לא סבלה מסימפטומים כלשהם.

בית-המשפט קבע כי בנתונים הרפואיים של התובעת, כריתת הרחם היא בגדר הסביר והמקובל, כאשר המטופלת מסכימה לכך, וכי מקובל להיעתר לבקשה של המטופלת לבצע ניתוח זה.

התובעת לא טענה בתביעתה לרשלנות רפואית "טכנית", באופן שבו בוצע הניתוח, אלא לרשלנות רפואית בעצם ביצועו, אשר לטענתה חרג מפרקטיקה רפואית סבירה ומקובלת.
עוד נקבע כי בתהליך הקבלה של התובעת לניתוח היא "הוצגה" על-פי האבחנה ותכנית הניתוח שהתווה פרופ' בלס, על-פי האינדיקציה "המוחלטת", קרי: ניתוח לפרוסקופי לכריתת השחלה הימנית בלבד, כפוף לצורך להרחיבו אם הבדיקה תראה ממצא ממאיר.

בית-המשפט קיבל את גירסת הרופאים, כי התובעת היא שדרשה כי הניתוח ההכרחי האמור יורחב באופן שתבוצע גם כריתה של הרחם ושתי השחלות, ניתוח שהאינדיקציה לגביו היתה "יחסית" בשל הרחם השרירני והסימפטומים שהתובעת סבלה מהם. התביעה נדתחה.

2. אי-גילוי קרעים ברחם
ב- ע"א (מחוזי-ת"א) 1495/03 {בית רפואה "מעייני ישועה" נ' עוזרי רוחמה, תק-מח 2009(1), 16832 (2009)} קבע בית-המשפט כי "ערעור 1495/03 מתקבל בחלקו. מובהר כי המערערים לא התרשלו בהליכים הרפואיים שנקטו עד ללידה. רשלנותם מתבטאת באי-גילוי הקרעים ברחם במועד סריקת חלל הרחם, אך אין קשר סיבתי בין אי-איתור הקרעים ברחם במועד לבין כריתת רחמה של המשיבה. בעטיים של הנזקים הלא ממוניים של המשיבה, בשעות הספורות שעד לגילוי הקרעים ולאחר-מכן, יפצו אותה המערערים, יחד ולחוד, בסכום של 100,000 ש"ח נכון ליום מתן פסק-דין זה".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

נשים