האם ניתן להשתמש באהבתם של הורים לבנם, על מומו, כדי לנגח את תביעתו שלו לפיצוי בגין נזקו?

שאלה זו הועלה ב- ת"א (יר') 1591/96 {אסף יהודה נ' מרכז רפואי אסף הרופא, תק-מח 2001(3), 12650 (2001)}. בהשיבה בשלילה לשאלה זו, קובעת כב' השופטת יפה הכט:

"22. בענייננו טוענים הנתבעים כי מומו של התובע 1 אינו מקים לו עילת תביעה, באשר מדובר בילד, שעל-פי עדות אמו, התובעת 2, הוא "מקסים", ו"יוצר קשר עם סביבתו". הנתבעים שוכחים לציין כי באותו משפט תיארה התובעת 2 את תחלואיו של בנה:

'פיגור שכלי, פיגור התפתחותי, הוא קטן, הוא ראש קטן, הוא ילד מקסים, אוזניים, הידיים והרגליים, ועכשיו גם יש לו אפילפסיה, הוא כל הזמן מתכווץ מחום, אבל לא ידענו, אבל בשנה האחרונה הוא עם אפילפסיה ואין מה לעשות, והוא עם טיפול תרופתי שהחליפו לו... בזמן האחרון הוא מקבל הרבה התקפים, לפני שבועיים שלושה הוא קיבל 10 התקפים ביום אחד, אבל הוא בריא, יש לו לב חזק, הוא בריא, הרופא אומר שהוא יחיה עד גיל 100 בצורה כזאת הוא יכול לחיות. הוא לא מדבר כמו כל ילד, הכול, הכול. אבל הוא ילד מקסים.'
(פרוטוקול מיום 3.11.99, בעמ' 116)

האם ניתן להשתמש באהבתם של הורים לבנם, על מומו, כדי לנגח את תביעתו לפיצוי בגין נזקו? האם טיעון כזה היה עולה, למשל, בהקשר של קטין שניזוק בהיותו תינוק והפך לבעל מום? דומני שהתשובה היא שלילית.

גם ד"ר וייץ שבדק את התובע 1 מטעם הנתבעים קובע כי התובע 1 סובל מנזק מוחי המתבטא בפיגור שכלי קשה, מחלה כפיונית והפרעת התנהגות, וקובע לו נכות בשיעור של 100%. אין חולק, לכן, על אומללותו של התובע 1.

23. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי תביעתו של התובע 1 מגלה עילה, במובן זה, שאם תוכח התרשלות, היינו, ניתן וצריך היה לגלות את המום, ואם יוכח הקשר סיבתי בין ההתרשלות למצבו הנוכחי של התובע 1 (על קיומה של חובת זהירות אין חולק), הרי שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו לעניין האחריות."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

האם ניתן להשתמש באהבתם של הורים לבנם, על מומו, כדי לנגח את תביעתו שלו לפיצוי בגין נזקו?