עבירות על-פי חוק השתלת איברים וענישה

ב- ת"פ (יר') 26647-08-10 {מדינת ישראל נ' סמי שם טוב, תק-מח 2013(2), 28261 (2013)} קבע בית-המשפט:

"1. הנאשם הורשע, על-פי הודאתו, בשלושה-עשר אישומים. שנים-עשר אישומים מתוכם כוללים עבירות לפי חוק השתלת איברים, התשס"ח-2008 ועבירות נוספות, האישום השלושה-עשר הנו בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית. כתב האישום הנו ארוך ומפורט (מכיל 28 עמודים) והעבירות אותן עבר הנאשם משתרעות על פני השנים 2006 ועד 2010 (עיקרן בשנים 2008 ו- 2009). בגדר האישום הראשון הורשע הנאשם בעבירה של איסור תיווך לפי הוראת סעיף 4 בשילוב הוראת סעיף 36(א)(3) לחוק השתלת איברים ובעבירת עושק לפי סעיף 431(1) לחוק העונשין. כן הדבר בנוגע עם האישומים השני (במסגרתו הורשע הנאשם גם בעבירת קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק), השלישי והרביעי. בגדר האישום החמישי הורשע הנאשם בניסיון לבצע עבירה לפי סעיף 4 לחוק השתלת איברים ובעבירת ניסיון עושק. באישום השישי הורשע הנאשם בעבירות כבאישום הראשון, ובצירוף עבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין. באישום השביעי הורשע הנאשם בעבירת איסור תיווך ובשלוש עבירות ניסיון עושק. באישום השמיני הורשע הנאשם בעבירת איסור תיווך, בשתי עבירות עושק ובשתי עבירות של סחיטה באיומים. באישום התשיעי הורשע הנאשם בעבירת איסור תיווך, ניסיון עושק ואיומים. באישום העשירי הורשע הנאשם בעבירת הפרת הוראה חוקית, איסור תיווך, ניסיון עושק ואיומים. באישום האחד-עשר הורשע הנאשם בעבירת איסור תיווך וניסיון עושק, ובאישום השניים עשר הורשע הנאשם בשתי עבירות איסור תיווך, בעבירת עושק ובעבירה של קבלת דבר במרמה. כאמור, בגדר האישום השלושה עשר הורשע הנאשם בעבירה הפרת הוראה חוקית, זאת לאחר שהפר פעמים רבות את תנאי שחרורו (מעצר בית באיזוק אלקטרוני) עד שלבסוף נעצר.
2. בתמצית, מעשיו של הנאשם נעשו בתפר שבין חולים שהיו זקוקים נואשות להשתלת כליה ולבין מי שהיו מוכנים למכור כליה. הנאשם, בדרכים שונות, שאב אליו (באמצעות מודעות שפרסם בדרכים ובמקומות שונים) את החולים הזקוקים להשתלה ואת המעוניינים לתרום (תמורת תשלום) את הכליה, יצר תשתית מתאימה לצורך בדיקת התאמה ובדיקות רפואיות בארץ, והפניית המעורבים למקומות שונים ברחבי העולם לצורך קצירת הכליה מחד, והשתלתה בגוף החולה מאידך. יצויין כי לא בכל הפעמים הסתיים ההליך בקצירה ובהשתלה. תמורת מעשיו הנאשם ביקש תקבולים כספיים בסכומים שונים, לדוגמא, בגדר האישום הראשון, הנאשם קשר בין חולה, ילידת 1985, שהיתה זקוקה להשתלת כליה לבין תורם. החולה שילמה עבור כך סך של 30,000 דולר. הניתוח בוצע בפנמה. מתוך הסכום הנ"ל שולם לנאשם עצמו סך של 1,000 דולר. בגדר האישום השני ההשתלה לא יצאה אל הפועל, אולם לנאשם שולם סך של 13,000 ש"ח על-מנת "לשמור" על תורם הפוטנציאלי אם המסלול החלופי אליו פנה החולה יכשל. בגדר האישום השלישי שולם לנאשם סך של 40,000 ש"ח (ההשתלה לא יצאה, בסופו-של-דבר אל הפועל). בגדר האישום הרביעי ההשתלה יצאה אל הפועל (בפיליפינים). משפחת התורם שילמה 122,000 ש"ח. בגדר האישום השישי גרם הנאשם למתלוננת לתרום כלייתה לנתרם אלמוני בפיליפינים, ושעה שהמתלוננת ביקשה לחזור בה מכוונתה לעשות כן, איים עליה הנאשם וגרם לה לתרום כלייתה, כאשר בגין כך שולם לה סך של 7,250 ש"ח. יצויין כי אירועי האישום החמישי (שלא הסתיימה בקצירה ובהשתלה), הסתיימו במעצרו של הנאשם (שכן פעל-שם שוטר סמוי) ועל-אף זאת, הנאשם המשיך במעשיו. גם בגדר האישום השמיני חזר בו התורם, בהיותו בפיליפינים, מרצונו לתרום כליה לאחר שהגיעו לאוזניו שמועות אודות הנאשם, וגם בפעם זו נאלץ התורם לכופף רצונו בפני איומיו של הנאשם, וכלייתו נקצרה. החולה, בגדר האישום השנים-עשר (שאף העיד בראשיתו של ההליך), עבר מסכת ייסורים קשה שכללה נסיעה לאקוואדור (עם בני משפחה ומלווה), טלטלות שגרמו לו לעוגמת נפש עצומה, פגיעה בבריאותו, אי ביצוע השתלה, ואובדן סכום כסף בסך 27,000 דולר ו- 105,870 ש"ח בגין ההוצאות (כאשר לידי הנאשם הגיע סך של 11,000 דולר). האמור לעיל אינו אלא מקצת האירועים המורכבים והסבוכים אותם רקם הנאשם ואלה מפורטים, כאמור, בכתב האישום.
3. הנאשם הינו כבן 70. אין בעברו הרשעות קודמות. הודאתו של הנאשם באה לאחר שנשמעו מקצת הראיות. הוסכם כי הצדדים יעתרו לעונש שלא יפחת מעשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל ולא יעלה על שלושים ושמונה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. כן הוסכם כי הנאשם יפצה את המתלוננים, כאשר סכום הפיצוי יקבע על-ידי בית-המשפט, ומתוך סכום זה יופקד סך של 100,000 ש"ח עובר למתן גזר הדין, כאשר כל סכום מעבר לסכום זה ישולם על-ידי הנאשם בתום שנה משחרורו ממאסר.
4. באת-כוח המאשימה הדגישה בטיעוניה, בין היתר, את חומרתם של האישומים השישי והשמיני שכללו גם עבירה של סחיטה באיומים, את העובדה שבגדר האישום השלישי בוצעה מרמה כלפי הועדה המרכזית להשתלות, את העובדה שבאישום חמש נוצל אדם חלש הלוקה בנפשו, את התהליך המייגע אותו עבר המתלונן באישום שנים-עשר והפגיעה שנגרמה לבריאותו, ואת העובדה שאף לאחר שהנאשם נעצר, בעקבות אירועי אישום השביעי, הוא חזר לסורו. לא הוכחש כי הנתרמים באישומים 1 ו- 4 מודים, למעשה, לנאשם על מעשיו. באת-כוח המאשימה הדגישה בגדר השיקולים לחומרה את העובדה שמדובר במסכת תכנונית לצורך פרסום ואיתור חולים ותורמים, את הנזק שנגרם לתורמים וניצול המצוקה בה שרויים החולים. לא באה התעלמות, בגדר טיעוני המאשימה, מהנימוקים לקולא: הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, בין היתר, עקב קשיים ראייתיים, הודאת הנאשם, גילו ומצבו הבריאותי, ההפקדה החלקית מתוך סכום הפיצויים, וכן שמדובר בחוק חדש שרמת הענישה לגביו טרם עוצבה. עם-זאת, נטען כי לאור מצבור העבירות השונות בהן הורשע הנאשם, הרף העליון שנקבע כבר טומן בחובו את השיקולים לקולא והאינטרס הציבורי.
לעניין הפיצויים נטען כי קיימים שלושה סוגי ניזוקים: הניזוקים באישומים השלישי והשנים-עשר, הניזוקים שקיבלו כליות והקשר עימם נותק (אישומים שלוש, חמש ואחד-עשר), והמתלוננים שבאישומים שש ושמונה (אשר סבלו גם מסחיטה באיומים). לפיכך, עתרה המאשימה לכבד ההסדר ולראות ברף הגבוה שבו כרף המתאים.
5. מנגד, הדגישו הסנגורים, בין היתר, כי המערכת הרפואית אינה נותנת פתרון לסוגיית השתלות איברים כאשר רק להשתלת כליה ממתינים למעלה מאלפיים אנשים (בהתאם לדו"ח מבקר המדינה). לכן, חולים הזקוקים להשתלה יעשו כל מעשה על-מנת להציל את חייהם, ועל רקע זה יש לראות את מעשי הנאשם אשר ביקש לסייע לאנשים חולים אשר אינם מוצאים מזור במערכת הבריאותית הקיימת, ויש, על-כן, לבחון את נושא הענישה באופן פרופורציוני. עוד באה הפניה לפסיקה (החלטת בית-המשפט המחוזי מנצרת (ת"פ 10/10), שם דובר בעבירות חמורות יותר ובשיטה שפותחה על-ידי אותם נאשמים, עליהם נגזר קנס (1.2 מיליון ש"ח) והוטל עליהם מאסר בעבודות שירות. עוד נטען כי הנאשם נטול אמצעים כספיים, ועל-כן הוסכם על מאסר בפועל, הופקד כבר סך של כמאה אלף ש"ח על חשבון הפיצויים, ובכך יש להעיד על חרטה והפנמה. נטען כי לאור עקרונות תיקון 113 לחוק העונשין, לאור מעשי הנאשם שנועדו גם להציל חיים מקום שאין פתרון רפואי אחר ונוצר צורך לנקוט בהליכים דרסטיים שגרמו לפגיעה מינימלית בערך המוגן, לאור כך שטרם התגבשה מדיניות ענישה, לאור נסיבות הנאשם, ולרבות היותו גרוש, ללא מקום מגורים וללא אפיקי הכנסה, יש לקצוב עונשו על הצד הנמוך שבהסדר. הנאשם, בדברו, הוסיף שלא כל הנפגעים התלוננו כנגדו. הוא מצטער על מעשיו ולא התכוון להזיק, אין בכוונתו להמשיך באותם מעשים ואף ננקטו כנגדו הליכי עקול מטעם שלטונות המס.
6. התמונה המתקבלת מעובדות שנים-עשר האישומים הנוגעים (בעיקר) בחוק השתלת איברים הנה כי הרווח הכספי היה המניע העיקרי שעמד מאחורי מעשיו של הנאשם ולא רווחתם של החולים הזקוקים להשתלת כליה. הנאשם ניצל עד תום, הן את מצוקת החולים והן את מצוקת התורמים הפוטנציאליים אשר נדחפו לתרומה מחמת קשיים כלכליים ואחרים, ולא חס על בריאותם ועל רגשותיהם. אמנם, במספר אירועים הסתיים הליך התרומה וההשתלה בהצלחה והמעורבים שם, בוודאי המושתלים, חבים תודה לנאשם, אולם באירועים אחרים נהג הנאשם בבריונות של ממש. במיוחד באים הדברים לידי ביטוי באירועי האישום השישי ובאישום השמיני אשר בהם, באמצעות איומים, גרם הנאשם לתורמים ששינו דעתם, לתרום כליה. בעיקר באה לידי ביטוי התנהלותו חסרת הרגש של הנאשם בגדר האישום השנים-עשר. במסגרת אישום זה נשמעה עדותו של המושתל הפוטנציאלי, מר יעקובוביץ (בטרם הגיעו הצדדים להסדר). בעדותו הוא גולל אחר הסבל הרב שהיה מנת חלקו במשך חודש ועשרה ימים בהם שהה באקוודור לצורך השתלה שלא יצאה אל הפועל, הכספים הרבים שהוצאו ממנו עד לשובו ארצה על סף התמוטטות פיזית ואשפוזו במחלקה לטיפול נמרץ. מסכת האירועים הכוללת, זו שכללה את השיחות והמפגשים עם הנאשם בטרם הטיסה ואלה שהתרחשו לאחר הטיסה, פורטו על-ידי מר יעקובוביץ ובני משפחתו שהיו מעורבים בשיחות המוקדמות עם הנאשם ובנסיעה לאקוודור, במסגרת עדותם, ומתקבלת תמונה של ניצול ציני וקר רוח של מצוקתו של חולה אשר היה מוכן לעשות כל שביכולתו ולשלם ככל הנדרש לצורך ביצוע השתלת כליה, עובדה אשר הנאשם היה מודע לה ונצלה עד תום.
7. מעשיו של הנאשם הקשורים באישום שנים-עשר, לכשעצמם, מחייבים ענישה משמעותית, על-אחת כמה, כאשר קיימים אישומים כה רבים הכוללים עבירות כה רבות אותן עבר הנאשם ואשר כוונו כנגד אנשים שנמצאו במצוקה והיו נוחים לסחיטה ולניצול.
מכאן, וגם לאחר שאני מביא בחשבון את הנימוקים העומדים לקולא לזכות הנאשם, וכמפורט לעיל, ובין היתר גילו, מצבו הבריאותי ועברו הנקי, המסקנה הנה שיש מקום לטענת המאשימה, לפיה הרף העליון של הסדר הטיעון כבר טומן בחובו את הנימוקים לקולא. יצויין כי נוכח תחום הענישה לגביו הסכימו הצדדים ואשר אין מקום להתערב בו נוכח הסברי המאשימה, איני רואה לנכון להידרש בהרחבה לנושא מתחם הענישה הראוי וכפי שנקבע בגדר תיקון 113 לחוק העונשין, אולם יש לומר כי מדובר בשלושה-עשר אירועים שונים, לגבי כל אחד מהם יש לקבוע מתחם ענישה ספציפי. אמנם, מתחם הענישה, באשר לכל אירוע ואירע,לפחות באשר למרבית האישומים, יהא נמוך יותר מאשר הוסכם בין הצדדים באשר לענישה הכוללת, אולם ברור הדבר שהרף העליון של מתחם הענישה הכולל אמור לחרוג באופן משמעותי מזה המוסכם על הצדדים, מקום בו הצדדים לא היו מגיעים לכדי הסדר.
8. לפיכך, ובהמשך להסדר לגביו הסכימו הצדדים , ולאחר שקלול האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם כלהלן:
א. מאסר בפועל לתקופת 36 חודשים בניכוי ימי מעצרו.
ב. מאסר מותנה לתקופת 10 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע, בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.
ג. הנאשם ישלם פיצויים למתלוננים השונים כלהלן:
(1) למתלוננת מאישום 2 (גילה זילברברג קולומבוס) סך של 10,000 ש"ח.
(2) למתלונן מאישום 3 (אבישי לוי) ישלם הנאשם סך של 120,000 ש"ח.
(3) למתלוננת מאישום 6 (אינה פניץ) ישלם הנאשם סך של 15,000 ש"ח.
(4) למתלונן מאישום 12 (מר יעקובוביץ ישעיהו) ישלם הנאשם סך של 200,000 ש"ח.
(5) סכומי הפיצויים למתלוננים המפורטים בסעיפים (1)-(3) לעיל ישולמו, כמוסכם, בתום שנה משחרור הנאשם ממאסרו.
(6) הסכומים שהופקדו עד כה על-ידי הנאשם בקופת בית-המשפט בסך של כ- 100,000 ש"ח, ולרבות הסך של 30,000 ש"ח שהופקד בבית-משפט השלום בירושלים בתיק מ' 12378/09 (או בתיק מ' 12379/09) ולרבות הסך של 16,500 ש"ח שהופקד במסגרת הליכי המעצר של הנאשם, ולרבות הסך של 4,683 ש"ח שנתפסו על-ידי המשטרה ביום 29.07.10, בצירוף כל הפרשי ההצמדה והריבית שהתווספו עד לתשלום, יועבר למתלונן ישעיהו יעקובוביץ'. יתרת סכום הפיצוי למר יעקובוביץ תשלום כאמור בסעיף 5 לעיל."

ב- ת"פ (פ"ת) 21217-09-11 {מדינת ישראל נ' א', תק-של 2014(1), 118867 (2014)} קבע בית-המשפט:

"על-פי הודאותיהם הורשע נאשם 1 בשתי עבירות של איסור תיווך, ניסיון לתיווך אסור, זיוף ושימוש במסמך מזויף. נאשמת 2 הורשעה בעבירה של איסור תיווך.
העבירה של איסור תיווך היא בצירוף לסעיף 36(א)(3) לחוק השתלת איברים.
תמצית עובדות כתב האישום אשר מונה ארבעה פרטי אישום כשהראשון בהם מיוחס לנאשם 1 ולנאשמת 2 ויתר האישומים מיוחסים לנאשם 1 הן כדלקמן:
אדם המעוניין לתרום איבר מגופו עוד בחייו לאדם שאינו קרוב משפחה צריך להגיש בקשה לוועדת הערכה היושבת בבית-חולים בלינסון בפתח תקווה, אשר מונה חמישה חברים, ביניהם, רופאים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים נציגי ציבור ועו"ד אשר ידונו בבקשתו ויאשרו אותה.
וועדת הערכה לא תאשר בקשה לנטילת איבר מגופו של תורם אלא אם שוכנעה, בין היתר, כי התורם לא נתן את הסכמתו כנגד תמורה או הבטחה לתמורה.
תיווך בין תורם לנתרם במישרין או בעקיפין בעד תמורה או בעד הבטחת תמורה לאחר אסורה.
במספר רב של מקרים אחרים במהלך התקופה הרלוונטית, פעלה נאשמת 2 בשיטת התיווך לסחר באיברים.
במהלך התקופה הרלוונטית, בחלק מהמקרים, פעלו הנאשמים, בצוותא חדא, בשיטת התיווך לסחר באיברים, באופן שבו היו מעבירים ביניהם את פרטיהם של התורמים הפוטנציאלים שפנו אליהם בהתאם לסוג הדם ולהתאמתם לסוג הדם של החולים להם ניסו לאתר כליה, תמורת תשלום.
בין החודשים מאי ליולי 2008 , פרסם נאשם 1 מודעה בעיתון מקומי, על-פיה נדרש תורם כליה.
בעקבות המודעה, פנה ירון לנאשם 1 על-פי מספר הטלפון שהופיע במודעה והשנים קבעו להיפגש.
במהלך חודש יוני , או בסמוך לכך, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, נפגש נאשם 1 עם ירון, בבית-חולים אסף הרופא. במהלך הפגישה, אמר נאשם 1 לירון כי בתמורה לכליה שיתרום, ישלם הנתרם לנאשם 1 150,000 ש"ח ומתוכם יקבל ירון 105,00 ש"ח במזומן. נאשם 1 נתן לירון מסמכים רפואיים מזויפים כמפורט באישום הרביעי, בהם פורטו הבדיקות הרפואיות השונות אותן עליו לבצע על-מנת לבדוק התאמתו.
לאחר שהתקבלו תוצאות הבדיקות של ירון, הפגיש נאשם 1 בין ירון לבין האדם אשר היה אמור לקבל את תרומת הכליה, בביתו של הנתרם בבני ברק, במהלכו הודיע נאשם 1 לירון ולנתרם כי בעתיד הקרוב יוזמנו לוועדת הערכה המאשרת את תרומת האיברים.
באותו מעמד הוסיף ואמר כי עליהם לשקר לוועדת הערכה ולספר על הכרות מוקדמת ביניהם ועל כך שעניינו של הנתרם נגע לליבו של ירון וזאת על-מנת שלא יתעורר חשדה של ועדת הערכה והיא תאשר את השתלה הכליה. ובנוסף הנחה את ירון לומר בוועדה בכזב כי אינו מקבל תמורה כספית עבור הכליה.
במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, קיבל נאשם 1 מהנתרם סך של 7,000 ש"ח במזומן כמקדמה עבור התיווך.
משהתעורר חשדו של ירון בדבר אי-חוקיות מעשיו של הנאשם, חזר בו ירון מהסכמתו לתרום כליה.
ביום 20.07.08, במסגרת חקירת המשטרה את החשדות כלפי נאשם 1, פנה החוקר טלפונית לנאשם 1 והציג עצמו כמי שמתעניין במודעה שפורסמה על ידו בעיתון המחפשת תורם כליה. בעקבות השיחות נפגשו השנים עוד באותו יום בתחנת רכבת ביבנה.
במהלך הפגישה הסביר הנאשם 1 לחוקר כי הוא מתווך בין אנשים הנזקקים לתרומת כליה לבין אנשים המוכנים למכור כליה, וכי עבור עבודתו הוא מקבל סכום כסף.
נאשם 1 הבטיח לחוקר כי עבור תרומת הכליה שלו יקבל 105,000 ש"ח וכן בונוסים של 500 ש"ח באם הבדיקות הרפואיות שיעשה יהיו טובות והתהליך כולו יעשה בהקדם. בנוסף הציע הנאשם 1 לחוקר כי אם יאתר עבורו תורמים פוטנציאליים אחרים ישלם לו 5,000 ש"ח עבור כל תורם וכן הורה לו שלא להכניס את הכסף שיקבל לחשבון הבנק שלו על-מנת שלא לעורר חשד.
נאשם 1 עוד הסביר לחוקר כי אסור לו לומר כי הוא מקבל כסף עבור תרומתו וכן אמר כי ידריך אותו כיצד להציג מצג שווא בפני ועדת הערכה על-מנת שזו תאשר את תרומת הכליה שלו.
לידיו של הנאשם הגיע מסמך "הכנה לתרומת כליה" המשמש כהפניה לרופא מטפל לצורך ביצוע בדיקות רפואיות בקופת חולים לפני השתלת כליה, עליו מופיעה חתימה ממוחשבת של פרופסור איתן מור מהמרכז הרפואי "רבין" בפתח-תקווה.
הנאשם הוסיף למסמך הרפואי, בכתב ידו, את סעיף 7 "סוג דם" וסעיף 8 "סוכר בדם" ועשה מס' העתקים ממנו ללא ידיעתו והסכמתו של פרופסור מור.
במהלך השנים 2008-2007, במספר רב של מועדים, מסר הנאשם מספר העתקים מהמסמך הרפואי המזויף לתורמים פוטנציאליים איתם היה בקשר במסגרת עיסוקו בתיווך בין תורמים לנתרמים עבור תמורה כספית, כמפורט באישום הראשון, על-מנת שיפנו באמצעותו לבדיקות רפואיות.
בעניינו של נאשם 1 הוגש תסקיר שירות מבחן ממנו עולה כי הנאשם כבן 70, נשוי ואב לשני בנים, מתגורר עם משפחתו בגבעתיים. מגיליון הרישום הפלילי עולה כי הנאשם נעדר הרשעות קודמות.
בהתייחסותו של הנאשם לביצוע העבירות נשוא דיון זה, מסר כי בוצעו על רקע המצוקה שחווה במהלך הטיפול האינטנסיבי בבנו ותחושת חוסר האונים שליוותה הורות מורכבת זו. עוד מסר כי על רקע הקושי שהוא חווה במהלך ניסיונותיו למצוא תורם כליה לבנו, ניסה לסייע לחולים אחרים. הנאשם קיבל אחריות למיוחס לו, הן בהקשר לתיווך והן בהקשר לעבירת המרמה, כאשר לדבריו, ביודעו את הבדיקות שנדרשים התורמים לבצע, הוסיף על הטופס שזייף, את הבדיקה החסרה. יחד-עם-זאת, לדבריו, הפסיק את עיסוקו בתיווך בשלב בו נודע לו על החוק האוסר זאת.
לסיכום, מדובר באדם מבוגר, חולה סרטן, אב לבן הסובל מבעיות בריאות קשות. שירות המבחן ציין כי הנאשם שיתף בכנות ובפתיחות במצבו ובתפקודו וניכר כי מלבד האירועים נשוא דיון זה, תיפקודו במעגלי חייו השונים תקין, עוד התרשם שירות המבחן מאדם המבטא מודעות והכרה בחומרת מעשיו, מבטא יכולות המותאמת למצבו הבריאותי וגילו, עובד באופן מסודר ובהתמדה ושיתף פעולה באופן מלא בהליך הנוכחי. עוד התרשם שירות המבחן מאדם בעל עמדות פרו-חברתיות, אשר ניכר שההליכים המשפטיים היוו גורם מרתיע עבורו.
באשר לשאלת העונש, סבור שירות המבחן כי להטלת עונש מאסר בפועל גם אם ירוצה בדרך של ביצוע שירות, עלולות להיות השלכות קשות על הנאשם ועל משפחתו. לאור מצבו של בנו הבכור, הזקוק לנוכחותו של אביו, בריאותו הלקויה של הנאשם וקיומו של החוק האוסר על סחר באיברים, העריך שירות המבחן כי פחת משמעותית הסיכון להישנות ביצוע עבירות ולכן, סבור שירות המבחן כי ניתן לסיים את ההליך המשפטי במאסר על תנאי והתחייבות כספית.
במידה ובית-המשפט ימצא לנכון להטיל על הנאשם ענישה קונקרטית, בנוסף, סבור שירות המבחן כי הטלת צו של"צ בהיקף של 80 שעות, הולם מקרה זה.
שירות המבחן אינו בא בהמלצה להטלת קנס כספי נוכח מצבו הכספי הקשה של הנאשם והחובות הכספיים בהם מצוי.
בעניינה של הנאשמת 2 הוגש תסקיר שירות מבחן ממנו עולה כי הנאשמת כבת 66, נשואה בשנית ואם לשלושה ילדים בגילאים 41-33, מתגוררת עם בעלה בחולון, לוקה במחלת גריבס. מחודש 12/12 עובדת בחברה הישראלית להצלת חיים ותיירות מרפא בתיאום פגישות.
באשר לעבירה המיוחסת לה, הנאשמת לקחה אחריות מסויימת והביע חרטה. תחילה התקשתה להתחבר להתנהגותה הבעייתית ותפסה את דרכי התנהגותה כתקינות ואף מוסריות. לדבריה במשך 7 שנים ליוותה וייעצה לחולי דיאליזה, כאשר לדבריה העסק היה מוכר וספקה קבלות כמקובל. עם יציאת החוק בעניין תרומת איברים במאי 2008, הבינה כי החוק יכנס לתוקפו רק בעוד שנה ועל-כן המשיכה את העשייה בתחום. בנוסף ציינה כי כל הליך ליווי מצידה נמשך כ- 4 עד 6 חודשים ולא רצתה לעזוב את האנשים באמצע ההליך. לתפיסתה סייעה לחולים לשפר את מצבם הבריאותי הבלתי נסבל. לאחר פתיחת החקירה כנגדה הפסיקה את העיסוק בתחום. כמו-כן, ציינה כי בני משפחתה התנגדו לעיסוק זה. בהמשך השיחה ביטאה הבנות לגבי איסור סחר באיברים.
שירות המבחן התרשם כי מדובר באישה נבונה עם יכולות וכוחות. בעלת משפחה גרעינית נורמטיבית תומכת. תופסת עצמה כאדם מוסרי אשר דאג לחולי הדיאליזה. הנאשמת התקשתה לקחת אחריות מלאה על מעשיה ושללה נזקקות טיפולית בעניינה.
לאור האמור לעיל, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינה והמליץ להטיל עליה עונש מאסר בעבודות שירות.
לעניין העונש הסכימו הצדדים כי בעוד ההגנה תטען למע"ת וקנס, תעתור המאשימה לגבי נאשם 1 למאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות, מע"ת וקנס. ולגבי נאשמת 2 תעתור המאשימה ל- 2 חודשי מאסר בפועל שיכול וירוצו בעבודות שירות, מע"ת וקנס.
ב"כ המאשימה ציינה כי מדובר בנאשמים אשר עסקו בתיווך וסחר באיברים ולנאשם 1 אף מיוחסות עבירות נוספות של זיוף ושימוש במסמך מזויף ואישומים נוספים של איסור תיווך וניסיון איסור תיווך.
ב"כ המאשימה הפנתה לתסקיר שירות מבחן בעניינו של נאשם 1 המציין את נסיבותיו המשפחתיות הקשות לרבות מצבו שלו, והמצב הקשה של בנו.
שירות המבחן ציין כי מעשיו של הנאשם בוצעו על רקע מצוקה שחווה במהלך הטיפול בבנו, כמו גם תחושה של חוסר אונים שלוותה את ההורות המורכבת זהו עם בנו החולה. הנאשם קיבל את האחריות למיוחס לו בכתב האישום הן בהקשר לעבירות התיווך והן בהקשר לעבירות המרמה.
עוד עולה מהתסקיר כי מדובר בנאשם מבוגר אשר חולה במחלת הסרטן ואב לבן חולה, עם נסיבות חיים לא פשוטות.
ב"כ המאשימה ציינה כי במסגרת ההסדר שקלה המאשימה לקולא את נסיבות חייו הקשות של הנאשם המפורטות בתסקיר שירות מבחן. אך עם-זאת לאור החומרה שבעבירה שאין להקל בה ראש זה העונש הראוי תוך שהיא מציינת כי דברים אלו מתייחסים גם לנאשמת 2, הנסיבות אמנם שונות אך גם לנאשמת 2 נסיבות חיים שאינן פשוטות.
ב"כ המאשימה טענה כי העבירה בוצעה בשנת 2008, כשהעבירות בוצעו לפני כניסת החוק לתוקף ונמשכו על קו התפר זמן קצר לאחר היכנסו לתוקף.
ב"כ המאשימה ציינה כי העונש על עבירה בסחר באיברים הוא מאסר בפועל, כך שהנסיבות המיוחדות של הנאשם מצדיקות את העונש כפי שהוצג.
עוד ציינה ב"כ המאשימה כי כאשר חוק נכנס לתוקף יש לתת לציבור זמן להתרגל אליו ולהכיר בו, ולכן סבורה המאשימה שהעונש לו היא עותרת ראוי ומאוזן בנסיבות העניין.
לאור האמור לעיל לרבות העובדה כי שירות המבחן התרשם כי ההליך המשפטי היווה גורם מרתיע עבור הנאשם, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות בכפוף לחוות-דעת ממונה, מע"ת וקנס.
לעניין נאשמת - 2, שחלקה פחות מחלקו של הנאשם 1, ציין שירות המבחן כי הנאשמת לקחה אחריות מסויימת והביע חרטה, אולם שירות המבחן התרשם כי הנאשמת מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיה ושוללת נזקקות טיפולית שכן תופסת את התנהגותה תקינה ואף מוסרית. לפיכך, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינה והמליץ להטיל עליה עונש מאסר בעבודות שירות.
ב"כ המאשימה סבורה כי העונש ראוי ומאוזן המגלם בתוכו את כלל השיקולים.
ב"כ המאשימה הדגישה כי אין לשכוח שמדובר במעשה של ניצול אנשים הנמצאים ברגעים השפלים בחייהם והם יעשו הכל כדי להשיג את האיבר לו הם זקוקים כדי לחיות ומעבר לזה.
בנוסף שקלה המאשימה לקולא, את היותה של הנאשמת נעדרת עבר פלילי כמו גם את נסיבות חייה ומצבה הרפואי הלא פשוט של הנאשמת.
לאור האמור לעיל עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשמת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
ב"כ הנאשם 1 פתח את טיעוניו בכך שמדובר בחוק חדש, חוק השתלת איברים אשר נכנס לתוקפו במאי 2008 והוסיף כי בהגינותה ציינה התביעה כי מדובר במסכת אירועים ומעשים אשר התרחשו טרם כניסת החוק, ומספר שבועות לאחריו, כלומר על התפר.
ב"כ הנאשם ציין כי מדובר בתיק ראשון מסוגו המייחס עבירות שחוק ההשתלות עוסק בהן, וכי הנאשם 1 ונאשמת 2 הם הנאשמים הראשונים לפי חוק זה.
ב"כ הנאשם ציין כי מדובר בנאשם עם נסיבות חיים קשות כמפורט בתסקיר ולטעמו ההסדר משקף נכונה את הענישה המוצעת וביקש מבית-המשפט לכבדו .
ב"כ הנאשם הדגיש כי מדובר בנאשם כבן 70, אשר חלה במחלת סרטן המעי הגס לפני מספר שנים ובמהלך שנת 2012, הסרטן חזר, הנאשם עבר ניתוח מנת להסירו כמו גם טיפולים כימותרפיים לא קלים אשר בעקבותיהם השיל משקל רב.
ב"כ הנאשם הוסיף כי מדובר במשפחה מוכת גורל בלשון המעטה. כאשר אמו ואביו של הנאשם נפטרו גם הם בעקבות מחלת הסרטן, ואחיו נפל במלחמת תעלת סואץ, כך שלמעשה בתקופה קצרה אבד הנאשם את הוריו ואחיו.
ב"כ הנאשם ציין תוך שסמך דבריו על תעודות רפואיות כי בנו הבכור של הנאשם נולד עם מום בדרכי השתן, מצבו הרפואי התדרדר, כמו גם מצבו הנפשי וכיום הוא מוגדר נכה 100% עקב פיגור שכלי ומקבל קצבה מביטוח לאומי.
ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שירות מבחן ממנו עולה כי הרקע לביצוע העבירות נעוץ במצוקה קשה שחווה הנאשם במהלך הטיפולים של בנו ותחושת חוסר האונים שלוותה אותו תוך הניסיון שלו למצוא תורם כליה לבנו. עוד ציין בהקשר זה ב"כ הנאשם, כי בעקבות הניתוח שעבר בנו נקלעה המשפחה לקשיים כלכליים שעד היום לא הצליחה להתגבר עליהם והוסיף כי לא בכדי ציין שירות המבחן כי הטלת עונש מאסר בעבודות שירות תגרום נזקים לא קלים למשפחה.
מדובר בנאשם שהוא המפרנס היחיד, אשר תומך בבנו החולה ומשתכר במשכורת מינימום של 5,000 ש"ח לחודש.
ב"כ הנאשם הוסיף כי העלות הכספית היומיומית של הטיפולים גבוה מאוד ואם זה לא מספיק הרי שבנו השני של הנאשם עבר מסכת גירושין בשנה האחרונה, ושב להתגורר בבית הנאשם.
בנוגע לזיוף המסמך, ציין ב"כ הנאשם כי מדובר במסמך כללי, מסמך שאין צורך להיפגש עם פרופסור מור על-מנת לקבלו, אשר לטעמו ניתן לכנותו "רשימת מכולת" לדברים.
הנאשם 1 בדבריו האחרונים ציין כי הוא מודה במעשיו והוסיף כי מכל העונש הזה הוא חלה בסרטן ועבר תאונת דרכים מאוד קשה והוא מבקש את רחמי בית-המשפט.
ב"כ הנאשמת 2 פתח את טיעוניו בכך שהוא מבקש לכבד את ההסכם אליו הגיעו הצדדים תוך שהוא מבקש לאמץ את הצעתו לעונש ולהשית על הנאשמת עונש צופה פני עתיד.
ב"כ הנאשמת ציין כי באשר לכתב האישום, הרי שלנאשמת יוחס האישום הראשון בלבד, קרי, איסור תיווך.
ב"כ הנאשמת הדגיש כי מדובר בחוק אשר נכנס לתוקפו בתאריך 01.05.08, כך שעדיין לא ברור היה מה מצבו של החוק, והציבור יכול היה לטעות לגבי המועד המדויק של כניסת החוק לתוקף, כפי שטענה הנאשמת בחקירתה. יתרה-מכך, לתיק החקירה הוצג גזר עיתון של "מעריב", בו היתה כתבה עליה נסמכה הנאשמת 2, לפיה, נאמר כי תוקף החוק יחול כשנה לאחר הפרסום בדבר כניסתו לתוקף הוא התאריך 01.05.08.
ב"כ הנאשמת הפנה לתסקיר שירות מבחן ממנו עולה כי הנאשמת כבת 56, נעדרת הרשעות קודמות, נשואה בשנית ואם לשלושה ילדים. באשר למצבה הרפואי הפנה ב"כ הנאשמת לאמור בתסקיר.
באשר ללקיחת האחריות, עולה כי הנאשמת התייחסה לביצוע העבירה בהתאם להבנתה באשר למועד כניסת החוק ומשם נבעה טעותה. הנאשמת שללה נזקקות טיפולית ולכן הדברים מקבלים משנה תוקף שכן היא חזרה לנהל אורח חיים תקין. ולמעשה אינה נזקקת בשלב זה לסיוע משירות המבחן.
ב"כ הנאשמת טען כי על כף המאזניים עומדת ההחלטה האם למצות את הדין עם הנאשמת בהתאם לרף העליון של הסדר הטיעון, קרי 2 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, או שמא עונש הצופה פני עתיד.
ב"כ הנאשמת סבור כי לאור הנאמר לעיל לרבות היעדר הרשעות קודמות כמו גם גילה המתקדם של הנאשמת ומצבה הרפואי, הכף צריכה להיות מוטה לטובת ענישה צופה פני עתיד ולא מיצוי הדין עם הנאשמת.
הנאשמת 2 בדבריה האחרונים הודתה במעשיה וציינה כי את העונש שלה היא כבר קיבלה והוסיפה כי היא סובלת ממחלת הגריבס ובעלה עבר אירוע מוחי וכיום התפקוד שלו לקוי.
עוד ציינה הנאשמת כי יש לה עיניים בעיתיות ולכן היא רואה כפול בעקבות הטיעונים לעונש לעיל הופנו הנאשמים אל הממונה על עבודות השירות אשר לכתחילה מצא את שניהם כבלתי-כשירים לבצע עבודות שירות וזאת בשל מצבם הרפואי.
באשר לנאשם 1 לא מצאתי לבקש מהממונה כי ישקול שוב את עמדתו ויבחן אפשרויות נוספות באשר אליו, שכן לאחר בחינת מצבו הרפואי ושלל המחלות והבעיות מהן הוא סובל ברי היה כי הוא לא יסכון לביצוע עבודות שירות ולו הקלות ביותר.
באשר לנאשמת 2, מאחר שעלתה האפשרות כי היא תוכל לבצע עבודת שירות בעבודת משרדיות, היא הופנתה בשנית אל הממונה על עבודת השירות, אשר אכן קבע בחוות-דעת נוספת כי היא תוכל לבצע עבודות שירות אם כי באופן מוגבל ובמקומות מסויימים בלבד.
ב"כ המאשימה ציין עוד טרם ההפנייה בשנית לממונה כי אם לא יוכלו הנאשמים לרצות עונש בדרך של עבודת שירות, כפי שעתרה המאשימה לכתחילה, הרי שעמדתם היא להטיל עליהם עונש מאסר לריצוי בפועל בכליאה ממשית. על כך הגיבו ב"כ הנאשמים בהזכירם למאשימה כי היא עצמה טענה כי מדובר במקרה יחודי לאור נסיבותיו וזמן ביצועו.
המעשים בהם הורשעו הנאשמים מעבר לכך שהם חמורים הם מכוערים וראויים לכל גינוי והוקעה. יש בהם משום ניצולו של החלש בעת מצוקה קשה וכאשר הוא חסר אונים ויש בהם משום עשיית מסחר בתרומת איברים, תחום שאינו ראוי כלל ועיקר לעשיית מסחר.
ברגיל היה מקום להטיל על כל הנאשמים עונש ממשי, מוחשי ומרתיע שיהיה בו כדי לשקף את הפגיעה בערכים המוגנים ואת הוקעת החברה ממעשים מעין אלה.
ואולם עסקינן במקרה חריג בנסיבותיו - הן מבחינת המעשה והן מבחינת העושה.
המעשים בוצעו על-ידי הנאשמים ממש עם כניסתו של החוק לתוקף ועל "קו התפר" של היות המעשים בלתי-חוקיים.
בתי-המשפט אינם נוהגים להחמיר ולמצות את הדין עם מבצעי עבירה בנסיבות אלה ובטרם הוטמע החוק היטב.
אף התביעה הסכימה כי בנסיבות כאלה אין מקום להחמיר עם הנאשמים ועל-כן עתרה לעונש כפי שעתרה לעיל.
כמו-כן עסקינן בנאשמים שנסיבותיהם האישיות מיוחדות, הן בשל הרקע לביצוע המעשים והן בשל העבירות הרפואיות מהן הם סובלים ונסיבותיהם האישיות המיוחדות כפי שנפרשו לעיל.
יחד-עם-זאת משהתברר כי יתכן ולא יוכלו הנאשמים לבצע עונש מאסר בדרך של עבודות שירות עתרה התביעה כי עונש המאסר ירוצה בדרך של כליאה ממשית.
נאשם 1 לוקה במחלות רבות ובבעיות רפואיות רבות וברי כי לא יסכון לבצע עבודות שירות. לאחר ששקלתי את מכלול המסמכים הרפואיים שהוצגו בפני הן בעניינו ואת הטיפולים שעליו לקבל והן את המסמכים הרפואיים של בנו בו הוא מטפל - מצאתי כי לא יהיה זה נכון וראוי להטיל עליו, בנסיבות ביצוע העבירות עונש מאסר אשר ירוצה מאחורי סורג ובריח, תוך שנתתי משקל רב למועד ביצוע העבירה הן מבחינת מועד פרסום החוק והן מבחינת חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים.
חלקו של הנאשם 1 במעשים חמור מחלקה של הנאשמת 2, כעולה מכתב האישום.
אמנם על-פי תסקיר שירות המבחן, הגם שהיא הודתה באשמה, אין היא נוטלת אחריות מלאה על המעשים, אך לא מצאתי בכך בלבד כדי להחמיר עימה מעבר לעונש שיוטל על הנאשם 1.
בשל אותם שיקולים ששקלתי בעניינו, שכן יש לזכור כי אף הנאשמת 2 לוקה במחלות שאינן קלות כלל ועיקר, ובשל טעמי אחידות הענישה, לא מצאתי להטיל עליה עונש של מאסר בפועל ולו אף בדרך של עבודות שירות.
עם-זאת יוטל על כל אחד מהנאשמים, בנוסף לעונש הצופה פני עתיד קנס שיהיה בו כדי לשקף את השיקולים והאינטרסים הציבוריים שנזכרו לעיל.
אני גוזרת על הנאשם 1:
עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה בה הורשע.

קנס בסך 6,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו.
הקנס ישולם בשמונה תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון בהם ביום 01.05.14 והבאים אחריו בכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.
אני גוזרת על הנאשמת 2:
שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל תעבור עבירה בה הורשעה.
קנס בסך 4,000 ש"ח.
הקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון בהם ביום 01.05.14 והבאים אחריו בכל ראשון לחודש שלאחר מכן. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עבירות על-פי חוק השתלת איברים וענישה