בקשה להסרת חיסיון מדיוני ועדת משמעת לפי חוק הפסיכולוגים

ב- ת"א (מרכז) 28257-09-09 {ראובן אילן יהושע נ' דר בני מור ואח', תק-מח 2012(3), 5899 (2012)} נדונה בקשה שניה להסרת חסיון מדיוני ועדת משמעת לפי חוק הפסיכולוגים. בית-המשפט התייחס לוועדה, כאל ועדת בדיקה לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 {ייקרא להלן: "חוק זכויות החולה"}.

סעיף 21(ד) לחוק זכויות החולה מחיל חסיון על דיוני הוועדה, למעט אם "הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש שלא לגלותו".

השיקולים לבחינת הנושא הובהרו ב- ע"א 4708/03 {לילי חן נ' מדינת ישראל פ"ד ס(3), 274, 299 (2005)}. כאמור שם, האיזון העקרוני שבחוק מציב חסיון מפני מסירת הפרוטוקול לידי המטופל. בנוסף לו יש לערוך איזון שיפוטי בין הערכים המוגנים. המבחן שהוצב בפסק-דין לילי חן הוא של "אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית הצדק". על בית-המשפט להשתכנע שלפרוטוקול יש חשיבות של ממש בהכרעת המחלוקת בין הצדדים. הדוגמאות שהובאו בעניין לילי חן, שבהן יש משקל רב לבקשת הגילוי התייחסו למקרים שבהם מדובר ברשומה רפואית שנמצאה בפני הוועדה ושוב לא ניתן להביאה לבית-המשפט; וכן כאשר מדובר בעניינים עובדתיים שאחרת לא ניתן לרדת לחיקרם.

בית-המשפט קבע, כי יש מקום לגלות את הפרוטוקול גם כאשר קיים בסיס ראייתי, להבדיל מאפשרות תאורטית או ציפיה בלבד, לקיומה של אי-התאמה מהותית בין העדות שנמסרת בבית-המשפט לבין עדותו של אותו עד, כפי שנמסרה לפני ועדת הבדיקה. אי-התאמה כזו יכול שתעלה למשל מדו"ח הוועדה.
גילוי הפרוטוקול יכול שיהא מוצדק גם במקרים שבהם נתגלו סתירות מהותיות בין עדותו של עד בבית-המשפט, לבין עדותו לפני הוועדה, או שנתגלו סתירות בין עדותו של עד כזה לבין עדותם של עדים אחרים. בדומה, יהא מקום לשקול את הגילוי במקום שבו עולים ספקות רציניים בנוגע למהימנות גרסתם של עדים אשר העידו לפני ועדת הבדיקה.

בענייננו הציבה באת-כוח התובע 3 נושאים שבשלם יש להסיר את החיסיון: הראשון, שאלה עובדתית בדבר מהות הקשר המקצועי שבין המטפלים, קיבלה התייחסות מפורשת בעדויות ובדו"ח הוועדה, ולא נראה שקיימת מחלוקת משמעותית.

השני, השאלה אם הנתבע המליץ לתובע להיבדק על-ידי פסיכיאטר. בשאלה זו לכאורה אין התאמה בין עדות הנתבע בחקירה הנגדית {כי לא המליץ} לבין העולה מדו"ח ועדת המשמעת {כי לחץ על התובע להבדק}.

השלישי, במהלך החקירה הנגדית של הנתבע עלתה שאלה אם עמד בתנאי הסכם גישור שהיה בינו לבין התובע. הנתבע הצהיר, כי עמד בו, ובאת-כוח התובע סברה שאין זו האמת. שאלה אחרונה זו אינה קשורה במהות השאלות הדורשות ליבון בתביעה, אך יכולה להיות לה השפעה על קביעות מהימנות.

עוד הוסיף בית-המשפט, כי קיימת הצדקה לבקשת הגילוי בשל הנושאים 2 ו- 3, שכן מתקיימת לכאורה אותה אפשרות סבירה לפגיעה ממשית בעשיית הצדק אם הפרוטוקולים של הוועדות לא יימסרו לתובע. יחד-עם-זאת, השאלות העובדתיות שתתבררנה אינן יורדות לשורש העניין העובדתי שנדון לפני בית-המשפט. ביחס לנושא השלישי כבר נאמר שאינו בגדר התביעה. לגבי שאלת ההפניה לפסיכיאטר נטען על-ידי בא-כוח הנתבע 1, כי מדובר בהרחבת חזית. גם אלמלא כן, הטענה יכולה היתה להיות בעלת משמעות בתביעה אילו טען הנתבע 1 כאן, כי הפנה את התובע לבדיקה פסיכיאטרית. הואיל ולא טען כן, אם אמר זאת לוועדה, יש לכך השלכה במישור המהימנות, אך לא במישור העובדתי הנדון בתביעה זו.

משום כך, קבע בית-המשפט, כי איזון נכון בין האינטרסים המנוגדים אינו מכתיב גילוי מלא, כי אם דרך ביניים, שלפיה ייבחן הפרוטוקול בעיני בית-המשפט בלבד, ולא יועבר לעיון הצדדים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בקשה להסרת חיסיון מדיוני ועדת משמעת לפי חוק הפסיכולוגים